האירועים האחרונים, בהם אלופה מצה"ל שנמצאת במעצר, מסמלים הידרדרות חמורה בשיח ובאמון הציבורי במוסדות המדינה, ובייחוד בצבא ההגנה לישראל. צה"ל, שהיה מאז ומתמיד עמוד התווך של הביטחון והערבות ההדדית בישראל, מוצא עצמו כעת בלב סערה ציבורית, משפטית וחברתית המאיימת על יסודותיו הערכיים.
אלוף בצה"ל במעצר. קל וחומר אלופה שאמונה על החוק בצבא הגנה לישראל. שמן רותח בגלגלי השנאה והפילוג והקונספירציות. אנחנו כבר לא ב-6 באוקטובר, אנחנו ב-6 בנובמבר - שנת בחירות רווית שנאה. זהו האיום החמור ביותר על עתיד המפעל הציוני בארץ ישראל. אסטרטגית, אנו צועדים בעיניים פקוחות לרווחה לתהום, בשבוע שבו מציינים 30 שנים לרצח יצחק רבין.
צה"ל איננו עוד ארגון. צבא ההגנה לישראל הוא תעודת הביטוח של העם היהודי היושב בציון. ישראל היא אי קטן בים שנאה כלפינו. הישגי המלחמה הארוכה יתמוססו בים ריקבון ערכי, ריקבון שפשה לכאורה גם בפרקליטות הצבאית.
מפקדים צעירים ולא כל כך צעירים, שחוו את השנתיים הקשות ביותר מזה שנות דור בשירות, מתבוננים במציאות כפי שמשתקפת בפסטיבל התקשורתי רווי השנאה ושואלים את עצמם "בשביל מה?"
אסף חממי ז"ל חזר השבוע לקבורה בישראל. איש מופת. ראוי להיות גיבור תרבות לנוער. הוא, רועי לוי, סלמאן חבקה, תומר גרינברג ועוד רבים וטובים. אנשים שאמא ואבא מפקידים בידיהם את גורל בנותיהם ובניהם.
הרמטכ"ל אייל זמיר, קצין ואדם מהערכיים שאני מכיר, ניצב כמו הילד ההולנדי עם האצבע בסכר, לפות בצבת אימתנית של הנהגה פוליטית מסואבת שהלבינה ונירמלה שחיתות ללא כל סממן בושה, ענווה, פטריוטיות ודרך ארץ, ומנגד צבא עייף ושחוק, שהחוד בו עדיין חזק אך חלודה פושטת בשורותיו. צו 8 הפך לתעסוקה במפקדות מנופחות, קציני הצבא לשק חבטות, מתן דרגות סיטונאי הגורם לזילות בדרגות, אירועים ערכיים שאינם מתוחקרים ללא משוא פנים.
צבא שהשילוב של המהפכה המשפטית, המלחמה הארוכה, אי-גיוס החרדים שבעזות מצח נטולת בושה "משתינים מהמקפצה", והאירועים של הימים האחרונים, מחלחלים עמוק לשורותיו.
צקצקו בלשון, גלגלו עיניים. את הגל העכור נרגיש בקרוב. לא בטוח שדור האריות והלביאות של המלחמה ימצא מצוינות ואבן שואבת בשירות בצבא הקבע. הם לא יישארו, במשכורות בינוניות ל-18 שעות עבודה ביממה, ביציאות הביתה פעמיים בחודש, בארגון מרופט.
כן, אולי תהיה אשליה שהתקנים מתמלאים, שאין מחסור בקצינים ונגדים. אף אחד לא יבחן באמת את האיכות והפילוח הדמוגרפי והסוציו-אקונומי ואז, כולנו, אולי, נפגש בשש אחרי המלחמה הבאה.
פורום מטכ"ל, מפקדי האוגדות והרח"טים במטה צריכים לשנס מותניים, לחרוש את השטח, לטפל באנשים כאתרוגים, לנקוט צעדים חמורים כלפי אלו שחוטאים (ולאחר בירור עמוק ומשפט צדק, גם שלילת דרגות), להרים על נס את המפקדים הלוחמים, המ"פים, המג"דים, המח"טים, להתאמץ להיות מגדל אור של מצוינות וערכיות במדמנה של נורמות ושיח ציבורי (שנת בחירות ואולי שוב חמש מערכות בחירות...).
תא"ל (במיל') אורן אבמןלחובבי ההיסטוריה, תלמדו מה קרה לצבא ארה"ב בשנות ה-70. משבר בפיקוד שהוביל לחוסר כשירות קיצוני בצבא של מעצמה. לנו אין את המותרות להפסיד אפילו במערכה אחת. אויבינו עדיין שם. אורבים, מלקקים את הפצעים, ממתינים. נגזר עלינו להיות חסונים ולאחוז חרב חדה ביד איתנה.
תת-אלוף (במיל') אורן אבמן הוא אב לארבעה קצינות וקצינים לוחמים
