11 שנים חלפו מאז אותו קיץ מורכב, כואב ומתעתע של מבצע צוק איתן. מבצע שלא הסתיים, אלא עם השבת שרידיו של מפקד צוות בסיירת גבעתי, סגן הדר גולדין ז"ל. 1 באוגוסט 2014, "יום שישי השחור" מזרחית לרפיח, היה לאחד הימים הקשים במלחמה ההיא.
מתוך הפסקת האש שהוגדרה על ידי ממשל אובמה כהומניטרית, הגיחו מחבלי חמאס וארבו באור יום לכוח גבעתי בפיקודו של מפקד הפלוגה, רב-סרן בניה שראל ז”ל, ובציוותם של סמ”ר ליאל גדעוני ז”ל והדר. השלושה נהרגו בירי מתוך המארב, בעוד הדר נחטף לתוך המנהרה. סגן איתן פונד, שזכה בעיטור המופת על פועלו, היה לקצין צה"ל הראשון אי פעם המזנק לתוך מנהרות האופל של חמאס, חותר למגע, מנסה להתחקות אחר הדר ומאתר, לצד צוותים נוספים, ממצאים דרמטיים שאיפשרו לקבוע את גורלו של הדר כבר באותו היום.
עם שוך הקרבות, המאמץ המודיעיני והאופרטיבי לאיתור שני החללים הנעדרים מהמבצע, סמ"ר אורון שאול וסגן גולדין, עמד בראש מעיינם של העוסקים במלאכת השבויים והנעדרים בצה"ל ובשב"כ. צוותים הוקמו לאורך השנים, הוחלפו כיוונים ונרשמה עשייה שנגעה בשטח והנביטה מודיעין רב ערך.
מנגד, חמאס היה ונותר יריב עיקש, חשדן וסגור, ששמר בקנאות על נכסיו, מתוך כוונה להביא באמצעותם לשחרור אסירים המוני – מה שהפך את האתגר באיתורם של המוחזקים בידיו למורכב פי כמה. סינוואר אף ניסה להונות את דעת הקהל בישראל ואת חבריו האסירים הביטחוניים בכלא, בנסיון לצייר תמונה לפיה החללים הינם בין החיים. במבצע משותף לשב"כ, שב"ס ואמ"ן פעלנו, גם בשעה ההיא, לנפץ את הבועה שניסה לייצר סינוואר, שעוררה כעס, זעם ותסכול בקרב חבריו הקרובים ביותר.
גם בשעתו, הדרג המדיני לא שש משיקוליו ולא איפשר לנו להמשיך את המשא ומתן להשבת הבנים עם סינוואר, ובמחירים סבירים. במקום, צצו להם קולות שקראו ל"שינוי המשוואה" ולהפעלת לחץ כלכלי על חמאס שיביא לשחרור הבנים
גם בשעתו, הדרג המדיני לא שש משיקוליו ולא איפשר לנו להמשיך את המשא ומתן להשבת הבנים עם סינוואר, ובמחירים סבירים. במקום, צצו להם קולות שקראו ל"שינוי המשוואה" ולהפעלת לחץ כלכלי על חמאס שיביא לשחרור הבנים – גישה שלא תתרום, כפי שהוסבר גם בשעתו, להשבת הבנים אלא להקשחת עמדות ואף למוטיבציות גוברות לבצע פיגוע חטיפה שטרם נודע שכמותו. אג’נדות של הכלת חמאס ושימור הסטטוס קוו תעמודנה במוקד עיסוקיה של ועדת חקירה ממלכתית לבחינת המחדל הביטחוני החמור בתולדותינו.
מסעות קהילת המודיעין להשבת השבויים והנעדרים שזורים בדברי הימים של מלחמות ובתקופות שביניהן. אגדות גדושות באומץ ובדם, חתירה למגע, יצירתיות שאין שני לה, מחויבות אינסופית לאתוס הלוחם ולסגירת מעגל בין-דורית היו למנת חלקם של פרשיות רבות. ממלחמת העצמאות ועד ל-7 באוקטובר, רוח צה"ל פעמה אל תוך המחויבות, הכרוכה במשאבים רבים, להשבת הבנים לגבולם.
הציפייה להשבת החטופים עד האחרון שבהם, מגלמת לא רק את היעד הנעלה, אלא גם את היכולת לסגור את המעגל הכרוך באי-ודאות מייסרת – ולהתפנות לעיבוד השכול, לאיחוי ולתיקון עולם. זוהי גדולתה של החברה הישראלית, של האתוס הציוני, שלנו. לצד הכאב והדמע, יש סיבה לגאווה ולזקיפת ראש, ויש תקווה לאחריתנו.
פורסם לראשונה: 00:00, 09.11.25
