השמועה שהפצ"רית יפעת תומר־ירושלמי התאבדה בערב יום שני, הכתה את עובדי משרד המשפטים בתדהמה. היו כבר השנה שיאים של דרמות אישיות ומקצועיות, כמו הדחת היועצת המשפטית לממשלה והדחת ובחירת ראש השב"כ, אבל הפעם היה חשש למוות של נחקרת ועוד עמיתה לעבודה. בלשכות הבכירים גם לשונם של הוורבלים ביותר נעתקה. הם הליטו פניהם בידיהם, מוכים מעצם האפשרות שזה קרה. גם היועצת גלי בהרב־מיארה הרגועה־תמיד נראתה הלומה.
אנחת הרווחה שנשמעה כשהאלופה נמצאה בריאה ושלמה הייתה קצרת מועד. בימים אלה חזרה לשגרה פירושה חזרה למלחמה: כעבור דקות צייצה מכונת הרעל שאפשר לחזור לנהל את הלינץ', בתקווה שהטענות נגד הפצ"רית יתפתחו גם להפללת היועמ"שית.
שר המשפטים יריב לוין, יו"ר ועדת החוקה של הכנסת שמחה רוטמן, שרים וראשי הקואליציה הודיעו שאינם סומכים על מיארה בניהול חקירת ההדלפה. לא הועיל שמיארה טענה במכתב לוועדת החוקה של הכנסת כי "לא היה בידי רשויות אכיפת החוק מידע המצביע על מקור הדלף או חשד לעבירות פליליות". גם העובדה שמיארה תעביר את המשך ליווי החקירה לידי פרקליט המדינה עמית איסמן, שהיא הבוסית שלו, אין פירושה שהיא העבירה את סמכויותיה – ולכן מבחינת לוין וחבריו יש למנות חוקר־תובע מיוחד בתיק.
לוין קפץ על פרשת הפצ"רית כמוצא שלל רב. הוא לא מצליח להדיח את מיארה; עדותו של ראש הממשלה נתניהו במשפטו נמשכת; ומתווה חוק הגיוס מאיים על שלמות הקואליציה, אז החשדות הכבדים שאופפים כעת את הפרקליטה הצבאית, זולגים לכיוון היועמ"שית ומשמשים להכתמת המערכת כולה – הם בדיוק מה שהוא היה צריך.
"מערכי השקר שנבנו פה במשך שנים, תוך רמיסת זכויותיהם של ציבורים שלמים ופגיעה קשה בביטחון המדינה ובחיילי צה״ל, הולכים ומתפוררים. זו תוצאה ישירה של המאבק הנחוש לשינוי מערכת המשפט", מסר לוין וקשר את הפרשה לצורך בקידום חוקי המהפכה המשפטית.
"בימים הקרובים נראה את ראשי מערכת המשפט מצופפים שורות במאמץ נואש למנוע מהאמת כולה להתגלות ולעכב את תהליך השינוי. אני לא אאפשר לאף אחד, ולאף אחת, לזהם את הליך החקירה. מי שנגוע בניגוד עניינים לא יהיה חלק מהחקירה". בסביבת לוין הציעו שהיועצת תלך בעקבות הפצ״רית ותמצא עילה להתפטר לפני שהיא תיאלץ לעשות זאת "כשתתברר מעורבותה בעניין".
לוין מיהר לשגר מכתב ליועמ"שית ובו הבהיר לה שהיא מנועה מלעסוק "בכל דבר הקשור לפרשת שדה תימן, ובכלל זה חקירת הדלפת הסרטון, עבירות השיבוש והפגיעה בהליכים המשפטיים שבוצעו לכאורה במסגרת הפרשה". ולקינוח האשים: "כמי שפיקחו על חקירת ההדלפה שנגררה חודשים ארוכים הטעיתם לכאורה את בג"ץ".
מכתב התשובה של המשנה ליועצת ד"ר גיל לימון לא איחר להגיע. הוא קטל את הנוסחה המשפטית שאותה הציע לוין - למנות משפטן חיצוני שיחקור את הפרשה. "מכתבך נעדר כל תשתית – עובדתית או משפטית. הוא מהווה ניסיון להתערבות שלא כדין בהליכי חקירה ואכיפה", הוזהר לוין. "אין בסמכותך ליטול מידי היועמ"שית את סמכויות האכיפה הנדונות ולהעבירן לעובד מדינה אחר. מכאן אף שאין זה בסמכותך להנחות את היועצת ואת גורמי האכיפה הכפופים לה, שלא לעסוק בנושאים המצויים בתחומי סמכויותיהם ואחריותם".
בתגובה הצהיר לוין: "מיארה על פניו נמצאת בניגוד עניינים חריף... וצריכה להימנע מכל עיסוק בחקירה. ככל שיש לה טענה שהיא לא הייתה מעורבת בכל שלב בנושא הזה ראוי שהיא תאמר זאת באופן ברור. העובדה שהיא לא כתבה את זה במכתב, מעידה חד־משמעית על קיומו של ניגוד עניינים".
הרפרנס לתיקי ראש הממשלה לא איחר להגיע, במכתב ששיגר השר ליועמ"שית: "גישה זו, במיוחד על ידי מי שנהגה בקיצוניות במקרים אחרים של ניגודי עניינים לכאורה (ראי למשל בעניין הליכי בחירת ראש השב"כ), מעלה תהיות קשות לגבי תפקודך ומניעייך בפרשה. את זאת יש לבדוק עד תום. הפעם לא על ידי מי שמעורבת בנושא וגם לא על ידי איש מהכפופים לה".
ואז הטיל לוין פצצה – ומינה את נציב התלונות על השופטים, השופט בדימוס אשר קולה, שנבחר על ידו לפני חצי שנה, ל"ממונה על החקירה". קולה מצידו היה זהיר. בהודעה לעיתונות כתב ש"הנציב מסכים לקבל עליו את התפקיד ככל שיוחלט להטילו עליו, בכפוף לכל דין.... אינו מביע עמדה בעניין המניעות של היועצת המשפטית לממשלה ולא בעניין סמכות השר". כלומר, גם הוא מודע לעובדה שהנושא שנוי במחלוקת ויתגלגל בוודאות להכרעת בג"ץ.
משפטנים בכירים מתחו ביקורת חריפה על המהלך של לוין, ואמרו: "שר המשפטים לא מתעניין בחקירה אלא רק בפיטורי היועצת. הוא פועל ללא סמכות ומזהם את החקירה בעיצומה". "היועץ המשפטי לממשלה הוא התובע הראשי מטעם המדינה והפרשן המוסמך של החוק - ואין מעליו בוס, אלא שלטון החוק בלבד", מסביר משפטן ותיק שעסק בתיקים רבים של בכירי המדינה. "מרגע מינויו היועמ"ש חייב דין וחשבון רק לציבור ורק לשופטים העוסקים בכתבי האישום שלו, וכן לבית המשפט העליון שהוא הפוסק האחרון באשר לפרשנות החוק וחוות הדעת של היועץ".
השמועה על ניסיון ההתאבדות של הפצ"רית הכתה את עובדי משרד המשפטים בתדהמה. הבכירים ביותר לא מצאו מילים, הליטו פניהם בידיהם. גם מיארה הרגועה–תמיד נראתה הלומה
במשרד המשפטים מודעים לחשש שמביעים גם אלה הסומכים על המערכת, שמא גם הייעוץ המשפטי ומחלקת הבג"צים – שליוו את הפרקליטה הצבאית וצוותה - ידעו משהו על מקור ההדלפה או העלימו עין. הספק הזה הוליד גל פניות למיארה, המייעצות לה להכניס גורם נוסף לחקירה, כדי להזים כל חשש.
ח"כ בני גנץ הציע למיארה להעביר את החקירה לפרקליט שלא היה מעורב בפרשה. גם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה בעבר עו"ד רז נזרי אמר השבוע כי "נוצר נזק אסטרטגי למערכת המשפט. בנסיבות אלו ראוי שהיועמ"שית לא תטפל בעניין באופן אישי. מטעמי מראית עין, טוב היה שמיארה תימנע".
העצות הגיעו לאוזניה של מיארה אך לא שינו את עמדתה. אחרי כמעט שלוש שנות מאבק במהפכה המשטרית, היא, לשיטתה, רואה את התמונה האסטרטגית הגדולה. היא יודעת שהמטרה של הקואליציה היא להשתלט על המערכת המשפטית ושלשם כך לא תבחל בשום אמצעי. כאשר הכיסא של המוסד שהיא עומדת בראשה, כיסאה שלה, מתנדנד – היא מתחזקת בעמדתה. הצידוק שלה: אין לה מה להסתיר ולכן אין סיבה לסטות מהפרוטוקול הרגיל של עבודת היועץ. היא ניצבת בראש התביעה הכללית והיא אוכפת את שלטון החוק.
מיארה יודעת שאם תוותר עכשיו על סמכות מהותית ותסכים למינוי "חוקר מיוחד", זה לא יסתיים בזה. הסכנה ברורה ומיידית. היעד הפוליטי הוא שכל פוליטיקאי, ובראשם ראש הממשלה, יבקש, מטעמיו, למנות חוקר מיוחד וזה מתכון להתפוררות מוסד היועץ המשפטי ולהתפוררות שלטון החוק.
אחד מוותיקי משרד המשפטים אמר השבוע: "בימים רגילים אולי ניתן היה לשלב צעד בונה אמון, אבל בימים שמנסים לפרק את המוסד הזה, כל ויתור הכי קטן יהווה פתח לוויתורים בחקירות ובתיקים נוספים. מיארה לא תיתן לזה לקרות".
ובינתיים הקואליציה לא ממתינה. "ביום שני נתחיל לדון בחוק לפיצול תפקיד היועמ"ש", הודיע כבר רוטמן. "נתקדם איתו בהתאם לצורכי השעה, לא ייתכן שכל החוטים יוחזקו על ידי אדם אחד".
