אתמול חזרתי מהמילואים בצפון לחופשת סוף שבוע בבית. המשימות אותן משימות, המתח המבצעי נשאר, והלוחמים אותם לוחמים אמיצים, עם חיוך קטן של מי שיודע למה הוא שם. המלחמה הזו עוד לא נגמרה. היא לא נגמרה בעזה, לא בלבנון, לא בגבול המזרחי ולא ביהודה ושומרון, היא עדיין פה.
בדרום, יחידות צה"ל ממשיכות לפעול ברפיח ובשטח שממזרח לקו הצהוב. בצפון, חיזבאללה עובד לשקם את כוחו ולהחזיר כשירות לרגע שבו יבחר לתקוף את ישראל. ביהודה ושומרון, חוליות טרור בהכוונה מטהרן מייצרות אמצעי לחימה ומנסות לייצר פיגועים בלב ישראל, וצה"ל נדרש למאות מבצעים בכל חודש בתוך הערים והכפרים. גם במרחב הדיגיטלי אויבי ישראל פועלים ללא הפסקה, בשיח נגד ישראל, בהסתה, בקרב על התודעה, על הסיפור.
אנחנו אולי מאוד רוצים לחזור לשגרה, אבל האויבים שלנו עוד לא יצאו להפסקה. לא באמת.
המלחמה הזו כבר מזמן איננה רק מלחמת גבול. היא מאבק על עצם החוסן הלאומי שלנו. מי שיש לו עיניים בראשו מבין שישראל לא יכולה להרשות לעצמה להירדם שוב, השלווה הזו היא אשליה מזויפת ומסוכנת.
במרכז השיח הלאומי חייב לעמוד מערך המילואים, האנשים שבזכותם המדינה הזו חיה ונושמת. הם לא רק חיילים. הרבה לפני שהם לובשים מדי זית הם הורים, מורים, רופאים, נהגים, יזמים או סטודנטים. הם משאירים הכל מאחור ויוצאים להגן על כולנו. הם הגב של המדינה, ולא עוד תוספת תקציבית שצריך "לכסות איכשהו".
במרכז חייב לעמוד מערך המילואים, האנשים שבזכותם המדינה הזו חיה ונושמת. זה אומר תקציבים, זה אומר ציוד, זה אומר רפורמה אמיתית. וזה רק צעד אחד: ישראל חייבת חוק גיוס חדש, אמיתי, שוויוני ובעיקר יעיל
מדינת ישראל חייבת לעבור ממילים למעשים, לחזק את מערך המילואים באופן שיטתי, קבוע ומשמעותי. זה אומר תקציבים, זה אומר ציוד, זה אומר רפורמה אמיתית במערך ההעסקה של מילואימניקים. כל מעסיק צריך לדעת שהמדינה איתו, שהנטל לא נופל עליו לבד. כל משפחה צריכה להרגיש שיש לה גב, שיש מערך תמיכה קהילתי אמיתי. לא חצי קילו גלידה לכבוד חנוכה או כרטיס משפחתי לסרט, גיבוי אמיתי.
וזה רק צעד אחד מהשניים שאנו חייבים לעשות.
צריך לומר את זה בצורה הברורה ביותר, ישראל חייבת חוק גיוס חדש, אמיתי, שוויוני ובעיקר יעיל. לא עוד פשרות פוליטיות או הסכמים אפורים שמנסים לרצות את כולם. אנחנו כעת בעיצומו של סבב מילואים בן 107 ימים וכבר נערכים לסבב הבא ב-2026, של כמעט חודשיים. זו מציאות שיהיה קשה מאוד להחזיק לבד.
דוידי בן ציוןהפתרון קיים מול העיניים, המודל של חטיבת החשמונאים הוכיח שזה אפשרי. אפשר להישאר חרדי, שומר מצוות, נאמן לעולם התורה ומנהגי הישיבות, ובמקביל לשרת בגאווה בצה"ל. זו לא סתירה, זו סינתזה יהודית-ישראלית במיטבה. דוד המלך היה גאה בחטיבה הזו ולוחמיה.
ישראל החדשה צריכה להסתכל קדימה, על מדינה שמוקירה את לומדי התורה, אך גם מחנכת שכל אזרחיה שווים באחריות לביטחון המולדת. זה לא מאבק נגד ציבור כזה או אחר, ההפך הוא הנכון: זה מאבק למען עם אחד, מגויס ומאוחד.
המלחמה עדיין כאן, והיא תלווה אותנו עוד זמן, אבל היא גם הזדמנות. הזדמנות לחזק את הערבות ההדדית, לשוב אל יסודות הציונות הפשוטה, עם אחד, תורה אחת, צבא אחד, ייעוד אחד.
אם נדע לעמוד יחד, בלי תירוצים, בלי פילוגים ובלי הנחות, נוכל לנצח את כל אויבינו.
דוידי בן ציון הוא סגן ראש מועצה אזורית שומרון, רב-סרן במילואים
פורסם לראשונה: 00:00, 06.11.25
