מבחינה טכנית, ח"כ גדי איזנקוט לא טועה בדברים שאמר שלשום ל"פגוש את העיתונות" (חדשות 12): ניתן להשביע ממשלה בתמיכת 58 חברי וחברות כנסת בלבד. זאת תהיה ממשלה לכל דבר ועניין: יהיה ראש ממשלה, שרים ושרות, קבינט. ממשלה כזאת תתכנס לישיבה ראשונה ובה תצביע בעד הנושא היחיד בערך שהוא בקונצנזוס שם: הקמת ועדת חקירה ממלכתית לטבח 7 באוקטובר.
אולם ממשלה כזאת, אם בכלל תקום (והתגובה הצוננת של ח"כ בני גנץ לצד השתיקות של נפתלי בנט וח"כ אביגדור ליברמן בטח לא עוזרות), לא תהיה ניצחון אלא תבוסה מוחצת. ראשית, אופוזיציה שלא מצליחה להשיג רוב מוצק בבחירות שמגיעות אחרי האסון הנורא בתולדות המדינה היא כישלון. די להיזכר בפער בסקרים בתקופה הסמוכה לאסון כדי להבין עד כמה החלופה לשלטון נתניהו הצליחה להישחק בציבור היהודי, שהוא ורק הוא מעניין את רוב מנהיגי הגוש. המשמעות היא שלטון שהתמיכה בו רעועה להפליא ואין לו מנדט לבצע חקיקה בנושאים קריטיים (גיוס חרדים, רפורמות במשק וכו'). שלטון כזה יקום לטובת כינון ועדת חקירה ממלכתית וייפול ברגע שהצד השני ימצא את העידית סילמן שלו - והוא ימצא.
שנית, ואפילו יותר חשוב מזה: איזנקוט מאשר כי הגוש נכנע למעשה לקמפיין ומוציא מהכלל גם את מפלגת רע"מ כשותפה פוליטית, כפי שהצהירו בנט וליברמן קודם לכן. איזנקוט גם הגיב למתקפה של נתניהו באותה שיטה שנכשלה שוב ושוב: דפיקה על החזה בניסיון לאגף אותו מימין בסוגיות שונות. הווה אומר, החלופה לשלטון הנוכחי היא יהודית בלבד, שלא מציעה דבר מלבד הבטחה כלשהי למקצועיות וענייניות. אין מה לזלזל בזה לאור הקטסטרופה המתמשכת, אבל זה לא "ריפוי", לא "איחוי" ובעיקר זה לא "שינוי": מדובר בכדור הרגעה. וגם אותו, לא נראה שרוב הציבור רוצה לבלוע, בטח לא במספרים שמלמדים על התלהבות וסחף.
איזנקוט עצמו, שנתפס כהבטחה לשינוי המומנטום במחנה וכמי שיכול לשכנע קולות ספקניים לנטוש בריתות ישנות, מתגלה בינתיים כגרסה יותר מרשימה (או פחות מביכה) של גנץ: אותו מיליטריזם מסביר פנים ("ממלכתי"), ללא שום ניסיון לאתגר את תפיסות היסוד שנכשלו שוב ושוב וזועקות כבר יותר משנתיים לרענון ובנייה מחדש, שיבטיחו את עתיד ישראל מול המגמות שמאיימות להכריע אותה (בכלכלה, בחינוך ובביטחון). המחשבה כאילו ניתן להישען על ממשלת 58 מלמדת שאין באמת שום תוכנית רצינית לרה-ארגון של הזירה תחת חזון אמיץ ומקורי, אלא ניסיון מיוזע לקנות עוד ועוד זמן, עד שמשהו יקרה: נתניהו יתעייף ויפרוש, החרדים יתקפלו, הימין הקיצוני ייחלש, או איזה ברבור שחור עולמי, כפי שהיה עם פרוץ הקורונה. אחר כך נראה.
עינב שיףזה מאכזב כי איזנקוט, לפני הכל, הוא אדם ישר וגלוי לב. הדרישה שלו בשלב מוקדם יחסית של המלחמה, לדבר אמת עם הציבור בדבר הפער בין הבטחות למציאות בעניין השבת החטופים, הייתה קול חריג מול מקהלת ה"רק לחץ צבאי". ואם גם הוא צועד בגאון באותם מסלולים מתחכמים כמו שהם אבודים מראש (למשל ממשלה בתמיכת 58 ח"כים בלבד), אזי או שאין בשורה באמתחתו או שאין לו רצון לומר לקהל את האמת: החלפת השלטון תתבצע בסיוע הציבור הערבי, או שלא תקרה בכלל. זה עד כדי כך פשוט.
פורסם לראשונה: 00:00, 15.12.25
