מאוכזבים מהשיקום האיטי, לא מוצאים עבודות - ומקנאים בתושבי המרכז: עבור נוי ואמיתי דמרי, החזרה לקריית שמונה עם שלושת ילדיהם אחרי שנתיים של פינוי הייתה אמורה להיות רגע של ניצחון, או לפחות של אנחת רווחה. אבל כשגילו כי הפערים בין הצפון למרכז רק גדלו, ובשטח אין עדות לתהליך אמיתי של שיקום, הרוח יצאה מהמפרשים.
"אני מכירה לא מעט משפחות צעירות שקיבלו החלטה לעזוב בסוף השנה ולחזור למרכז הארץ", סיפרה נוי בתסכול, "הפכנו להיות 'הערבה הצפונית' - מקום נטוש שלא מתייחסים אליו ברצינות. המספרים מדברים בעד עצמם: מעל 8,000 תושבים מקריית שמונה לא חזרו הביתה, ועוד רבים מיישובים נוספים בגליל. בכל יום אני רואה ברשתות החברתיות עוד ועוד משפחות שמתכננות לעזוב, ומתייעצות לאן כדאי להן ללכת".
התסכול של משפחת דמרי משקף הלך רוח של חבל ארץ שלם, ועכשיו הוא מקבל משנה תוקף במחקר חדש של מכון "דיירקט פולס", אשר בוצע עבור ארגון "לב בגליל". הנתונים, שנאספו בקרב מדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית ברחבי המדינה, כולל תושבים מהגליל והגולן, מצביעים על כך שהצפון נמצא בנקודת שבר: 83% מהצעירים היהודים בגליל שוקלים לעזוב את האזור, ורבים מהם אינם מזהים אופק תעסוקתי יציב. כמו כן, 81% מתושבי הגליל מרגישים שהממשלה מפלה את האזור לעומת היחס שהיא נותנת למרכז.
הקשיים המרכזיים שעולים מהמחקר: מחסור חמור במקומות עבודה והיעדר אפשרויות קידום, תחושת חוסר ביטחון ומשילות, שירותי בריאות חסרים ותחבורה שאינה מאפשרת נגישות סבירה. נתון מדהים נוסף: 100% מהמשיבים בגילים 18-29 ציינו את נושא "התעסוקה ואפשרויות הקידום" כגורם המהווה עבורם מכשול למגורים בצפון. ובמילים אחרות: הצעירים לא בורחים מהגליל בגלל האיומים הביטחוניים, אלא כי אין להם איך להתפרנס.
"אני מרגישה שמי שנשאר פה גוזר על עצמו לחיות חיים בינוניים", אמרה דמרי, "ואני רוצה שהילדים שלי ישאפו ויוכלו להגיע הכי גבוה וטוב שאפשר. לצערי, אני לא רואה שום התקדמות ובשורה באופק שנותנת לנו תקווה, משהו להיאחז בו".
מה יכול לשנות את התמונה? לפי המחקר, 50% מהישראלים שאינם גרים בצפון ישקלו מעבר אם יהיו שם מקומות עבודה איכותיים בשכר גבוה; 43% ישקלו מעבר אם תינתן תמיכה ממשלתית ברכישת דירה; ובנוסף 79% מכלל הישראלים סבורים שהממשלה חייבת להשקיע בצפון יותר, גם על חשבון השקעה באזור מגוריהם.
בתוך הכאוס הזה, יש מי שמתעקש לחזור הביתה. עדי (39) ואבנר (40) שטילמן גארב, הורים לשלושה, חזרו באוגוסט מהמרכז ליסוד המעלה, לבית שנתנו להם הוריה של עדי. אבנר מצא תפקיד ניהולי במפעל באזור בעוד עדי, מעצבת תכשיטים, נאלצת לבנות את עצמה מחדש. "אני מקנאה באופק המקצועי ובשכר שמרוויחים במרכז", היא הודתה בגילוי לב, "זה הזוי שהמשכורות פה נמוכות משמעותית, אבל בסופר אנחנו משלמים יותר כי אין תחרות".
אבנר הסביר כי יש צורך במטרופולין אזורי חזק שיקרין על כל היישובים סביבו. "כמו שיקנעם הפכה לעיר הייטק ומשכה אליה את כל העמק, אנחנו חייבים עוגן תעסוקתי איכותי במרחק נסיעה סביר", הוא אמר. עדי הוסיפה: "חייבים להביא לפה מקומות תעסוקה איכותיים כמו במרכז. מירי רגב שמה שלט ענק בצומת מחניים שתהיה פה רכבת, אבל זה ייקח עוד לפחות עשור".
התושבים והמומחים יודעים מה צריך לעשות כדי להזניק את האזור קדימה: מנועי צמיחה כמו פטור ממע"מ, עידוד מפעלים ומקורות תעסוקה איכותיים לעלות צפונה, רפואה איכותית, הטבות כמו סבסוד תשלום למעונות היום, תמריצי דיור אגרסיביים ועוד. "הציבור הישראלי מאותת לממשלה שהוא רוצה לראות את הגליל משתקם ומשגשג", אמר יו"ר ארגון לב בגליל, אופיר שיק. "זה הזמן לתוכנית לאומית לפיתוח תעסוקתי איכותי".
משה קונינסקי, יו"ר המועצה הלאומית לגליל וראש העיר כרמיאל, הוסיף: "חייבים להשאיר כאן את צעירי הגליל ולמשוך לאזור משפחות נוספות בעזרת השקעה ממשלתית גדולה, שתתבטא בעיקר ביצירת מוקדי תעסוקה איכותיים והטבות שיובילו לדיור בר השגה".
פורסם לראשונה: 00:00, 04.12.25
