בתקופת עונת הציד, הידועה יותר בשם "הסזון", אנשי ההגנה דלקו אחרי מחתרות הימין באובססיביות וקנאות. חטיפות, חקירות, עינויים ומוות היו מנת חלקם של חברי האצ"ל והלח"י מידי חברי ההגנה. בסוכנות היהודית של השב"כ הוקמה מחלקה לתפקידים מיוחדים שסייעה בנושא, וגם שירות הידיעות של ההגנה תרם את חלקו. אם תרצו, סוג של “המחלקה היהודית נגד טרור” בשב"כ של ימינו.
עשורים עברו מאז ולא הרבה השתנה, למעט שיטת הסיכול. עונת הציד של השמאל נמשכת כשהרעיון הוא אותו רעיון - לא לאפשר לימין להחזיק בהגה המדינה: לפני שבוע במהלך משפט נתניהו התגלה כי אמצעים פסולים הופעלו על נחקרים בתיקי ראש הממשלה. עוד לפני כן, עד המדינה שלמה פילבר הגיש תביעה על התעללות בו במהלך החקירה. ואירועים דומים קרו באי אילו פרשיות שביקשו לקשור ללשכת נתניהו רק בשנה האחרונה, כולל פרשת קטאר ופרשת המסמכים שהודלפו ל”בילד” הגרמני.
ובשל מה ההקדמה הזו? בעקבות הפרסום של אבישי גרינצייג לפני יומיים ב-i24News שלפיו השב"כ ביצע האזנת סתר לאיש שב"כ במשך חצי שנה, והשתמש בה גם כדי לסכל את המינוי של דוד זיני לראש השב"כ. עונת הציד נמשכת – רק בשיטת אחרת.
וזאת חתיכת שיטה. אם מסתכלים על התמונה המלאה רואים התגייסות ארגונית לטובת סיכול מינויו של אדם לתפקיד בכל הדרכים האפשריות, לגיטימיות ושאינן לגיטימיות: הרי גם היועמ"שית פעלה אקטיבית לסיכול מינוי זיני לתפקיד. על פי הפרסום, מי שהעבירו את המידע על זיני היו ממלא מקום ראש השב"כ לשעבר, והיועץ המשפטי של הארגון, שלקחו את שיטות העבודה של המחלקה נגד "טרור" יהודי והשתמשו בהן נגד יהודי מסוים בשם זיני.
הרבה השתנה מאז עונת הציד של בן-גוריון, ורצף האירועים והזמן הביאו לקונצנזוס ארוך שנים בציבור ביחס למערכת הביטחון ומחויבותה לביטחון המדינה ואזרחיה. גם ביקורות שהושמעו, לרוב מימין, על שיטת העבודה הביטחונית או על זליגה של פוליטיקה לתוך המערכת, נהדפו בבוז. אלא שבשנים האחרונות האמון הזה נסדק קשות והכישלון הביטחוני של 7 באוקטובר הוא רק ביטוי של צדקת מי שהצביעו על השבר.
הרי עוד לפני הטבח עצמו קיבלנו אזהרות מראש ממערכת הביטחון עצמה על מחויבותה לפוליטיקה ולאו דווקא לביטחון: המדיניות של המערכת כלפי אלימות מתיישבים הוכתבה ברטוריקה של ארגוני שמאל קיצוניים, שחלקם אף העבירו הרצאות לחיילים. הדחות קצינים בעלי עמדה התקפית וקידום קצינים בעלי עמדה הססנית הפכו לדרך קבע בצה"ל, שלא לדבר על תפיסת הביטחון עצמה שהושפעה מתפיסות פוליטיות.
והשיא כמובן היה שנת המחאה נגד הרפורמה, כשבעיצומו של מופע הסרבנות הגדול מאז קום המדינה, מערכת הביטחון שיתפה פעולה כששתקה בהסכמה
והשיא כמובן היה שנת המחאה נגד הרפורמה, כשבעיצומו של מופע הסרבנות הגדול מאז קום המדינה, מערכת הביטחון שיתפה פעולה כששתקה בהסכמה והחששות לפוליטיזציה של מערכת הביטחון התבררו כנכונים - ראשי שב"כ, מוסד וצבא לשעבר התגייסו להפגנות והשתמשו בכוחם ועברם כדי לאיים על אזרחי ישראל שהם לא יהיו שם עבורם ביום פקודה. לצערנו עם המודיעין הזה הם צדקו כי הם אכן לא היו שם.
האמון הציבורי במערכת הביטחון התחיל להיסדק עוד לפני הטבח שהיווה רק אישרור לכך שהמערכת מועלת בתפקידה. על פי הפרסום האחרון זה עדיין מה שהיא עושה.
