מיד עם תחילת שלב א' של תוכנית 21 הנקודות של טראמפ, החל קמפיין המבקש להקטין את ישראל למדינת חסות אמריקאית. היו מי שאמרו שאנחנו המדינה ה-51 של ארה"ב ומונולוגים טלוויזיוניים קורעי לב ועטורי צביעות הוקדשו לכוכב החדש בדגל האמריקאי - ישראל.
בדומה להרבה טיעונים שהיו תוצר של פוזיציה, גם טיעוני מדינת החסות היו גדושים בשטחיות ופוליטיזציה. עדיין זכורה האמירה לפיה אמריקה של טראמפ נטשה את ישראל, משום שהפסיקה לקחת חלק בהפצצות בתימן. אמירה דומה נשמעה גם בתחילת מבצע עם כלביא שהיו כאלו שחשבו שארה"ב לא תצטרף למערכה, וביתר שאת לפני המבצע כשטראמפ ונתניהו היתלו בתקשורת שרק חיכתה להריח קצת דם בין השניים. אותה תקשורת שעברה במהירות הבזק מטיעוני הנטישה לטיעוני החסות.
1 צפייה בגלריה
בנימין נתניהו ודונלד טראמפ בכנסת ישראל
(צילום: JALAA MAREY/Pool via REUTERS, Chip Somodevilla / POOL / AFP)
מי שמבין מצבים מורכבים לא הופתע השבוע כשישראל הרימה הילוך גם בעזה וגם בלבנון. האפשרות שחמאס לא יפורק מנשקו ושעזה לא תפורז, קיימת רק במוחם הקודח של הממאנים להבין שדברים השתנו מאז 7 באוקטובר.
מי שקצת מבין ביחסים בינלאומיים, יודע שיש בהם, מעבר לערכים והערכה, גם אינטרסים, אתגרים ואגו של מנהיגים, ולא הכל מתנהל בתנאי מעבדה סטריליים כפי שהיה ביחסי ישראל-ארה"ב מאז ומעולם.
אחד הסיפורים המוכרים על התקפלות ישראלית מפוארת היא הנסיגה הישראלית מסיני לאחר מבצע קדש. ישראל של בן-גוריון כבשה את סיני, האו"ם (ששנה קודם לכן, בן-גוריון ביטל אותו עם הקריאה "או"ם שמום") דרש ממנה לסגת והיא נאלצה לעשות זאת בלחץ נשיא ארה"ב דאז, אייזנהאואר.
ויש דוגמאות נוספות. שמיר כראש ממשלה וארנס כשר ביטחון, לא תקפו בעיראק כי האמריקאים ביקשו. עם כניסת אובמה לתפקיד, נשא נתניהו את נאום בר-אילן המפורסם בלחץ הנשיא האמריקאי. השמאל התמוגג, הימין הרגיש נבגד, ולימים הבינו כולם שזה היה מס שפתיים.
לישראל היו אז אינטרסים מסוימים ולארה"ב אינטרסים אחרים - מתנגשים ממש. אפשר היה לפוצץ את היחסים, או לשלם מס מסוים, להוריד את הראש, לחטוף מכה לאגו, ובפועל לפרק את מטען החבלה של מדינה פלסטינית לטובת האינטרסים של ישראל. והכל כמובן תלוי סיטואציה, עיתוי וגורמים אחרים.
יש מקרים שבהם מורידים את הראש, ואחרים שבהם עומדים על העקרונות בגלוי, הכל תלוי במשתנים שבמשוואה
נתניהו נכנס לרפיח למרות התנגדות ביידן והאריס, וכשאותו ממשל עצר משלוחי נשק, ראש הממשלה יצא נגד המהלך באופן פומבי. יש מקרים שבהם מורידים את הראש, ואחרים שבהם עומדים על העקרונות בגלוי, הכל תלוי במשתנים שבמשוואה.
אלא אם הכל מפוזיציה. כי אחרי שהמלעיזים טענו שאנחנו מדינת חסות שלא עושה כלום בלי אישור אמריקאי, שטורקיה השתלטה על עזה ושהמחבלים במנהרה יצאו בחיים למרחב בטוח, התברר להם שמדינת החסות מחסלת את רמטכ"ל חיזבאללה, מדללת את אוכלוסיית המחבלים במנהרה ושהמקסימום שטורקיה מצליחה לשים בעזה זה את הדגלים שלה על דחפורים - למרות החברות של טראמפ וארדואן.
ולאור האירועים האחרונים, צריך אולי להתחיל להתכונן לאפשרות שתכף יתחיל קמפיין חדש לפיו האמריקאים נטשו אותנו כי אנחנו לא ממושמעים. למזלנו אנחנו מיומנים.
