אחרי 11 שנים של מאבק, שמחה ולאה גולדין קיבלו טלפון. את ה-טלפון. על הקו: מנהל המכון לרפואה משפטית, ד"ר חן קוגל. "הוא אמר לי 'שמחה, זה הדר", משחזר גולדין האב, "בהתחלה לא הבנתי מה הוא אומר. שאלתי 'איך אתה יודע?' והוא אמר - 'זה הדר'".
איך הגבתם?
"התקשרנו לילדים. כל המשפחה הגיעה לפה. הבאנו את עדנה, ארוסתו של הדר, שכבר נשואה ויש לה ילד אבל היא איתנו כל השנים. הלכנו לישון נסערים, ישנו בקושי. ב-11 שנים מתרגלים לזה. למחרת נסענו למחנה שורה כולנו. שלושה מארבעת האנשים בשורה שטיפלו בהדר טיפלו גם בממצאים הפורנזיים של 2014 שהבאנו אז לקבורה. שם הבנו ש-11 שנים רצנו לא סתם, שהבאנו אותו שלם לקבורה. הייתה שם השלמה מאוד חזקה שזה הוא. הוא היה לבוש. התכריכים זה בעצם לבוש. לא אכנס לפרטים, אבל שימרו אותו. ההרגשה הייתה מטורפת. בהתחלה ניגשנו אליו כולנו, אחר כך כל אחד ניגש לחוד להתייחד איתו. זה היה תהליך שלא היה ב-2014״.
5 צפייה בגלריה
שמחה גולדין, השבוע. "כשאני רואה אחרים אני יכול לנסות קצת להבין את עצמי, כי אני עוד לא מבין"
(צילום: ריאן פרויס)
משפחת גולדין בדרך להלוויה של הדר
(צילום: בן גוטמן )
השלמה שזה נגמר, שראיתם אותו בעיניים.
"ידענו קודם שהוא חלל, ידענו שמפקירים אותו וידענו שלא רוצים להביא אותו. זה מה שהרג אותנו ועל זה היה המאבק. כדי להתחיל להתאבל על הבן שלי אני צריך לקבור אותו, ואז קברנו ארון ריק. זה תהליך נפשי שקשה לך מאוד בלעדיו, כשאני מסתכל לאחור אני לא יודע איך החזקנו מעמד.
"הגיע לפה איתן פונד, שהוא זה שרץ אחרי הדר במנהרה (והביא את הראיות הפורנזיות למותו, ר"א). אני בקשר איתו כל השנים. הוא התגייס למילואים יומיים לפני שהדר הוחזר, מישהו אירגן שהחבר'ה מגבעתי שהיו איתו שם בקרב יגיעו לקחת אותו מהצלב האדום ולהעביר אותו מהארון שלהם לארון צה"לי. פונד לקח אותו על הידיים, ואמר לי 'הרגשתי שזה הדר".
הדר הפך לסמל, ואתם לסמל המאבק. בתוך הרגעים האלה הצלחת להיות שִׂמחה, אבא של הדר?
"כן. תראי, אני עדיין לא מצליח לנתח את זה. כשאני רואה אחרים אני יכול לנסות קצת להבין את עצמי, כי אני עדיין לא מבין את עצמי. ההרגשה הייתה שהבן שלי בא הביתה. שהלוחמים הביאו אותו, שהשלמנו את המשימה. הפרידה הייתה מאוד אותנטית כי הפעם לא היה ארון ריק. היה הדר. היה אבא שנפרד מהבן שלו".
אינטרס במקום ערך
את הסיפור של משפחת גולדין והמאבק העיקש להחזרת בנם, שנים לפני האסון שפקד את ישראל והביא עלינו את המושג "חטוף חלל" - עוד ילמדו וינתחו היסטוריונים, לפחות אלה שסבורים שההיסטוריה היא משהו ללמוד ממנו. ההיסטוריון שמחה גולדין, פרופסור בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל-אביב, מומחה להיסטוריה של החברה היהודית בימי הביניים, ראה את החברה הישראלית לומדת שיעור על בשרה, על בשרו.
בחדר העבודה הקטן שמדרגות לולייניות מובילות אליו וספרייתו עמוסה למכביר, וכשבנו סוף-סוף שב לאדמת ארצו, הוא מתחיל להתבונן על מה שעבר עליו ועל כולנו. אני שואלת אותו אם ניתן לכנות את זה "אירוע תנ"כי". "תנ"כי לא, מדרשי", הוא מתקן. "עבדנו, עם משפחת אורון שאול (שגופתו חולצה במהלך המלחמה – ר"א), כדי לחבר את הערך של הבאת חיילים לקבר ישראל, שהוא האתוס ומצווה, לתוך התבנית של החברה הישראלית, לתוך הפרקטיקה של החברה הישראלית".
5 צפייה בגלריה
על מדים, עם הדר ז"ל. "הפעם לא היה ארון ריק. היה הדר. היה אבא שנפרד מהבן שלו"
(צילום: באדיבות המשפחה)
הלווייתו של הדר גולדין
(צילום: satview)
שחלקים ממי שמייצג אותה לא ראו בזה ערך.
"כשראיתי שבחברה הדתית-לאומית שממנה אני בא היחס לערכים ולמצוות הופך ליחס של אינטרס ולא של ערך, אנחנו ממש נחרדנו מזה. גם במדרשים וגם בתורה הערך של הבאת חלל לקבר ישראל הוא מוחלט, אין מקום לפרשנויות.
"אתן לך דוגמה. הכהן הגדול, שהוא הנציג של העם ביום הכיפורים בבית המקדש, זה שמכפר על כל העם, צריך להיות טהור לחלוטין. ואסור שהוא יהיה טמא מת, כי טומאת מת זו אחת הטומאות הקשות שיש. שומרים עליו מכל משמר, אפילו אם אביו או אמו מתים אסור לו לטפל בהם. וכתוב בפירוש שאם הוא הולך בדרך ורואה חלל זרוק, הוא חייב לטפל בו. אז מה מעבר לזה? כולם למדו את זה כמוני, מאז שהם נולדו. ויש מדרשים על דוד המלך, הכל יש.
"תראי את הספר הזה, 'הפדות והפאר", הוא אומר ולוקח ספר שמונח על שולחן העבודה שלו, "הוא מתאר מקרים שכדי לפדות שבוי הקהילה מוכרת את ספר התורה היחידי שיש לה. כולם יודעים את זה. אז איך לא מבינים שצריך להביא חללים לקבר ישראל? איך החברה הדתית לא מבינה את הערך הכי חשוב אצלה? אמרנו יש משהו חולה, ונתקן את זה על ידי זה שהצבא יביא את הדר והחברה הישראלית תחזור לעצמה. זה מה שרצינו".
אז מה גרם למישהו כמו סמוטריץ', שמייצג ציבור שלם שמכיר את המדרשים, להגיד שהחזרת החטופים היא לא בראש סדר העדיפויות במלחמה?
"יש לי הרבה מה להגיד על סמוטריץ', אבל עזבי רגע את סמוטריץ' וכל היתר. במשך שנים הם אמרו שמה שמשפחת גולדין עושה יביא לשחרור מחבלים. אבל שיחררו מחבלים לאורך כל התשע וחצי שנים האלה. סמוטריץ' ייזכר בהיסטוריה כגדול משחררי המחבלים שהיה אי פעם. סטרוק, שהתנפלה עלינו ואמרה 'בגללכם יהיה שחרור מחבלים', היא היום גדולת משחררי מחבלים בהיסטוריה היהודית מקדמת דנא.
"הרבה מאוד מההתנגדות למה שאמרנו נבע מפחדנות. ראינו את זה אצל ראש הממשלה נתניהו - הוא פשוט לא יודע מה לעשות עם חמאס. פעם עושים לו אינתיפאדה, פעם חוטפים לו את גלעד שליט. ראיתי שהוא חושש מאוד מהתעמתות, כי אנחנו אמרנו לו שצריך להתעמת עם חמאס; הם רוצים חשמל - נגיד להם 'לא, תביאו את הדר', הם יירו רקטות - נעשה מה שצריך. ולא, הסיפור היה אותו דבר במשך תשע שנים וחצי, גם בשנה של בנט - 'וואלה, רק תעזבו אותנו מהמשוגעים האלה'.
"גם בתקופה של איילת שקד כשרת המשפטים שיחררו מחבלים כל הזמן. מ-2014 ועד ינואר 2022 מדינת ישראל שיחררה מעל 700 מחבלים, בסדר? אנחנו גילינו את זה בפייסבוק של חמאס. הפייסבוק של חמאס זה הכלי הכי אמין, הכל שם. כל יום שישי בשתיים משתחררים שניים, והם עושים להם הילולה אחרי הצהריים. אם היו לוחצים עליהם פה, היו יכולים להביא את הדר ואורון".
ומבחינתך: אחת - מביאים את כולם; שתיים - לא משחררים מחבלים?
"מה שאני אמרתי זה שצריך להגיע להסכם עם חמאס. בהסכם הזה נקבע מה הם מקבלים ומה אנחנו נקבל. בהסכם הזה אסור לתת להם שום עניין הומניטרי עד שהם נותנים את הדר ואורון. אם הממשלה תחליט שתוך כדי זה היא גם משחררת מחבלים שממילא מתכננת לשחרר, זה משהו אחר, אבל העיקרון צריך להיות שאתה מפעיל לחץ על חמאס כדי שהחטיפה תהיה נטל ולא נכס".
על אילו שולחנות דפקת בזמנו?
"על כל השולחנות. זה התחיל עם ראש הממשלה נתניהו וירד כל הזמן למטה. הממשלה של 2014 זה לא רק נתניהו והליכוד, היה שם יאיר לפיד, היה בנט, היו ליברמן וציפי לבני, כולם היו שם, כולם הפקירו אותו. החולשה הזו התחילה שם".
לקפל את "חץ שחור"
גולדין, סא"ל במיל', עוסק הרבה גם בהיסטוריה צבאית, ורואה את המאבק להשבת הדר וכל החטופים כשלם העולה על סך חלקיו. הוא משרטט קו ישיר מהפקרת בנו לכישלון 7 באוקטובר, ומהשבת בנו לשיקום הלאומי.
"ערכים בצבא הם לא סתם 'נייס טו האב' או רוח צה"ל שאתה שם בכיס, אלא שבשלב מסוים זה מתחבר לתוך הסט המקצועי של מה שאתה עושה בשטח", הוא אומר. "אנחנו עמדנו מדי שבוע באנדרטת 'חץ שחור' שהוקמה לזכר מבצע פעולות התגמול הראשון, ב-1955, שבו כמעט כל המפקדים נהרגו. הוחלט בגדוד 890 של הצנחנים שהם יוצאים למשימה, מסיימים אותה ומביאים את כל החללים והפצועים בחזרה. על זה בנו את האתר ובגלל זה נעמדנו שם. זה האתוס של צה"ל. לא מחזירים אותם בגלל שצריך להביא אותם לאמא. צריך, אבל יש בזה תועלת צבאית מובהקת.
"כל השנים ניסיתי להסביר את זה גם לאנשי צבא, והם לא התייחסו אל זה ככה. הכוונה היא למפקדים הבכירים, לא ללוחמים והלוחמות, בסדיר ובמילואים, שהבינו שאסור לוותר על הדר ועל החטופים, שזה מה שיביא את הניצחון. לא כמו שאמרו 'קודם ננצח את חמאס ואז נראה' – כי לא ניצחנו את חמאס ולא פירזנו את עזה ולא הרגנו את אחרון החמאסניקים. סיפורים".
5 צפייה בגלריה
הרמטכ"לים לשעבר בהלוויה: גנץ, אשכנזי, איזנקוט וכוכבי. "לערכים בצבא יש תועלת מקצועית"
(צילום: זיו קורן)
בעצם זה משתרשר הפוך, מהמ"פ לאוגדונר ולא להפך.
"תראי נניח את מה שעשה קצין המודיעין שלנו. הוא כל הזמן דחף, וזה מצא את האוגדונר הנכון, או את האנשים שהבינו שזה חשוב – לא רק בגלל שצריך להביא למשפחת גולדין את הדר, אלא שזה גם כלי שבעזרתו אנחנו מפצחים את האויב. השילוב הזה הוא שניצח את חמאס. לכן אני חושב שזה משהו שצריך ללמוד אותו, להעביר אותו במורשת.
"לפני זה אני הרגשתי שפשוט העלימו את הדר ואת אורון. ראש אמ"ן דאז, אביב כוכבי, וגם ראש הממשלה לא דיברו על זה. הדר ואורון התפיידו. ראיתי בזה בעיה קשה מאוד של החברה הישראלית".
עד 7 באוקטובר החברה הישראלית לא הבינה את זה.
"היא לא רצתה להבין. היו תקופות ומנהיגים שהבינו. תא"ל שמואל זכאי, שהיה מפקד אוגדת עזה כשקרה ב-2004 האסון של שני הנגמ"שים בציר פילדלפי, מספר לי שמתקשר אליו אריק שרון ואומר לו 'אתה מביא את כולם, חיים ומתים. אני ראש הממשלה אומר לך, ולא מעניין אותי מה אומר הרמטכ"ל, אתה תביא אותם'. אז הוא הלך והביא אותם. אז מה קרה בין 2004 ל-2014?
"הדר הוא לא מקרה פרטי, משפחת גולדין היא לא משפחה פרטית, זה הוכח עכשיו. מה שהתברר זה שאנחנו הבאנו איזושהי התנהגות, נקרא לה חברתית, של משפחה שלא מוותרת ומזכירה לחברה הישראלית את הערכים שלה.
"וברגע שהתחלנו לעמוד ליד הגבול ב'חץ שחור', החבר'ה של העוטף באו אלינו ואמרו 'וואלה, אתם צודקים'. אלעד קציר ז״ל (שנחטף ונרצח בשבי, ר"א) היה מהראשונים של ניר עוז שהצטרף אלינו, חירפן אותו שלא מצטרפים אליו. משפחת קוץ מכפר עזה ישבה אצלנו כל הזמן, רצחו את כולם. דור רידר עמד איתנו עוד בתור ילד עם ההורים שלו; רצחו אותו ואת בת זוגו בבארי.
"את יודעת כמה פעמים אמרתי שבהיסטוריה אין חומה שעצרה צבא נחוש? אמרתי את זה גם ביום שישי, ערב שמחת תורה 6 באוקטובר 2023. ראש המועצה האזורית שער הנגב אופיר ליבשטיין עמד לידי. נפרדנו ממנו באחת בצהריים, בשבע בבוקר למחרת רצחו אותו. יש כישלון יותר גדול מזה? אני מרגיש שהייתי יכול לעצור את הקטסטרופה הזאת אם היו שומעים לי. נכון שהם לא רצו לשמוע, אבל לא יודע, אולי יכולנו לעשות דברים אחרים".
אז זו תחושת כישלון?
"זו לא רק הרגשה שלי, זו ההרגשה גם בתוך המשפחה שלנו וגם בתוך המשפחה המורחבת של 'מסדר הדר'. גיורא אלמוג, הגנן של ילדי קיבוץ כפר עזה, איבד את הנכדה שלו ים גולדשטיין ואת החתן שלו נדב. את הבת שלו חטפו עם שלושת ילדיה. הוא עמד איתנו כל השנים בחץ שחור. הוא סיפר לי שהנכד שלו אמר לאמא שלו באחד מימי השישי כשהם ישבו בחור בעזה 'סבא עכשיו עומד בחץ שחור'. את מבינה את ההזיה? אני מדבר עם גיורא, והוא מרגיש שהוא נכשל".
והכתובת, מתברר, הייתה בבירור על הקיר. "עשרה חודשים לפני 7 באוקטובר היה 30 שנה לחמאס, ויחיא סינוואר נאם בכיכר פלסטין בעזה מול 30 אלף עזתים", הוא מספר. "ליד סינוואר עמד מישהו מכוסה, כנראה המח"ט של רפיח, שנופף בנשק של הדר ואמר 'אמא של הדר, יהיו עוד הרבה אמהות כמוך'. משהו כזה. מיד צילצלתי לחליוה, ראש אמ"ן, שאמר לי 'עושים לך תרגיל פסיכולוגי'. אמרתי לו 'תגיד, אתה בסדר? אם היו מנופפים בכיכר פלסטין בנשק שלך היית אומר שזה תרגיל פסיכולוגי?' יש פה משהו, בוא נראה מה עושים".
ולא עשו.
"נאדה, 'תרגיל פסיכולוגי'. אגב, בשנה שעברה בסוכות, אחרי שהרגו את אותו מח"ט, צילצלו ואמרו לנו 'הנשק של הדר אצלנו'. שאלתי אם גם הרצועה, אבל אמרו שלא, שהם צריכים לחפש".
למה שאלת על הרצועה?
"כי על הרצועה הדר רקם 'עוז וענווה'. את הנשק קיבלנו, מהרצועה יש לנו שחזור".
חברי "מסדר הדר" עדיין נפגשים בימי שישי ב"חץ שחור". "כבר 398 פעמים", אומר גולדין, "ומקווים שב-400 נסגור את האירוע. תלוי אם עד אז יוחזר רן גואילי החלל החטוף האחרון, כי בינתיים כולם מתנערים ממנו".
אתה יכול לראות את המשפחה שלו הופכת למשפחת גולדין?
"אם יגררו את ההחזרה שלו, בוודאי. כשקטאר הוציאה הצהרה ששני החטופים האחרונים לא חשובים ובואו נלך לשלב ב', לא ראיתי תגובה של ממשלת ישראל. אז זה מזכיר לנו בדיוק את 2014".
מה אתה אומר להורים של רן?
"הם חייבים להיאבק, כמו שאנחנו עשינו".
"המצפון לא מאפשר להם"
מהדרג הפוליטי אין לו ציפיות. "הגיעו אלינו לשבעה כל מיני פוליטיקאים ופוליטיקאים-לשעבר שאמרו שהם מצטערים שלא עזרו לנו מספיק בדרך. איילת שקד, למשל, ישבה ואמרה שקשה לה כי היא יודעת שלא עשתה מספיק. הגיע שר החינוך יואב קיש והיו איתו כאן ויכוחים, אבל בסוף הבן שלי, חמי, ישב ודיבר איתו. הגיע שר הקליטה אופיר סופר. הוא חבר, אנחנו הולכים המון שנים ביחד, הוא נפצע פעמיים בשירותו הצבאי. הילדים שלו נלחמו עכשיו במלחמה, ויש לו בן שגם נפצע פעמיים. דרשתי שבלוויה הוא יניח את הזר של ממשלת ישראל. לא שר אחר".
ראש הממשלה הגיע לשבעה?
"לא. הודיעו לנו שהוא רוצה לבוא אלינו ברגע הכי מטורף שהמשפחה הייתה בו, כשרק בישרו לנו שמצאו את הדר. אמרנו שאי-אפשר עכשיו, רצינו להיות יחד כמשפחה. מאז לא שמענו ממנו. קיבלנו מכתב רשמי. בפועל מעט מאוד שרי ממשלה הגיעו. כנראה שהמצפון לא מאפשר להם".
5 צפייה בגלריה
שמחה ולאה גולדין עם הרמטכ"ל זמיר מול הקבר. "הוא בא להגיד 'אני מביא את הדר'"
(צילום: זיו קורן, Ziv Koren)
והנה סיפור שהופך את הבטן. שלא קשור לימין או שמאל, אלא מדגים בדיוק את הערכים והיעדרם שגולדין מדבר עליהם. "עידית סילמן פגשה אותנו באירוע לפני כמה שנים, כשהבן שלה היה בן 13", הוא משחזר, "היא אמרה לנו ׳אני לא מבינה, הבן שלי עוד חמש שנים מתגייס לצבא, אם יקרה לו משהו לא יביאו אותו?'. עניתי לה 'אם לא נביא את הדר – כנראה שלא'. אז היא התגייסה אלינו בכל המרץ וניהלה לנו קמפיינים, דחפה ויצרה סיסמאות ודברים מטורפים. היא יצרה שטר של מאה דולר שבצד אחד שלו היה הדר ובצד השני אורון, עם לוגו של בנק קטארי ועל החתימות היה נתניהו במקום מנהל הבנק. חילקנו את זה במקומות".
מי שהיה הדובר שלה טען בפוסט חריף כנגדה שביום שנבחרה לכנסת הורתה לו ולאנשי הלשכה להפסיק לענות לכם לטלפון. מה קרה לה?
"את צריכה לשאול אותה. ברגע שהיא נכנסה לפוליטיקה היא פשוט התפיידה לנו. אני לא יודע איפה הבן שלה, לדעתי הוא צריך להיות בצבא. מעניין מה איתו".
אתם מדברים היום?
"לא. היא גם לא הייתה בשבעה".
גם שורת רמטכ"לים הנחילו למשפחת גולדין אכזבות. "מבני גנץ, שהיה רמטכ"ל בזמן שהדר נחטף, לא היו לי ציפיות, בהכירי אותו. בהתחלה הוא לא הגיע אלינו הביתה. הוא הגיע אחר כך, להביא איזה מכתב. אמרתי לו 'תראה לי איפה כתוב כאן שאתה הולך להביא את החייל שלך' והחזרתי לו את המכתב. אביב כוכבי, שהיה ב-2014 ראש אמ"ן, העלים את הדר ואורון. העלים".
אמירה מאוד קשה.
"מה זאת אומרת? יש דוח שקיבלתי שהמודיעין הוציא על המלחמה, והדר ואורון לא שם. החטא התחיל אצל כוכבי כראש אמ"ן ונמשך אצל כוכבי כשהיה רמטכ"ל. התקופה הכי קשה שהייתה לנו זו התקופה של כוכבי.
"שמעי, אמא שלי נפטרה בגיל 100. ישבנו פה שבעה וכוכבי הגיע. הבת שלי איילת ולאה שאלו אותו, 'אתה אומר שאין מודיעין ושלא משחררים מחבלים, אז איך הדר יגיע?' ומה הוא אומר? 'תשמעו, זה כמו סרטן. כולם מחפשים תרופה, אבל אין תרופה'. אומר את זה הרמטכ"ל, המפקד של הבן שלי, בשבעה של אמא שלי. את מבינה?"
לא סיפרת את זה עד עכשיו.
"הגיע הזמן".
וגדי איזנקוט?
"איזנקוט מבחינתי ניסה לעשות הכי הרבה, ונכשל הכי הרבה. הוא לא הצליח לעשות מה שרצה כרמטכ"ל מול הדרג המדיני. הוא לא הצליח להביא את הדר".
הרצי הלוי?
|"הרצי זה סיפור הרבה יותר מורכב. כי האנשים האלה ליוו אותנו תקופה מאוד ארוכה, והתקופה הכי ארוכה הייתה הרצי. באפריל 2015 הוא נכנס לתפקידו כראש אמ"ן. שמעתי עליו שהוא אחלה קצין והגעתי אליו. הוא אמר לי 'אסור לנו להיראות להוטים בעיני חמאס'. אחרי זה הוא היה אלוף פיקוד דרום, באתי אליו עוד פעם והוא שוב אמר 'אסור לנו להיראות להוטים בעיני חמאס'. אחרי זה הוא היה סגן הרמטכ"ל, ואחרי זה הוא היה רמטכ"ל, ולאורך כל הדרך, עד שמחת תורה, זה מה ששמענו ממנו.
"בעתיד אכתוב על זה לעומק, כי כמו שאמרת קודם, צריך ללמוד מזה משהו. אבל אסור לשכוח ‑ כל הרמטכ"לים האלה פעלו תחת הכוונה מלמעלה של מדינת ישראל ושל ראש הפירמידה".
והרמטכ"ל הנוכחי, אייל זמיר?
"זמיר היה האישיות הבכירה הראשונה שפגשנו, עוד לפני הרמטכ"ל. אישיות מיוחדת. הוא היה אז המזכיר הצבאי של ראש הממשלה נתניהו. עוד לא ידענו מה זה מזכיר צבאי. כשהגיע אחר כך אליעזר טולדנו הבנו מה ההבדל, כי זמיר היה המזכיר הצבאי שלנו כלפי ראש הממשלה - טולדנו היה המזכיר של ראש הממשלה כלפינו. אחר כך הוא היה אלוף פיקוד דרום, וסגן הרמטכ"ל, וכל השנים האלה שמר איתנו על קשר.
"הוא אמר, 'אני מבין מה שאתם דורשים מהצבא, ואני חושב שהצבא צריך לספק את זה'. היו עליו אילוצים, הצבא לא מחליט, אבל בשבוע שהתמנה לרמטכ"ל הוא כינס את כל המשפחות של החיילים החטופים. הם היו פשוט בהלם, כי אצל הרצי היינו צריכים לחכות חודשים עד שהוא התפנה. ופה, דבר ראשון הוא אמר, 'אני רוצה לשמוע אתכם'. שבוע לפני שהדר הוחזר, כשהתחילו לעשות עלינו מניפולציות, הוא בא לפה להגיד לנו 'אני מביא את הדר. הדר הוא חייל והצבא דואג לחיילים שלו'".
"הכוחות האלה ייכשלו"
בפתח הבניין של משפחת גולדין בכפר-סבא עדיין תלויים השלטים של הדר. "החלטתי להשאיר אותם עד השלושים", אומר גולדין. "התהליך של עיבוד האבל הוא תהליך מתמשך, ואנחנו מתמודדים עכשיו עם מצב חדש שאף אחד מאיתנו לא מכיר. זה לא שאמרתי 'טוב, קברנו, בואו נלך הלאה'. אני עוד לא יודע בדיוק איך להגדיר את זה, אבל זה לא משהו שנעצר".
המאבק הפך לחלק מהזהות שלכם. משהסתיים, יש איזו שאלה של מי אנחנו עכשיו?
"לא. הרעיון היה שהולכים בעקבות הדר. הוא היה מתקן חברתי, אז כמעט כולם אצלנו עוסקים בדברים מהסוג הזה. בהתחלה לאה ואני שיחררנו את הילדים, אמרנו 'תנו לנו להתעסק בזה, אתם תמשיכו את החיים', ובמשך הזמן אמרנו להם 'כשנצטרך נקרא לכם'. כולם כבר עם משפחות עם ילדים. יש לנו עשרה נכדים.
"הקפדנו מההתחלה שזה לא יהיה טוטאלי. כל אחד המשיך בקריירה, כולם המשיכו לעבוד, וכשראינו שמישהו נכנס לזה יותר מדי, עצרנו אותו. יום אחרי השבעה הלכתי ללמד באוניברסיטה, לאה הולכת ללמד, ממשיכים לעשות אותו דבר. זה מאוד יקל עלינו, כי ראיתי כמה משפחות שהיו להן חטופים ב-7 באוקטובר שנכנסו כל כך עמוק לתוך הסיפור עד שהפסיקו לתפקד, כמשפחות ובכלל. ניסיתי לתת להם עצות, אבל הם לא הקשיבו".
ובכל זאת, היו לכם התפרקויות?
|"השאלה היא מה זו התפרקות. לא קפצנו משום קומה, לא נכנסנו להיסטריה שצריכים לאשפז אותנו. לא לאה ולא אני לקחנו אף פעם ב-11 השנים האלה תרופות מרגיעות. אני חושב שזה חיזק אותנו בצורה מאוד-מאוד משמעותית. יכולנו להשתלט על זה".
יש לך אנרגיות למאבקים אחרים עכשיו? מהפכה משפטית למשל?
"אני רואה הכל דרך הזווית של הדר. אז גם את הסיפור של הרפורמה, ההפיכה, ראיתי בזווית של הדר. הדר האמין בליצור דברים יחד, וכששר המשפטים אומר 'מעכשיו אנחנו נראה לכם מה זה' זה נורא בעיניי. אם אני מתייעץ עם הדר, אז זה הדבר האחרון שהוא היה רוצה. ודרך אגב, זה התחיל בממשלה של בנט, קראו לזה 'ממשלת הביחד' אבל ב'ביחד' קבוצה שלמה לא הייתה.
"אני מדבר גם בשם הדר וגם בשם הדור שלו, כי אני בקשר איתם, עם החברים שלו, עם החיילים שלו, עם הצוות שלו. אני רואה שבכלל לא מתאים להם הסיפור הפוליטי הזה של קבוצה נגד קבוצה. אז את האנרגיות שלנו נקדיש לאלה שרוצים לחבר בינינו ויהיה פה שינוי שיבוא מלמטה".
כמה אתה אופטימי לגבי היכולת של החברה הישראלית ללמוד מהסיפור של הדר ומ-7 באוקטובר, ולגבי היכולת שלנו להשתקם?
"'אופטימי' זה מושג שאני לא אוהב כי זה משדר ש'אני מחכה שזה יקרה'. אנחנו משתמשים במושג "תקווה". כדי שתהיה תקווה צריך לעבוד, אתה לא יושב בצד. ואני מלא תקווה שיהיה לימוד ויהיה שיקום, כי אני גם רואה שזה עובד. זה עבד אצל החבורה הזו שנלחמה עכשיו שנתיים ואצל השלוחות שלה בחברה.
"בהיסטוריה, ככה זה עובד, עד שאתה לא חוטף מכה אדירה אתה לא מבין. ברגע שקרתה הקטסטרופה של 7 באוקטובר, השכבה המנהיגותית נותרה בשלה, אבל היו כוחות שהשתחררו מלמטה, וזאת התקווה שלי. הלכתי למכינות, הלכתי לצבא, ראיתי שכולם חושבים כמוני.
"אבל החבורה הזאת היא אפילו לא חצי מעם ישראל, ולכן צריך להמשיך לעבוד כי יש קבוצות מאוד גדולות שהן לא בתוך זה בכלל. אני לא מדבר כרגע על הפוליטיקאים שהם בכלל לא בתוך זה, לדעתי כל ה-120 לא בתוך זה. כולם חושבים על הבחירות הבאות.
"בראשון שעבר הייתי בהשבעה של חטיבת החשמונאים. חטיבה של חרדים. דיברתי עם החבר'ה, אמרתי להם 'בעיני רוחי אתם מסיימים את הצבא והולכים להנהיג את החברה החרדית'. אם זה יעבוד, אז הם יעשו שינוי, אם לא, אז יישאר ככה".
לא אם יהיה חוק גיוס שהוא חוק השתמטות.
"הכוחות הפוליטיים המונעים הצטרפות של החברה החרדית לשמירה על ישראל, מזהמים מוסרית את עם ישראל, והם ייכשלו".
אז יש תקווה.
"בטח. מהבחינה הזו, אם את רוצה לקרוא לזה אופטימי, אני אופטימי חולני. כשיצאנו מהלוויה של הדר אמרו לי 'כל הזמן דיברתם ערכים, אמרנו ערכים זה יופי, אבל הראיתם לנו שעם ערכים מנצחים':.
תשקול כניסה לפוליטיקה?
"לא. מה שמוביל אותנו במשפחה זה שאנחנו משנים מלמטה, בדרכים חינוכיות. אבל אני מאמין בפוליטיקאים שיש להם ערכים, חושב שהחברה צריכה לדחוף אותם ולעצב אותם".
יש כאלה בכנסת הנוכחית?
"לא. אני חושב שכל המפלגות יצטרכו להשתנות מבפנים, כי המנהיגות שלהן לא מספקת את הסחורה. לרומאים ברפובליקה הייתה שיטה שכל מי שיוצא לתפקיד היה עומד למשפט כשהוא היה חוזר. הוא היה צריך לדווח על מה שעשה ולהוכיח שלא לקח שוחד. תראי מה קרה למפא"י, ועכשיו הליכוד זה מפא"י על סטרואידים. הם ייעלמו, זה יתפורר מבפנים. אני חושב שהם מבינים את זה".
ובינתיים מחוץ לרפובליקה הרומאית - ראש הממשלה מבקש חנינה.
"כי הכל מעוות. אז נדבר על החנינה, נדבר על הנשיא, נדבר על פרשת הצוללות, עכשיו הוא צועק ככה, הוא כותב נגדו ככה, אבל כשאת הולכת למחלקה או לצוות בצבא, בסדיר ובמילואים - הם כולם יודעים שבשביל להשיג משהו חייבים לעבוד ביחד. בזכות זה הם מצליחים, בזכות זה הם מנצחים".
פורסם לראשונה: 00:00, 05.12.25
