שאלת תם: לו חוות דעתה של יועמ"שית משרד המשפטים הייתה תומכת בהחלטת היועצת המשפטית לממשלה להותיר את ליווי חקירת הפצ"רית אצלה, האם גם אז בכירים במשרד היו מתדרכים לגבי קשרי משפחתה עם שר המשפטים או שמא היו ממשיכים להחריש את שידוע להם שנים ובמיוחד מאז מינויה לתפקיד? הרי לשיטתם מדובר בפגם שפוסל אותה מהותית. למתקשה להשיב תוצע לרכישה במחיר מפתה סוכנות ביטוח משגשגת שמעניקה שירותים להסתדרות.
אין זה המקרה הראשון שהמערכת מגנה על אנשיה למרות המודעות למעשיהם הפסולים. המובהקת מכולן היא עו”ד רות דוד, פרקליטת מחוז ת”א לשעבר, שמתמודדת היום עם כתב אישום חמור על קבלת נכסים שהושגו בפשע ושיבוש מהלכי משפט. קשה להאמין שאותה רות דוד נשלחה ב-2008 מטעם הפרקליטות למנוע הקמת גוף ביקורת חיצוני שיגן על זכויות חשודים ונאשמים בפרקליטות. כשפרופ' אמנון רובינשטיין ז"ל טען ש"דה-פקטו אין ביקורת שיפוטית, פרלמנטרית ועיתונאית, גם לא לאחר מעשה, למרות שלפרקליטות שלנו יש סמכויות שאין לפרקליטויות במדינות אחרות... ככלל, כוח מוחלט בלי הגבלה הוא אויב שלטון החוק", נעמדה על רגליה דוד וטענה ש"אני שומעת את הדברים במידה רבה של תדהמה. אנחנו הפרקליטות לא כוח שחור שעושה דברים בצורה שרירותית. יש עלינו ביקורת שיפוטית כל הזמן. ביקורת עיתונאית מעל ומעבר, ובשנים האחרונות, הרבה ביקורת פרלמנטרית". מה שעוד יותר לא ייאמן זה שהמערכת הגנה על דוד לאורך השנים מתוך אותה הנחה שהבירורים עלולים לשמש ככלי ניגוח נגד אוכפי החוק.
זה הסיפור האמיתי, ולא תיאוריית הדיפ-סטייט מסעירת הדמיון. באמת ובתמים קיים חשש בקרב אוכפי החוק שחשיפת שחיתויות והתנהלויות פסולות במערכת אכיפת החוק תנוצל להחלשתה על ידי גורמים מושחתים יותר בעיני אנשי המערכת. לכן גם כשהם מזדעזעים ממעשיהם הפליליים של חבריהם במקרים הקשים, או סבורים שהם פועלים שלא כדין במקרים הקלים יותר, הם ימשיכו להגן עליהם. מתוך התפיסה שזה אינטרס חיוני של החברה שאוכפי החוק יזכו לאמון הציבור כדי שיוכלו לתפקד, העדיפו תמיד במערכת במקרים של פרקליטים ושופטים שסרחו לסגור את הפרשה בשקט ולשלוח אותם לבתיהם.
אסור להקל ראש בדילמה זו ולציירה רק כפרי צביעות ומוסרנות כפולה אף שברור שגם זה נכון. אין ספק שאדם קרוב אצל עצמו ואותם אנשים שדרשו רחמים על הפצ"רית ומשפחתה טרם הורשעה בדין, הם שהתנהגו באכזריות דורסנית כלפי לוחמי כוח 100 ומשפחותיהם שנמצאו באותו מצב (ולהפך). אבל מהיכרות רבת שנים עם המערכת אני משוכנע שמשקל נטיות טבעיות אלה קטן יחסית למול משקלו הכבד של הכורח שחשים במערכת "לבלוע" התנהלויות פנימיות פסולות כדי למנוע משחיתות חיצונית מסוכנת יותר להתממש.
מטבע הדברים ככל שתחושת האיום החיצוני גוברת, כך מצופפות יותר השורות ומוחרשות יותר התנהלויות כאלה. זה בדיוק מה שקרה מאז כינון הממשלה הנוכחית וסביר שזה גם מה שהוביל את בכירי המערכת להגן על התעקשות היועמ"שית ללוות (בעצמה או באמצעות פרקליט המדינה שכפוף לה) את חקירת הפצ"רית בניגוד לדין ולהגיון. כל מי שצפה בהתפתלויות נציג היועמ"שית, עו"ד רן רוזנברג, מהמעולים שבפרקליטים, בנסיון להגן על עמדתה הבחין בכך. נדמה שלא במקרה הוא נשלח הפעם לבדו לאחד הדיונים הקריטיים ביותר שידענו, כשמנהלי המחלקה נמנעים מלהתייצב. גם את העיכובים המבישים בהגשת תגובת המדינה לבג"ץ יש להבין על רקע זה. הכול הבינו את הקושי להגן על החלטת היועמ"שית אך חששו להימצא מסייעים לאלה שמבקשים לתחושתם לקעקע את שלטון החוק ובראשם שר המשפטים.
כפי שהתברר אתמול בבג"ץ, זו טעות. זו התנהלות פסולה גם כשהיא לכאורה שולית וזניחה למול אחרות. הדבר נכון במיוחד במערכת אכיפת החוק שחייבת להקפיד על קלה כחמורה ולשמש דוגמה לשמירה על החוק
כפי שהתברר אתמול בבג"ץ, זו טעות. זו התנהלות פסולה גם כשהיא לכאורה שולית וזניחה למול אחרות. הדבר נכון במיוחד במערכת אכיפת החוק שחייבת להקפיד על קלה כחמורה ולשמש דוגמה לשמירה על החוק. במובן זה, לעולם הנזק של התנהלות פסולה פנימית במערכת יהיה גדול יותר מכל נזק חיצוני שיעוללו אלה שהיא תופסת כאויביה.
חזרה לשואל התם: אם ליועמ"שית משרד המשפטים קשרים אסורים עם השר, יש לטפל בזה מיד ולא רק כשהיא יוצאת מהשורות נגד הדעה האחידה השלטת. אם היועמ"שית מחליטה החלטה פסולה בניגוד עניינים חובה להעמידה על טעותה. כך אמורה לפעול מערכת אכיפת חוק חפצת חיים ואין בכך שום תמימות. רק יושרה וחוכמת הנסיון.
פורסם לראשונה: 00:00, 12.11.25
