כבר תקופה ארוכה שעדי דגני נמנע מן הים. גולש הגלים המקצועי, האיש שהמים הם כל חייו, מתקשה להריח את ריח החול. פוסט-טראומה. עד לאחרונה הים היה גם מקור פרנסתו: הוא הקים בית ספר לגלישת קיט, וגם עסק לייבוא ציוד ימי. לאורך המילואים הממושכים והאינטנסיביים, שתחילתם ב-7 באוקטובר והמשכם בכל זירה אפשרית, דגני עוד ניסה להחזיק את העסק מעל המים.
"לקחתי הלוואה מהבנק - לא כדי לבנות בית אלא כדי להתמודד עם החובות של העסק״, מגולל דגני. הוא עוד קיווה להציל משהו, אך גילה שהבור עמוק מדי. ״המדינה לא משלמת כמו שהיא אמורה בשביל לסייע לאנשים המילואים שבאו ושמו את הכול מאחור כדי להגן על המדינה״, הוא אומר.
מנכ"ל ארגון לתת, עופר וינטרוב
(צילום: ירון ברנר)
לפני כשנה הוא החליט לאפסן את החלומות בסוכת המציל, לפחות בינתיים. בפגישה עימו, בשעת בוקר מוקדמת באתר הבנייה בתל אביב שבו הוא עובד כשכיר האחראי על צוות הפועלים, הוא מספר את סיפורו: סיפור של עסק שחלם רחוק, וההישרדות הכלכלית היומיומית שהגיעה אחר כך. הילד שנולד זמן קצר לפני המלחמה, אשתו שנותרה לבד עם הפעוט במהלך המילואים הממושכים, ההוצאות על העסק שהמשיכו לרדת והמענקים מהצבא שלא הצליחו לסגור את החוב.
זו לא הפעם הראשונה שהוא מתראיין. היכן שרבים אחרים מתביישים, הוא מוכן לעמוד בחזית כדי להשמיע קול: "אני אדם חזק", הוא אומר, "אני לא נזקק, אני לא חי ברחוב. אני לא רוצה שום דבר מאף אחד - רק מה שמגיע לי ממי שאמור לתת לי - שזו המדינה".
המילואימניקים העצמאים, שנקלעו לחובות ונאלצו לסגור את העסק בעקבות ההיעדרות הממושכת שכפתה המלחמה, הם רק פלח אחד מתוך אוכלוסייה שנאבקת על הישרדות כלכלית. בשנה החולפת טיפסה ההוצאה השנתית על מוצרים בסיסיים כמו מזון, דיור, ביגוד, חינוך ובריאות באלפי שקלים, ומשפחות רבות יותר - כולל משפחות שבהן שני בני הזוג עובדים - מתקשות לעמוד ביוקר המחיה.
דוח העוני האלטרנטיבי של ארגון "לתת" שמתפרסם היום משרטט את ההשלכות הכלכליות של המלחמה והאופן שבו הן משפיעות על משקי הבית הפגיעים ביותר: מי שעוד קודם לכן נתמכו בידי ארגוני הסיוע השונים, ומשפחות מעשירוני ההכנסה הנמוכים הכורעות תחת הנטל הכלכלי.
לעלייה שנרשמה בשנה החולפת במחירי המזון, הדיור והאנרגיה נוסף גם נטל בדמות מסים שהושתו על הציבור על מנת להתמודד עם הגידול הניכר בהיקף שירות המילואים והוצאות הביטחון המוגברות: המע"מ עלה, תשלומי הביטוח הלאומי עלו בכמה עשרות שקלים בחודש והקלות מס שונות הוקפאו. "התוצאה המצטברת היא שחיקה מתמשכת ברווחת האזרחים, המתבטאת בהעמקת אי-השוויון, בצמצום השירותים הציבוריים ובהתרחבות מעגלי הפגיעוּת הכלכלית, הכוללים כיום גם חלקים הולכים וגדלים מהמעמד הבינוני הנמוך", נכתב בדוח.
מנכ״ל ארגון "לתת", ערן וינטרוב, הוסיף: "המצב החברתי, שהיה קשה ממילא עוד לפני המלחמה, מחייב התייחסות מערכתית לפני קריסה אפשרית של אוכלוסיות רבות ורגע לפני שאנחנו הופכים ל'סופר-ספרטה'. דרוש מענה מממשלתי מקיף".
לדוח העוני האלטרנטיבי שיטות מדידה שונות מאלו של הביטוח הלאומי, ועל כן משרטט את קו העוני בישראל במיקום שונה. קו העוני הרשמי של ביטוח לאומי מתבסס על גובה הההכנסות של משקי הבית בישראל, ומותח את הקו בהכנסה של 4,105 שקל לנפש, ו-10,508 שקל למשפחה של ארבע נפשות, כך לפי נתונים שפורסמו בשנת 2024 והותאמו ל-2025.
הדוח של ״לתת״' לעומת זאת, מחשב את קו העוני על פי העלויות המינימליות הנדרשות למחיה בסיסית - אשר טיפסו בשנה החולפת בכל סעיפי ההוצאות. על פי המדד הזה, קו העוני עובר בהכנסה של 5,589 שקל לנפש, כ-14,138 שקל למשק בית הכולל שני מבוגרים ושני ילדים. הבסיס לחישוב הזה הוא העלייה בסעיפי ההוצאות השונים: עלות המזון המינימלית (המחושבת על פי המלצות התזונה המומלצות על ידי משרד הבריאות) טיפסה השנה בקרוב ל-200 שקל בחודש למשפחה, וכך גם העלות המינימלית לדיור. גם עלויות הבריאות והחינוך טיפסו השנה, והוצאות הביגוד - המחושבות על פי מדד המחירים לצרכן של הלמ״ס - זינקו בשיעור הגבוה ביותר: 17%.
שיטה נוספת שעל פיה מחושבות עלויות המחיה מתייחסת להוצאה בפועל על מחיה בעשירוני מעמד הביניים: כלומר, כמה כסף הוציאו בפועל משפחות מהמעמד הבינוני (עשירונים 6–7) בהשוואה להוצאות של העשירונים הנמוכים יותר. על פי המדד הזה, עלויות המחיה קפצו בשנה החולפת ב-10%. לשם השוואה, בין השנים 2023 ל-2024 העלייה הייתה מתונה ביותר, פחות מאחוז. משקי בית במעמד הביניים הוציאו השנה כ-9,539 שקל לנפש, וכ-24,396 שקל למשק בית בן ארבע נפשות. משפחה שבה שני מפרנסים בשכר מינימום מכניסה כ-12 אלף שקל בלבד בחודש - פער אדיר בהשוואה להוצאות של משפחות במעמד הביניים, וכמעט המינימום הנדרש להוצאות הבסיסיות.
"שלא ירחמו עליי"
במקרים אחרים, יש מי שהיו במעגל העבודה והצליחו לכלכל את עצמם, עד שאירוע לא צפוי דחף אותם אל מתחת לקו ההישרדות הכלכלית. רחלי (42), תושבת בת ים, עבדה עד לפני כשנה וחצי כמנהלת חשבונות בחברה גדולה. היא נכנסה להריון כאם יחידנית, ומשם חייה הוסטו ממסלולם: בתום הריון בסיכון ולידה קשה שהסתיימה בטיפול נמרץ, נולד בנה הפג עם שלל מחלות וקשיים בריאותיים. ״בבית החולים חששו שאשאיר אותו שם ואברח. אבל לא - החלטתי לקחת את המושכות בידיים״, מספרת רחלי, שהעדיפה לא להזדהות בשמה המלא. ״שלא ירחמו עליי", היא אומרת.
מצבו הבריאותי של בנה מוביל אותו לאשפוזים חוזרים, ובין אשפוז לאשפוז הוא זקוק לשלל טיפולים: ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, מעקבי גדילה. היא הבינה שלא תוכל לחזור לעבוד בקרוב. כך, לראשונה בחייה, מצאה את עצמה רחלי פונה ללשכת הרווחה בעיר מגוריה. "משכר של 9,000 שקל, אני חיה היום מקצבת הנכות של הילד - 3,600 שקל״. דרך הרווחה הגיעה רחלי לעמותת סיוע, ״אוהבים״, שתומכת בה באמצעות מוצרי מזון שונים. את עלויות המגורים היא חוסכת בכך שחזרה לגור אצל הוריה המבוגרים, שבעצמם נתמכים מקצבת זקנה, עוד לפני שבנה נולד. ״מחירי השכירות עלו, וככה אני גם יכולה לעזור להם״, היא אומרת.
4 צפייה בגלריה
"המצב החברתי, שהיה קשה ממילא עוד לפני המלחמה, מחייב התייחסות מערכתית לפני קריסה אפשרית של אוכלוסיות רבות". מנכ"ל ארגון "לתת"
(צילום: ארגון "ארגון לתת")
המעבר למצב של נתמכת לא היה קל עבורה. ״כל החיים הייתי מאלה שתורמים״, אומרת רחלי, ״עושה הפרשות חלה, נותנת מעשר, עוזרת להורים שלי. פתאום להיות בצד המקבל זו הרגשה של בושה. אבל אני לא מבקשת לעצמי, רק לבן שלי״. למרות הצורך בתמיכה, היא משתדלת להישאר אופטימית: ״אני מאמינה שעם כל מה שאני נותנת לילד שלי עכשיו הוא משתקם, ואני אצליח לחזור לעבודה ולפרנס אותו כמו שצריך. אבל בינתיים, כאמא, יש את הפחד של מה יהיה מחר״.
"נדרשות התאמות למציאות"
המסקנה, על פי הדוח, היא שחלק ממשקי הבית, בעיקר אלה שמצויים מעט מעל לקו העוני הרשמי, חיים למעשה בתנאי מחיה שאינם מאפשרים קיום בסיסי. ״קבוצת ביניים זו, שאינה מוגדרת כענייה לפי המוסד לביטוח לאומי, אך הכנסתה נמוכה מעלות המחיה המינימלית, מייצגת את ׳העניים החדשים׳ – משקי בית עובדים או עצמאיים שאינם מצליחים לעמוד ביוקר המחיה למרות תעסוקה מלאה״, נכתב.
יוקר המחיה המאמיר לא משפיע על כולם באופן שווה, והוא מקשה יותר על מי שמלכתחילה היה פגיע יותר. על פי סקר שנערך לטובת הדוח, 75% מהציבור דיווחו כי יוקר המחיה השפיע עליהם בשנה האחרונה; לעומתם מי שנעזרו עוד קודם בארגוני חלוקת מזון הושפעו ממנו באופן גורף: יותר מ-98%. ההשפעה באה לידי ביטוי למשל בעלייה בלחץ הנפשי ובדאגה בשל המצב הכלכלי.
״הפער בין רמות ההכנסה בפועל לבין רמות ההוצאה המינימלית למחיה בכבוד הולך ומתרחב, ומחדד את הצורך בהצמדת הקצבאות ושכר המינימום לעליית יוקר המחיה, בחיזוק רשת הביטחון החברתית ובהתאמת מדיניות הרווחה למציאות הכלכלית החדשה״, נכתב בדוח. נקודה משמעותית נוספת היא ההשלכות ארוכות הטווח של ההידרדרות מתחת לקו העוני והקושי היומיומי: הדוח מתמקד בהוצאות השוטפות בלבד, ואינו לוקח בחשבון השלכות ארוכות טווח כמו לימודים אקדמיים, רכישת דירה, טיפול רפואי מיוחד או הוצאות חריגות אחרות.
פורסם לראשונה: 00:00, 08.12.25
