החלטת ארצות-הברית להעלות להצבעה במועצת הביטחון את תוכנית 20 הנקודות של הנשיא טראמפ מסמנת שינוי מגמה מסוכן לישראל ועדות נוספת להתרחקות האינטרסים האמריקאיים בשינוי פני המזרח התיכון, מאלו של ישראל.
מרבית הציבור בישראל קיבל בשמחה את תוכניתו של הנשיא טראמפ לשינוי פני המזרח התיכון. בנקודת הזמן ההתחלתית הייתה התאמה מוחלטת בין האינטרסים האמריקאיים לאלה הישראליים: השבת החטופים ועצירת המלחמה בתנאים נוחים לישראל, תוך כדי המשך החזקת חלק משמעותי מהרצועה ומבלי שישראל נדרשת לכל נסיגה, נראו והן עדיין הישג משמעותי למדיניות הישראלית. אם לא די בכך, התוכנית דרשה את פירוק חמאס מנשקו והפסקת שליטתו ברצועת עזה. כל אלה סימנו עמידה מלאה ביעדי המלחמה כפי שהגדירה אותם ממשלת ישראל, והיוו הוכחה לשיתוף הפעולה ההדוק בין הנשיא טראמפ לראש הממשלה נתניהו.
גם היעדים האסטרטגיים של תוכנית טראמפ יכולים בחלקם הגדול להיות בשורה משמעותית לישראל, המהווה חוליה חשובה במסדרון הכלכלי המתוכנן בין הודו, המזרח התיכון ואירופה. ישראל יכולה להפיק מתוכנית זאת שיתופי פעולה אסטרטגיים, תועלות כלכליות והצטרפות מדינות ערביות נוספות, ובראשן סעודיה, להסכמי אברהם.
אלא שבין השורות של התוכנית השאפתנית הזאת מסתתרות שתי סכנות משמעותיות, שמהן ממשלת ישראל התעלמה, ספק החמיצה, תחת הציפייה להשבת החטופים. סכנות אלה יכולות להיות הרות גורל לישראל, גם אם לא בטווח הזמן המיידי. הראשונה שבהן היא המעורבות ההולכת וגדלה של טורקיה בשליטה במוקדי כוח במזרח התיכון. ארדואן אינו מסתיר את שאיפותיו האימפריאליסטיות, כמו גם את התיעוב שלו כלפי ישראל. טביעות רגליים טורקיות ברצועת עזה ובסוריה עלולות ליצור ציר סוני מסוכן, במקום הציר השיעי שישראל פירקה.
ממשלת ישראל מחויבת שלא לוותר על האינטרסים הביטחוניים הקריטיים ועל שמירת הריבונות, גם במחיר עימות עם ממשל טראמפ
הסכנה השנייה היא מפת הדרכים המוגשת למועצת הביטחון להקמתה של מדינה פלסטינית.
זו אינה הפעם הראשונה שהאו"ם ומוסדותיו נדרשים לסוגיית המדינה הפלסטינית. עד כה מרבית היוזמות זכו לרוב אוטומטי בעצרת האו"ם. מנגד במועצת הביטחון של האו"ם, גוף אשר להחלטותיו יש תוקף מחייב, שימשה ארה"ב כחומת המגן של ישראל, כאשר בלמה פעם אחר פעם, באמצעות מנגנון הווטו, החלטות אנטי-ישראליות ופרו-פלסטיניות.
אלא שהפעם הממשל האמריקאי הוא זה שיוזם את ההחלטה שבה מונחים היסודות להקמתה של מדינה פלסטינית. ניסוח התוכנית מהווה כשלעצמו שינוי מהותי מהצהרות הנשיא טראמפ על תוכנית ההגירה מרצון, אשר היוותה דווקא שבירה של נרטיב שתי המדינות. על פניו, נראה שממשל טראמפ זנח את רעיון ההגירה וחזר לתלם המוכר והידוע. ואם לא די בכך, ניסוח תוכנית 20 הנקודות לא רק שאינו מזכיר את תוכנית ההגירה, אלא מעודד עזתים להישאר "ולבנות עזה טובה יותר".
בחודש ספטמבר האחרון עברה בעצרת הכללית של האו"ם התוכנית הסעודית-צרפתית שקראה להקמת מדינה פלסטינית ואושרה ברוב עצום של 142 מדינות ובהתנגדות עשר, ובהן ארה"ב. בהתייחסות לתוכנית אמרה אז הנציגה האמריקאית כי זו "מתנה לחמאס". חודשיים לאחר מכן, אותה ארה"ב היא זו שמאפשרת מסלול הקמה של מדינה פלסטינית שתהווה איום קיומי על ישראל.
דני ון בירןנדמה שישראל הולכת במסלול מסוכן שבו היא עלולה לאבד שליטה על גורלה. מסירת המנדט על השליטה בעזה לגורמים זרים, החזרה אפשרית של כתר החרמון וכעת סכנה להקמת מדינה פלסטינית ולאובדן השליטה ביהודה ושומרון, כל אלה הם תמרור אזהרה בוהק. ממשלת ישראל מחויבת שלא לוותר על האינטרסים הביטחוניים הקריטיים ועל שמירת הריבונות, גם במחיר עימות עם ממשל טראמפ. לא מן הנמנע שהעתיד יזמן לנו ממשלים פחות ידידותיים, אשר ישאפו לממש את התוכנית מבלי לשמור על האינטרסים הישראליים.
