מוקדם מדי להעריך כמה כתבי אישום יניב השבוע החולף, אבל אם לשפוט לפי היקף החקירות, המעצרים, השיבושים ומספרם המוגזם של בכירים ודמויות ציבוריות שנאלצו בימים האחרונים להשיג לעצמם סנגור, אפשר לגמרי להסכים על זה שאנחנו מתחילים להתקרב לסטנדרט ממוצע בדרג מקצועי של מדינת עולם שלישי בדרום-מזרח אסיה. נפוטיזם כדרך חיים, קרבה לצלחת כמשאת נפש וניצול קשרים כמהלך טבעי של העמקת האינטימיות בין הון לשלטון, נחשפו בזה אחר זה בפני הציבור הישראלי ההמום שמדי פעם נזקק לתזכורת: זאת לא סופת טייפון שפקדה את אזורנו, רק רעידת אדמה אזרחית בעוצמה בינונית שעלולה למוטט עלינו את המבצרים האחרונים של הדמוקרטיה.
הרעש הורגש בהסתדרות, בפרקליטות הצבאית הראשית, ברשויות המקומיות ובכל זירה ישראלית שבה עדיין יושבים זה לצד זה מצביעי מפלגות שונות שהצליחו למרות הפוליטיקאים למצוא את המשותף ביניהם. מתברר שפצ"רית כמנכ"ל הסתדרות, ראשי ערים כבעלי עסקים, עיתונאים כשרים בממשלה – כולם ללא הבדל דת, סמכות או נטייה פוליטית יודעים להסתיר את האמת, לעבור על החוק ולאבד את מכשיר הטלפון בזמן שהכי צריכים אותו. אין כאן טובים ורעים, יש פה טשטוש מוחלט של גבולות, תזוזה טקטונית של ערכים, חופש מוחלט לפרש את המציאות ולגנוב את דעתו של הציבור.
גם אם לא יועמדו בכירי ההסתדרות לדין על קיום יחסי קח ותן בתוך המשפחה במסגרת תפקידם הציבורי, וגם אם לא תואשם הפרקליטה הצבאית בשיבוש הליכי חקירה או באי-אמירת האמת לבג"ץ, ואפילו אם לא יודחו ראשי ערים בעקבות מעורבות ממארת עם קבלנים שלא באמצעות מכרזים, התחושה היא שכבר ראינו מספיק. הבנו את האירוע גם ללא חותמת משפטית, מדובר בשומרי סף שבגדו בתפקידם ובזזו מהציבור את שאריות האמון האחרונות שעוד נותרו לו כלפי רעיונות כמו זכויות עובדים, חופש התאגדות, סטריליות ראייתית, זכויות חשודים, ניקיון כפיים מוניציפלי, עיתונות אמיצה ותקשורת חופשית.
היה להם ממי ללמוד
שרי הממשלה והעומד בראשה היו הראשונים לפרוץ את השערים של מוסד אזרחי מסוג בית משפט עליון כבר בינואר 2023 כשהצליחו להרכיב קואליציה והכריזו מיד כי בכוונתם להשתמש בה כדי להפוך את המשטר, מאז הם לא עוצרים. שרת תחבורה סוחרת ביהלומים אנושיים, שר חינוך רודה דבש מהכוורת שלו, שר תרבות מקדם מינוי של יורש עצר, יושב ראש כנסת מדיר נשיא בית משפט עליון, שר משפטים מנסה להדיח יועמ"שית, שר אוצר שודד תקציבים ושר תקשורת שמנותק מזכות הציבור לדעת. יש עוד שר לביטחון לאומי שהקפיד לסכן את חיי החטופים בעזה, שר למורשת ישראל שבין שאר תחביביו נוהג לשמוח לאידם של עיתונאים ולשתף ש"בכלא הוא יהיה מאובטח היטב" כפי שצייץ אתמול בתגובה על הידיעה בדבר אבטחתו של גיא פלג.
הפרק הנוכחי בחיי החברה הישראלית נכתב מאליו ומעוצב בזמן אמת לפי דמותם של שני סוגי שקרנים: אלו שבחרו בו מעמדה של כוח ואלו שנאלצו לבחור בו מעמדה של חולשה. התוצאה היא הידרדרות קולקטיבית במדרון חלקלק של תככים ומזימות, והתרסקות מפוארת של עולם ערכים שהפך לחסר ערך. מעצרה וכליאתה של הפצ"רית הוא הסוף היחיד שהתבקש בפרשה שתחילתה בפריצה מאורגנת של חברים בכנופיית השלטון לבסיס צה"ל, ומי שנהג בעבריינות והסית נגד חיילי צהל חוקרי מצ"ח שהגיעו לעצור חשודים, הצליח בסוף להפחיד את האלופה הממונה מספיק כדי שתעשה כל טעות אפשרית.
הריקבון שנחשף השבוע בקומות הגבוהות של החברה הישראלית מגיע בוודאות מלמעלה. אין צורך במומחה לביוב כדי לדעת שזאת סתימה רצינית בסירקולציה המנהיגותית והגיע הזמן לשיפוץ אגרסיבי והחלפת השלטון. הסדק העמוק ביותר נכון להיום, למי שעדיין מחפש הוכחות שאנחנו קרובים מאי פעם לקריסה, הוא הקמפיין האכזרי שמתנהל נגד עינב צנגאוקר. דווקא בשבוע שבו מקדשים חברי הקואליציה את דמותה של רחל אמנו ומתעדפים אותה בהנאה על פני יצחק רבין ז"ל, הם בוחרים להעמיד על המוקד את האם שמגלמת כל ערך יהודי קלאסי. זאת מתקפה רעילה שלא עוצרת גם כשחטופינו החללים מובאים לקבר ישראל אחרי שנתיים של המתנה מייסרת, גם כשמתפרסמות העדויות המחרידות של שורדי השבי, גם כשמתרבות הידיעות על מספר המתאבדים בקרב שורדי הטבח ואנשי הביטחון.
מרב בטיטוצילום: דנה קופלמי שמחפש לחזק כאן כמה יסודות לפני שתבוא רעידת האדמה העוצמתית הבאה, שירוץ להציל את הנפגעים בזירה האזרחית – חינוך ורווחה, בריאות ותחבורה חייבים לעלות לראש סדר העדיפויות ולא רק כדי לשמור על כוחה של החברה מול השלטון. בעיקר, להבטיח שסוכני שלטון לא ייאלצו יותר לבחור בין התקפלות והצטרפות לבין מלחמה ומאבק מול הריבון, ששומרי סף לא יידחקו לפינות מוסריות, ושאזרחים לא יתמכרו לקונספירציות הזויות.
פורסם לראשונה: 00:00, 06.11.25
