עוד בטרם מלאה שנה אחת לכהונתו, רב-אלוף אייל זמיר הוא רמטכ"ל צולע. לא היה צפוי מזה: השלטון הנוכחי, ודאי אחרי שהצליח לשרוד את המחדל הנורא בתולדות המדינה, לא מעוניין בראשי ארגוני ביטחון שמסוגלים ללכת על שתי הרגליים, וכל שכן לרקוע בהן. זמיר, שאנשיו מתדרכים שהוא בכלל עשה טובה כשהסכים להתמנות, יכול לבוא בטענות רק לעצמו: אתה לא הולך לישון עם שר כמו ישראל כ"ץ וקם בבוקר בלי צחנה של עסקנות בריונית ורמה אישית נחותה.
אולם מספיק לצרוך ולו כמה דקות של תקשורת פרו-שלטונית, דוגמת ערוץ 14, כדי בין עד כמה גדולה האשליה לפיה הסיפור הוא "עימות" בין כ"ץ לזמיר, ולא מאמץ מאורגן למחוק את שארית הלגיטימיות של זמיר בעיני תומכי ותומכות הקואליציה, המהווים לפי רוב הסקרים יותר מ-50 מנדטים. יעקב ברדוגו, ראש הסגל של נתניהו בערוץ 14, לא פותח כל בוקר בדרשה ארוכה ואקסטטית לפיה זמיר הוא "מחנה קפלן" ו"הרצי הלוי בתחפושת" בשביל לחזק את כ"ץ בליכוד. אגב, מדובר במפלגה גדולה מאוד, ולפי הסקרים האחרונים לא ניכר שהמצביעים והמצביעות בורחים עקב היחס העוין כלפי מוסד "מקודש" כמו הצבא, כך שגם הטענה כאילו מדובר בצורכי פריימריז בלבד (שבו מצביעים המתפקדים והמתפקדות) לא מחזיקה מים.
זמיר כבר היה צריך להפנים שתם עידן "הרמטכ"ל הפופולרי". הוא, וכל מי שיבוא אחריו תחת שלטון מהפכני, מקבלים דרגות כדי להיזרק מכל המדרגות
זמיר, כך אומרים מגיניו, "בוחר את הקרבות שלו". נדמה לו שהוא משחק שחמט, היכן שנהוג להקריב רץ או סוס כדי לקחת ליריב את המלכה ולהכניס את המלך למצוקה. זאת תפיסה נאיבית להחריד, שיוצאת מנקודת הנחה לפיה שני הצדדים משחקים לפי אותם חוקים. בפועל, זמיר עלה למגרש שבו אין לו את אותם כלים וגם אלה שיש לו לא זזים באותה פראות כמו בצד השני. הסיבה היא לא רק ההבדל היסודי בין דרג נבחר לדרג ממונה (הבדל שהמרכז ה"ממלכתי" והשמאל ה"מתון" שחקו עד כדי חוסר רלוונטיות), אלא בין נבחרת חרבו-דרבו לנבחרת שהקפטן שלה עוד שבוי בקונספציה, כאילו נתניהו של 2012 ונתניהו של 2025 הם אותו אדם.
עינב שיףהשאיפה חסרת הסיכוי של זמיר, להצטייר כמי שניצב מעל לפוליטיקה, כולאת אותו למרחב אפשרויות מצומצם למדי: האחת היא להמשיך ככה, במין גרסה די עלובה של מרדפי חתול ועכבר; השנייה היא התקרנפות; והשלישית היא להבין שאין יותר מה להפסיד, כי ממילא לא נראה שיש כוונה לתת לו להשלים קדנציה בלי להתבזות. המשמעות היא להפסיק להתחבא מאחורי מכבסות מילים כמו "ועדה חיצונית ואובייקטיבית", לצד התבטאויות חדות הרבה יותר בעניין חוקי הפטור מגיוס ומאבק חסר פשרות בחדירת נורמות כהניסטיות לצה"ל. בינתיים, כפי שדווח אצל דורון קדוש בגלי צה"ל, אפילו תמונה של לובש מדים ועליהם פאץ' עם הלוגו של תנועת "כך" לא מצליחה להוציא מהצבא תגובה חריפה כמתבקש: "צה"ל... רואה בחומרה כל שימוש בסמלים פוליטיים על מדי צה"ל", נאמר בתגובה מעודכנת (הראשונה בכלל התמקדה ב"היבטי הופעה ולבוש"), כאילו שהאגרוף הוא "סמל פוליטי" ולא הסמל של ארגון טרור שהוצא מחוץ לחוק.
זמיר כבר היה צריך להפנים שתם עידן "הרמטכ"ל הפופולרי". הוא, וכל מי שיבוא אחריו תחת שלטון מהפכני, מקבלים דרגות כדי להיזרק מכל המדרגות. עכשיו תורו להחליט אם לבעוט ברגל שכן מתפקדת או לצלוע עד לקו הסיום.
