אחת הכותרות המשמעותיות שחמקו מתחת לרדאר בשבוע האחרון הייתה החלטתו של נשיא ארצות-הברית דונלד טראמפ להכיר כארגון טרור בארגון האחים המוסלמים ואחת הזרועות העיקריות שלו, הארגון האזרחי CAIR. גם CAIR, כמו תנועת האחים כולה, פועל בטקטיקה של השפעה שקטה בעזרת יוזמות אזרחיות, כביכול תמימות, שמגיעות מהעולם החברתי והתרבותי ופועלות בכל הזירות כמעט: אקדמיה, דת, חינוך ועוד, כשבפועל זהו מעטה לתפיסת עולם איסלאמית-רדיקלית שמאיימת על המערב.
על פניו הצעד של טראמפ מגיע כתגובה לטבח 7 באוקטובר ועדויות על מעורבות של הארגון עצמו ושלוחותיו, אך לפי חלק מהגורמים, העובדה שהארגון עבד גם מאחורי הקלעים למען בחירתו של ממדאני לראשות עיריית ניו-יורק, עירו האהובה של טראמפ - תרמה להחלטה של הנשיא. אך להחלטה האמריקאית ישנה השפעה רבה גם על ישראל. הרי לאחים המוסלמים יש מפלגה כאן אצלנו. לא מפלגה כחול-לבן, אלא יותר אדום-ירוק-לבן: רע"מ.
ראש הממשלה בנימין נתניהו כבר הצהיר שכרגע אין כוונה לפסול את רע"מ, והמפלגה עצמה מתעקשת שאינה קשורה לתנועה ומחויבת לריבונות המדינה, אבל כפי שכבר למדנו על בשרנו, מאידיאולוגיה ועל אחת כמה וכמה מוסלמית, אדוקה, מאמינה, קשה להתנתק, וגם ההצהרות של נתניהו או של התנועה, לא בטוח שיספיקו למנוע את התדמית הפגועה של רע"מ שיכולה להשפיע על הבחירות הקרובות.
עוד לפני ההצהרה של טראמפ, טבח 7 באוקטובר הפך את האפשרות לישיבה עם מפלגות ערביות כפי שעשו בנט ולפיד, לבלתי אפשרית מבחינה ציבורית. לפני כמה שבועות ביקשו אסף ליברמן וקלמן ליבסקינד להבין מראש מפלגת רע"מ, מנסור עבאס, אם חמאס צריך להיות מושמד - תשובה טרם הגיעה. אבל גם אם היה עוד מי שהשתעשע ברעיון שניתן יהיה לשחזר ממשלה בתצורה דומה - ההחלטה של טראמפ הפכה אותו לקשה עוד יותר לביצוע.
מאחר שישיבה עם הקואליציה הנוכחית – אם תקום שוב בקונסטלציה כזו או אחרת – אינה על הפרק, זוהי דווקא האופוזיציה הנוכחית שבבעיה. הרי חברי האופוזיציה הזו הם שישבו עם רע"מ ואולי גם בנו על המפלגה בהרכבת ממשלה בבחירות הבאות - אפשרות שכאמור יורדת כעת מהפרק, מה שהופך את הפלונטר הפוליטי של האופוזיציה לנתניהו למורכב עוד יותר.
בהיעדר רע"מ, ומאחר שהם כן ירצו להקים ממשלה והחרם על נתניהו עדיין בעינו, השותפים הנותרים הפוטנציאליים שלהם אלו המפלגות החרדיות
בהיעדר רע"מ, ומאחר שהם כן ירצו להקים ממשלה והחרם על נתניהו עדיין בעינו, השותפים הנותרים הפוטנציאליים שלהם אלו המפלגות החרדיות. אותן מפלגות שהן משמיצים, מפלגות שהסכימו במידה כזו או אחרת לחוק גיוס שהאופוזיציה מתנגדת אליו, לפחות כרגע. למה כרגע? כי כל השחקנים הפוליטיים יודעים שברגע האמת האופוזיציה הנוכחית תשרטט בחדרי חדרים חוק גיוס מקל יותר ועדין יותר, כדי למשוך אליה את החרדים. בדיוק כמו שלא חוקקה חוק גיוס בתקופת ממשלת בנט-לפיד מתוך שאיפה שהחרדים יצטרפו, ככה ייתנו להם מה שירצו כדי לרצות אותם ולמנוע מהימין להקים ממשלה.
בנט ולפיד אמנם יצאו בהצהרות לתקשורת נגד חוק הגיוס, אבל די לנתח את מצבה של שותפתם לשעבר רע"מ כדי להבין שההצהרות הפומפוזיות ריקות מתוכן. כי אפשר לעסוק בסעיפי החוק ללא הפסקה ולהצהיר שזהו סוף מפעל הציונות, בושה, בגידה בלוחמים וכו', כשישנה גם האופציה לומר אמת: ביום פקודה כולם ירדפו אחרי החרדים, השאלה רק מי יזדקק להם יותר ובהתאמה גם יציע יותר. וכשקוראים את השטח - זו דווקא האופוזיציה. אם זה לא היה ברור עד עכשיו, טראמפ הפך את זה לברור עוד יותר.
