לא הרבה נשאר מהבטחתו הנחרצת של דונאלד טראמפ לסיים את מלחמת אוקראינה-רוסיה תוך 24 שעות. מה שהיה נדמה לו כפשרה טבעית מתבקשת ממטחנת המוות נוסח מלחמת העולם הראשונה, התברר כמורכב ורווי יצרים ומשקעים של יריבות בת מאות שנים. כדי לגשת לסוגיה כזו חייבים להכיר לעומק את ההיסטוריה הטעונה, את הבדלי הערכים ואת גודל החרדות של הצדדים. טראמפ אפילו לא החל להבין את קצה הסוגיה, ומה שנראה לו פשוט ומובן מאליו סיבך אותו במבוכה של הבטחה בלתי ממומשת.
הסיבוב הבא היה באיראן, שבה ישראל פילסה את הדרך ושיתקה את מערכות הנ"מ האיראניות עבור המפציצים האמריקאים, שהטילו את פצצות הענק שחדרו את ההרים שבתוכם נבנו האתרים הגרעיניים. טראמפ לקח את הקרדיט, וישראל שתקה, כי העיקר שהמלאכה נעשתה ופתרה לנו בעיה קיומית. אבל האיראנים חוזרים לסורם ומשקמים את מערכות הטילים והגרעין, וכעת כשמגיע זמן פירעון ההבטחות שלא לאפשר התאוששות צבאית איראנית, טראמפ מבליג, ומההבטחות לא נשאר הרבה.
גם ההסכם שכביכול שם קץ לסכסוך של 3,000 שנה בין ישראל לערבים לא בדיוק עומד בציפיות. העובדה שחמאס נשאר שולט בשטח תוקעת את הכל, אולי למרבה המזל, כי ההסכם הזה נעשה בתיאום מוגזם מדי עם השטן, כלומר קטאר וטורקיה.
חשוב מאוד לפרק את חמאס מנשקו, אך אם המחיר הוא מעורבות גורמים עוינים, נסיגה ישראלית כמעט מוחלטת ושיקום עזה, אז עדיף שיישאר חמאס נכה, על שטח מצומצם, מנותק מהעולם החיצון וללא חטופים
בתחילת כהונתו נתן טראמפ אור ירוק גדול לישראל "לפתוח את שערי הגיהנום" על עזה, "לקחת שליש מסוריה", ועוד. נתניהו, כמו נהג שממשיך לעמוד בצומת באור ירוק למרות צפירות הנהגים מאחור, החמיץ את ההזדמנות. הזמן שחלף נוצל ע"י אימפריית השחיתות הקטארית להעניק לטראמפ מטוס מוזהב ובהחלט ניתן לסמוך על נדיבותם גם כלפי עוד בעלי תפקידים, וההסכם עוצב בהתאם לאינטרסים ערביים, שהפכו אותו לפחות ידידותי לישראל. הטורקים, הקטארים והמצרים קיבלו דריסת רגל בעזה, שבכלל ניתנה לניהול אמריקאי והפכה לסוגיה בינלאומית, מחוץ לשליטת ישראל. כלומר הסכם כזה, מוטב שייתקע ולא יתקדם, כי אמנם חשוב מאוד לפרק את החמאס מנשקו, אך אם המחיר הוא מעורבות גורמים עוינים, נסיגה ישראלית כמעט מוחלטת ושיקום עזה, אז עדיף שיישאר חמאס נכה, על שטח מצומצם, מנותק מהעולם החיצון וללא חטופים. אי-הגעת ההסכם למצב ביטחוני יציב מונעת ממדינות המפרץ להשקיע את סכומי העתק של שיקום עזה וכך עשוי להתקבע מצב נוח יחסית לישראל, בהתחשב באלטרנטיבה ההזויה שמציע ההסכם.
טראמפ גם התאהב במנהיג החדש של סוריה, ג'ולאני, רוצח דאעש שמשטה במערב עם חליפה, חיוכים ודיבורים יפים, בעוד שכנופייתו מתעללת ומטהרת את סוריה מעלאווים, נוצרים, כורדים ובשאיפה גם את הדרוזים שעליהם ישראל מגוננת. לפי ההדלפות מתנהל מו"מ על הסכם בין ישראל לסוריה. גם כאן הוחמצה ההזדמנות שהייתה לפני כמה חודשים, האור הירוק התחלף לאדום, ההצעה של טראמפ לא נוצלה, וכעת מעמדנו בשטח כבר מתנדנד.
למרות מדיניותו ההפכפכה ויחסיו עם מדינות ערביות מפוקפקות טראמפ אוהב את ישראל, והוא בוודאי עדיף אלף מונים על ממשל בלהות נוסח קמלה האריס, ולכן המסקנה היא לנצל הזדמנויות, להפוך אותן לעובדות, וכשצריך, לומר לו "לא".
פורסם לראשונה: 00:00, 11.11.25
