הדיון על תקציב 2026 חייב לעסוק בשאלה משמעותית - מהן הבעיות המרכזיות של המשק הלאומי - ולא דיון רדוד על היבטים שנתיים, פוליטיים, אישיים ומפלגתיים.
המשק הלאומי עבר בהצלחה את השנתיים הקשות מאוד של מלחמה ב-7 זירות. העלות הכלכלית המוערכת של המלחמה עד כה הייתה כ-250 מיליארד שקל, כולל אובדן הכנסה ממיסים.
למרות זאת, כשבוחנים את המצב הבסיסי של המשק רואים הרבה אור ומעט צללים. רזרבות המט"ח של בנק ישראל נמצאות בשיא של כל הזמנים עם למעלה מ-230 מיליארד דולר, האינפלציה מתכנסת לתוך התוואי של מדיניות בנק ישראל ב-1%-3% לשנה, יציבות השקל מרשימה והוא אף מתחזק מול מטבעות אחרים בכ-10% מאז תחילת המלחמה. יותר מכל - למרות המצב, המשק בתעסוקה מלאה. שנת 2025 צפויה להסתיים ב-3% צמיחה ובשנת 2026 צופים לצמיחה מעל 5%.
הדבר ניכר גם בגרעון: כרגע, הגרעון המתוכנן בגובה של 3.9% תוצר ואני צופה שהוא יהיה נמוך יותר. מתחילת שנת 2025 הגירעון מסתכם ב-4.5% תוצר (נמוך מהצפוי), ההכנסות ממיסים עלו והגיעו ל-503 מיליארד ₪, גבוה ב-15% מול השנה הקודמת. בהנחה ששנת 2026 תהיה שנה טובה, הגירעון יצטמצם - בתנאי שתהיה הקפדה גדולה יותר על הוצאות התקציב מצד שר האוצר ואנשי משרדו.
לפני המלחמה, יחס החוב-תוצר היה 61%, ולקראת 2026 אנחנו מתקרבים, לאחר שנתיים מלחמה, ל-70% חוב תוצר. אני צופה שבסוף 2027 יחס חוב תוצר ירד לפחות מ-65% - שזה שיעור טוב יותר מחלק גדול ממדינות ה-OECD, שבהן הממוצע הוא מעל 80%.
גם בתקציב הביטחון ישנה התקדמת: כבר בתחילת המשא ומתן העלו אנשי משרד הביטחון וצה"ל דרישות מופרזות לתוספת. בסיס התקציב היה כ-93 מיליארד שקל, והם ביקשו תוספת מוגזמת וחסרת פרופורציות של 51 מיליארד שקל. הפשרה שהושגה בסוף עמדה על 19 מיליארד שקל לגובה הוצאה של 112 מיליארד שקל. זו עדיין תוספת גבוהה, אך נקווה שבשנים הקרובות נתכנס לתקציב ביטחון של פחות מ-100 מיליארד שקל.
ב-7 באוקטובר ראינו כישלון ענק של מערכת הביטחון ושל המערכת הפוליטית. על כן, אני מציע להוריד את הפנסיות התקציביות של מערכת הביטחון שמעל 30,000 שקל ולהשוות אותם לפנסיה שמקבלים במערכת הציבורית האזרחית. איך אפשר להסביר ששכרו החודשי של הרמטכ"ל הוא כ-100,000 שקל, בעוד שראש הממשלה שהוא ממונה עליו הוא פחות מ-60,000 שקל? בתקופה קשה של גזירות כלכליות ושל חוב מאמיר חייבים לקצץ את הפנסיות הגבוהות וליישר אותן לכיוון המקובל בשירות המדינה.
באשר לשאלת המיסוי על הבנקים, חובה לשאול: שר האוצר בצלאל סמוטריץ על מי אתה חס? על ענף דואופולי, שמרוויח רווחים בלתי סבירים? התשואה על ההון מגיע עד ל-17%, בעוד שבעולם התשואה על ההון במערכת הבנקאית הוא בסביבות 8%-9%. בארץ הם מרוויחים כמעט כפול, על חשבון משקי הבית החלשים.
עד התערבות בנק ישראל, הבנקים גבו ריבית מופרזת על משיכות יתר, אבל על ההפקדות הם לא נתנו לחוסכים מאומה. חמסו את משקי הבית, וחלק ממנכ"לי הבנקים הלכו להפגין נגד הרפורמה המשפטית. העשירים והשבעים מפגינים נגד החלשים והעניים, עולם מטורף.
יש להזכיר למנכ"לי הבנקים המכובדים בעיני עצמם, שהם משרתים את מערכת המשפט ואת בעלי ההון ואת עצמם, ולא את הציבור הרחב העובד, העמל והחסכן
יש להזכיר למנכ"לי הבנקים המכובדים בעיני עצמם, שהם משרתים את מערכת המשפט ואת בעלי ההון ואת עצמם, ולא את הציבור הרחב העובד, העמל והחסכן. חייבים להטיל עליהם מס בשעת משבר לאומי שיכנס לקופת המדינה. לא סכום של 750 מיליון שקל, הסכום הזעום המתוכנן בתקציב, אלא לפחות שני מיליארד שקל, כמס על הרווחים המוגזמים שלהם.
שמואל סלבין הוא מנכ"ל משרד האוצר לשעבר ואיש עסקים
