אלו ששילמו את המחיר הכבד בגופם ובנפשם, ולצדם דור העתיד של צה"ל, ייצאו היום (רביעי) לצעדת ענק ברחבי הארץ - בין תל אביב, ירושלים, עוטף עזה, רמת הנדיב, רמת הגולן, ינוח ג'ת, שילה ואילת - כחלק מיוזמת "צועדים ומצדיעים" לציון יום ההוקרה לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה.
היוזמה, בהובלת משרד המורשת, מחולקת ל-15 מסלולים שונים הפרוסים בכל הארץ, שבהם יצעדו 22 אלף תלמידים ותלמידות, חניכי מכינות קדם צבאיות ואנשי חינוך לצידם של חיילים וחיילות, לוחמים ולוחמות שנפצעו במהלך השירות. בכל מקטע ישתפו לובשי המדים ונפגעי פעולות האיבה בסיפור שלהם ויערכו טקס הוקרה לפצועים.
בין הצועדים שיספרו את סיפורם לבני הנוער יהיו עדן צפר, סמב"צית לשעבר בכיסופים שמתמודדת עם פוסט טראומה, וכלב השירות שלה באדי, שיצעדו מבית הלוחם בת"א לפארק הירקון; רס"מ (מיל') קופטאן ביסאן, מפקד צוות רפואה בחטיבה 300 שנפצע בתחילת המלחמה, במסלול מבית הספר בו למד בינוח ג'ת לכיוון בית הקברות הצבאי ביישוב; ורס"ם (מיל') איינאו ממו, לוחם בחטיבה 55 שנפצע פעמיים, במקטע הדרך שבין רמת הנדיב לאמפי שוני בבנימינה.
"לא בושה לבקש עזרה"
עדן צפר (29), במקור מראש העין והיום מתגוררת בקיבוץ עין השופט, שירתה כסמב"צית בקיבוץ כיסופים שבעוטף עזה, וב-2018 התייצבה למילואים. במהלך השירות ניהלה מהחמ"ל שלושה אירועים שבהם נהרגו לוחמים בגזרה. כשנה וחצי לאחר השחרור התפתחו אצלה תסמינים שלא הכירה. "לא ישנתי בלילות, וכשנרדמתי סבלתי מסיוטים", היא מספרת. "הייתי דרוכה כל הזמן. היו לי התקפי חרדה. יכולתי לשמוע כריזה בקניון וברגע אחד לחזור לחמ"ל. לא הבנתי מה אני עוברת. מבחינתי כל מה שקשור לפוסט טראומה שייך ללוחמים, מה אני קשורה בכלל. גם לא היה אף אחד בסביבה שלי שהתמודד עם זה, שיחבר עבורי את הנקודות".
רק בתחילת 2020 עדן אובחנה עם פוסט טראומה. "הרגשתי הקלה. עד האבחון חשבתי שאני מאבדת את זה, התביישתי לשתף. כשידעתי במה מדובר הבנתי שאני לא משוגעת". כיום היא מקבלת מעטפת טיפולית מלאה, כשהתמיכה המשמעותית ביותר עבורה הגיעה בדמות חבר לחיים – באדי, כלב השירות שמלווה אותה לכל מקום. "אני לא זזה בלעדיו", היא אומרת. "הוא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים".
עדן לא שירתה במלחמת חרבות ברזל, אבל התמודדה עם אובדן כבד. "אנשים שאני מכירה נהרגו. המוצב שבו שירתתי היה חלק מקיבוץ כיסופים, והייתי מדברת עם הרבש"צ, סער מרגוליס ז"ל, כל יום. עבדתי גם עם רמי נגבי ז"ל, רבש"צ עין השלושה. עם אל"ם אסף חממי ז"ל שירתתי שלושה חודשים. הוא היה בן אדם ומפקד יוצא דופן. שבוע לפני 7 באוקטובר עשיתי מה שבדיעבד היה סיבוב פרידה מהעוטף. הייתי אצל חברה בבארי ובכפר עזה, ישבנו בחניון רעים. מאז אני לא מסוגלת לנסוע לשם".
היום, כשתפגוש את בני ובנות הנוער, היא מקווה להעביר להם את המסר ש"זה לא בושה לבקש ולקבל עזרה. כשהם יוצאים לקרב, חשוב שגם בנפש שלהם הם יחזרו כמו שיצאו". בנוסף היא מבקשת "שיבינו את האתגרים שכרוכים בהתמודדות עם פוסט טראומה, שידעו שיש גם נשים שמתמודדות עם זה, שנפצים בפורים זה מחריב נשמות. חוץ מזה אני רוצה ללמד אותם מה זה כלב שירות, כי הרבה שפוגשים אותנו שואלים אותי עליו".
"לנשוך שפתיים ולהמשיך קדימה"
רס"ם (מיל') קופטאן ביסאן (42) מינוח ג'ת הוקפץ ב-7 באוקטובר לשירות מילואים כמפקד צוות רפואה בחטיבה 300, ונפצע אחרי כחודשיים בגזרה הצפונית. "קיבלנו דיווח על פצוע ראש בכנסייה, עלינו והתחלנו לטפל בו", הוא משחזר. "תוך כדי שיחה עם המג"ד לתאם הנחתה של מסוק, חטפנו טיל בפגיעה ישירה. לרגע איבדתי הכרה מהפיצוץ. כל צד שמאל שלי דימם, איבדתי את השמיעה באוזן שמאל, קיבלתי רסיסים ביד ובירך. תפסתי את הקשר וביקשתי סיוע רפואי. חילצנו את עצמנו תחת אש, כשאני פצוע בעצמי וסוחב אלונקה של חבר שנפצע קשה. באמבולנס איבדתי הכרה והתעוררתי בבית החולים. אם לא התושייה ורוח הלחימה של הצוות, האירוע היה נגמר הרבה יותר גרוע".
במהלך המלחמה איבד את חברו הטוב, סגן מפקד החטיבה, סא"ל עלים עבדאללה ז"ל, שנפל ב-9 באוקטובר 2023. "גם הוא מינוח ג'ת, היינו חברים טובים. הוא היה לפני כן המג"ד שלי", הוא אומר בכאב. תהליך השיקום המורכב של קופטאן עדיין נמשך, וכולל טיפולים בתא לחץ וטיפול פסיכולוגי. במקביל, הוא התחיל ללמוד לתואר ראשון במדעי המדינה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטת חיפה, ושואף "לעזור לפצועים ולכל מי שצריך עזרה, להיות עוגן חזק".
היום, כשיצעד עם בני הנוער ביישובו, קופטאן יספר להם על הפציעה והשיקום ויעביר להם את המסר ש"גם כשקשה לנו, לא לוותר, לנשוך שפתיים ולהמשיך קדימה. להיות ממוקדי מטרה כדי להגיע ליעד ולא לוותר עד לניצחון. ערכיות, חתירה למגע ודבקות במשימה - אלה הערכים שמסכמים עבורי את החוויה הצבאית שלי, וחשוב לי שיעברו לדור הבא".
"צריך לזכור את כולם"
רס"ם (מיל') איינאו ממו (39) מימין אורד, לוחם בחטיבה 55, הוקפץ ב-7 באוקטובר למילואים, לחם בכפר עזה במשך ארבעה ימים וסייע בחילוץ של 15 משפחות. בינואר 2024 נפל חברו לכוח, רס"ל (מיל') ניצן שסלר ז"ל. "המ"מ שלי נפצע קשה באותה תקרית, ואני בתור סמל המחלקה החלפתי אותו", הוא מספר. "את ניצן הכרתי לראשונה ב-7 באוקטובר. אלו היו המילואים הראשונים שלו, הוא השתחרר רק חצי שנה לפני המלחמה. בקושי הספקתי להכיר אותו והוא נהרג. זו הייתה מכה מאוד קשה לצוות, למחלקה ולפלוגה".
כעבור שבוע נפצע איינאו בחזהו מרסיסי טיל צה"לי, פונה במסוק לשיבא, עבר ניתוח והיה מאושפז במשך שבוע. לאחר מכן המשיך לשיקום, וחצי שנה אחרי הפציעה כבר התייצב שוב לסבב מילואים. "התפקיד מחייב אותך", הוא מסביר. "להיות עם החבר'ה, להרגיש חלק".
אחרי שתפס כוננות במטולה, הוקפץ לתמרון בלבנון. "היינו בלחימה בדרום לבנון בכפר אל-עדייסה, סמוך למשגב עם, כפר גלעדי, מטולה. מצאנו הרבה אמצעי לחימה ומשגרים ממש קילומטר מהגבול, זה היה מטורף".
ב-24 באוקטובר 2024 נפצע איינאו באורח אנוש בהיתקלות עם מחבלים. "יצאנו לפעילות בשמחת תורה, והמחלקה לפנינו הותקלה. שניים נהרגו. בהמשך הייתה עוד היתקלות, ואני קיבלתי כדור לחזה", הוא משחזר. "פוניתי במסוק לזיו, ואחרי חמישה ימים שבהם הייתי מורדם ומונשם עברתי לרמב"ם לניתוח בצלעות, בריאות ובכתף. מאז אני בשיקום, הרבה פיזיותרפיה וגם טיפול נפשי".
המסר שהוא מבקש להעביר לבני הנוער במפגש היום הוא ש"אנחנו חיים במדינה שבה אנחנו נאלצים להגן ולהילחם על הבית. זה יפגוש כל אחד מאיתנו, וכשמגיע התור שלך אתה צריך להבין איך אתה מתגייס למשימה הזאת, לשמור על הבית שלנו". עוד הוא מקווה "לספר על החברים שאיבדתי, רס"ם (מיל') ידידיה בלוך ז"ל ורס"ל גיא בן הרוש ז"ל, שלא נפלו לשווא. שנזכור את המורשת שלהם. לצערי יש המון נופלים, וצריך לזכור את כולם, להבין מה המחיר שכל אחד שילם".
פורסם לראשונה: 00:00, 03.12.25
