אחד הטיעונים המרכזיים להצדקת המכבש הפסיכי שמפעילים השלטון, סריסיו והאידיוטים השימושיים שלהם בפרשת הפצ"רית הוא "הנזק ההסברתי" שנגרם בשל הדלפת הסרטון ופרסומו (האמיץ והחשוב, גם אם נפל פגם בעריכת הסרטונים) בחדשות 12. "הפיגוע ההסברתי הגדול ביותר שהיה", כך כינה זאת ראש הממשלה, זה שהקים קואליציה עם גורמים שעצם אזכור השם שלהם בעולם - עוד לפני המלחמה - היה הפצצת שטיח נגד המותג "ישראל".
הדאגה הזאת למצב ה"הסברה" ממש מגיעה מהלב ונוגעת בו. אין ספק שכל מה שמעסיק את השלטון והאגפים בתקשורת שעובדים אצלו (ובמקרה של אילה חסון, גורם מגה-דומיננטי בפרשה, הדברים נעשים במימון ציבורי תוך הפיכת הקוד האתי של השידור הציבורי לנייר טואלט), הוא רק הדאגה לשמה הטוב של המדינה ושל כלל הלוחמים. מבחינתם, ממש לא רלוונטי שהסרטון המקורי והאותנטי (15 דקות) מעלה חשד למעשים חמורים, בלתי חוקיים לכאורה ולא מוסריים בלי לכאורה – אירוע שהוא הסכנה האמיתית למוניטין של ישראל ושל היכולת שלה להתהדר בתואר "הצבא המוסרי ביותר בעולם": הכל "עלילת דם" (על אף שהדם היחיד בפרשה היה מה שיצא מהרקטום של העציר), וכמובן "פיגוע הסברתי".
ובכן, נניח (על אף שאין בכך טיפת אמת) שהנאשמים בפרשה הם יורשיהם הרוחניים של ל"ו צדיקים, ואילו הפצ"רית וצוותה (שחטאו בשקרים ובטיוח שלא ניתן לזלזל בחומרתם) הם זקני ציון מהפרוטוקולים. יסוכם כי דינם הוא לא לראות יותר אור שמש ולהעביר את מאסרם בצפייה מרתונית בערוץ 14, וכך לא יוכלו עוד לבייש את ישראל בראש חוצות. זהו, האיום האסטרטגי הוסר.
כעת אותם לוחמי ולוחמות הצדק, אלה שלא ישנים בלילה מרוב חרדה נוכח ה"שקרים" שמפיצים על ישראל בעולם, ודאי לא ינומו נוכח התמונות שמגיעות מדי סופ"ש מהגדה המערבית, בהן נראים מתנחלים פורעים בלי הפרעה בפלסטינים, מתעללים ברכושם ובכלליות ממררים את חייהם. בחלק מהסרטונים, שלא הפצ"רית הדליפה חלילה והם בכל זאת חורכים את הרשתות ומחוללים צונאמי של שנאה, אפשר לראות לובשי מדים לוקחים חלק בענף הספורט האזורי, או לכל הפחות מפגינים אוזלת יד נדיבה. האקו-סיסטם הממסדי שמלווה את הפרעות הללו משתקף היטב בכתבות הקודרות של עודד שלום ב״מוסף לשבת״. לפי דיווח ב"טיימס אוף יזראל", לצבא היה חלק בהצרת צעדי הפלסטינים בעונת מסיק הזיתים, שממילא הייתה אלימה במיוחד השנה.
ניתן רק לשער, שכל האנרגיה המוקדשת להבנה האם וכיצד אייפון יכול לשרוד מספר ימים על חוף הים, לא יחליפו מאמצים להבהיר, מראש הממשלה ומטה, שהאלימות בגדה הפכה לבנאלית והסיכול שלה הוא בדיחה עצובה
איכשהו, וזאת כמובן הערכה בלבד, הזעם הבלתי מתכלה כלפי המערכת בפרשת הפצ"רית, זאת שהכשירה אינספור תקיפות בעזה אבל פתאום נאשמת בלא פחות מ"בגידה", לא יופנה לקמפיין שידרוש "משילות" היכן שבאמת נגרם אסון כבד ומתמשך למעמדה הבינלאומי של ישראל, וזה עוד לפני שמזכירים את החרפה המוסרית שמתרחשת מרחק יריקה ממרכז הארץ. לא יעזור גם תחקיר מהדהד במוסף "7 ימים" של עמיתי, אלישע בן-קימון, שהראה עד לאן ההתנהלות המתועבת הזאת מסוגלת להגיע כשהמיינסטרים מתעלם, קורץ וגם מעודד. ניתן רק לשער, שכל האנרגיה המוקדשת להבנה האם וכיצד אייפון יכול לשרוד מספר ימים על חוף הים, לא יחליפו מאמצים להבהיר, מראש הממשלה ומטה, שהאלימות בגדה הפכה לבנאלית והסיכול שלה הוא בדיחה עצובה - וגם בגלל זה המילה "ישראל" נתפסת יותר ויותר בתור שם נרדף לכיבוש וגזענות.
איך אמר אחד ממאורות הגולה? אפשר להמשיך בלינץ'.
פורסם לראשונה: 00:00, 10.11.25
