אין רגע דל במציאות הישראלית. סדר היום שלנו עמוס לעייפה: מדי בוקר אנחנו משכימים לפרשה חדשה, והולכים לישון עם סוגיה מסעירה אחרת. אירוע רודף אירוע, והעומס הנפשי מתיש. נדמה לעיתים שאנו מכורים לריגושים, ומצפים מדי יום לעוד התרחשות שתזרים את האדרנלין שבתוכנו. כך, למשל, החלטת הרמטכ"ל בעקבות התחקירים חייבת להיות מלווה בדרמה – אנחנו לא יכולים להסתפק בהפסקת השירות של האלופים רבי-הזכויות שניהלו מלחמה באופן מעורר השתאות, וחייבים להצמיד לכך גם פעולה משפילה של הדחה. על כך אנחנו משלמים מחיר כבד: איננו יכולים לעכל ולעבד נושאים בעלי משמעות בדרך לחשבון נפש ולתיקון. ויותר מכך, איננו מבחינים בין עיקר לטפל.
העיקר כיום הוא המחלוקת עם העולם החרדי, שהיא בעלת השלכות לטווח ארוך ואינה הפיכה כמו נושאים אחרים. אנחנו מתקוממים בצדק מול העיוות המוסרי באי-הנכונות שלהם להיכנס מתחת לאלונקה ולקחת חלק במשק הישראלי, אבל אנחנו לא נוגעים בשורש הבעיה. הגיוס לצה"ל הוא רק הסימפטום שמגלה טפח ומכסה טפחיים – מדובר בתנועה אידיאולוגית השוללת את קיום המדינה כמדינה ציונית. הוויכוח עימם אינו נסב רק על מדינת הלכה, כן או לא – לדידם אין משמעות לקיומה של המדינה במובן הלאומי שלה. הרעיון המכונן של הציונות, הבא לידי ביטוי במגילת העצמאות, זר להם ומנוכר לעולמם.
גישה זו, שלפיה אנו קיימים רק בזכות לימוד תורה ולכן אין צורך בצבא ובכלכלה, היא בעצם רצון לייצר חלופה למדינה המודרנית והציונית המתחדשת הקוראת לקחת את גורלנו בידינו. מי שביטא זאת באופן המזוקק ביותר הוא עורך "יתד נאמן" ישראל פרידמן. "ארץ ישראל ומדינת ישראל הן לא אחת", הוא אמר בראיון ל"מקור ראשון". "אם יש מקום שהוא ארץ ישראל על פי ההלכה, הוא ארץ ישראל גם תחת שלטון ירדן, מצרים או ארה"ב. ואם זה לא שטח הארץ המובטחת גם אם יש ריבונות ישראלית, זו לא ארץ ישראל". ניתן היה להשלים מכורח הנסיבות עם מגמה שכזו, כל עוד החרדים הם קבוצת מיעוט – אך ציבור זה הולך וגדל משנה לשנה. לכן, המשך השלמה עם הרעיון המכונן שלהם הוא איום על עצם קיומנו. מדינת ישראל, כפי שהיא היום, לא תוכל להמשיך ולהתקיים בעתיד הלא-רחוק אם התנאים לא ישתנו – והחוק הנלוז שמוביל ח"כ בועז ביסמוט הוא לא רק אחיזת עיניים, אלא גם החמצה של ההזדמנות לתפוס את השור בקרניו.
מוטי שקלארהשוויון בנטל הוא תנאי הכרחי להכרה במפעל הציוני – אך לבדו הוא איננו מספיק. חברה נורמלית וחפצת חיים חייבת להביט מעבר לכאן ועכשיו. אנחנו מתעסקים בשלל נושאים חשובים, אך הם אינם חשובים דיים כמו סוגיה זו. אנחנו נמצאים בשנת בחירות, יש לנו חלון הזדמנויות לייצר מחדש את ה"יחד" הישראלי, והגיע הזמן שכל המפלגות הציוניות יעמידו בראש סדר העדיפויות את הנושא הזה. מי שצריכים להיות בראש ולהוביל את המאבק הם אנשי המחנה הציוני-דתי, הנושאים בעול הביטחוני יותר מכל קבוצה אחרת בחברה – וגם מעמידים חלופה תורנית ברוח הרב קוק לרעיון המייסד של החרדיות. מי מאנשי הציונות הדתית שמשתף פעולה עם החוק הזה צריך לשאול את עצמו כיצד היה מגיב לממשלה הנשענת על מפלגה החורתת על דגלה את רעיון "מדינת כל אזרחיה".
נותר רק לקוות שמנהיגי הציבור החרדי אינם משקפים את כל החברה החרדית. מפעלי החסד העצומים שלה מעידים אולי שעדיין לא אבדה התקווה.
פורסם לראשונה: 00:00, 02.12.25
