לאחרונה הודיע ראש אכ"א על תוכנית להעלאת מספר המתקבלים מן הפריפריה לשירות בתוכניות הטכנולוגיות המבוקשות של הצבא. לצד ברכות על צעד חשוב זה, שמטרתו להעמיק את משמעות היות צה"ל צבא העם, נשמעים גם קולות מתנגדים, החוששים בעיקר מפגיעה אפשרית באיכות ההון האנושי באחד מחודי החנית של ביטחון ישראל. חשש כמעט אוטומטי זה מ"הורדת הרף", גם אם אינו מבוסס עובדתית, מחייב התייחסות בבנייה מושכלת של תוכנית כזו, כמו כל תוכנית העדפה מתקנת – או נכון יותר, תוכנית תיקון העדפה – בין אם על בסיס מגדרי, לאומי ועוד.
ראשית, יש לוודא שהסיבה להפעלת התוכנית ראויה כשלעצמה ולכן מצדיקה מאמץ והתגייסות מערכתית. בהקשר של אוכלוסיית הפריפריה, ברור שקיים בה הון אנושי מעולה שלא זכה להזדמנות למיצוי יכולותיו, בהינתן אתגרי החיים בפריפריה וההזנחה הממשלתית הנמשכת שלה. חובה לפיכך לנסות ולתקן את כשל השוק המובנה המתבטא באי-ניצול של הון אנושי זה - הלומד לימודי ליבה – להבדיל מאלה שאינם – ומחויב לגיוס לשירות צבאי מלא.
שנית, חשוב לציין את חשיבות נקודת המבט "האחרת" שיכניסו למערכת מי שמגיעים מהפריפריה. כך למשל התבררה כקריטית למדינה כולה ההתעקשות על פיתוח פרויקטים של דיפנס-טק, שמקורם באיום הרקטות התמידי על הדרום. נקודת מבט קריטית אחרת סיפקו נשים כמו הנגדת ו', שהתריעה מפני תוכנית חומת יריחו, בארגון שבו נשים הן מיעוט מובהק.
שלישית, פתיחת הדלת אינה גוררת בהכרח את המערכת להורדת רף. דומה הדבר לפתיחת דלתות מעלית לקומת הגג בקומת הקרקע, ולא רק בקומות האמצע. ההנחה היא שרק מי שהגיעו עד לקומת האמצע בכוחות עצמם, יוכלו להתמודד עם הרוחות העזות המנשבות בקומת הגג. אלא שפעמים רבות אלה שהגיעו לקומת האמצע נישאו על כתפי אחרים, הדומים להם ומזהים אותם כמי שיוכלו להתמודד עם אתגרי קומת הגג. בנוסף, ייתכן שמי שממוקם בקומת הקרקע נמצא שם בשל היעדר מפתח להגיע לקומת האמצע, ואם רק תינתן לו ההזדמנות השווה, יוכל להוכיח זאת. בהתחשב בכך שמחקר של הצבא מגלה שרבים מהפריפריה שעברו את המיונים העיוניים אינם מוזמנים לראיון וממי שהוזמנו לראיון, מעטים עוברים אותו, נראה שמועמדים ראויים רבים פשוט אינם מוזמנים להמשיך הלאה במיון, והוספתם ליחידה לא תחייב שום הורדת רף.
בפריפריה קיים הון אנושי מעולה שלא זכה להזדמנות למיצוי יכולותיו, בהינתן אתגרי החיים בה וההזנחה הממשלתית הנמשכת שלה
רביעית, כדי להימנע מ"הורדת הרף", יש לנקוט פעולות התערבות, תמיכה ומנטורינג למי שמגיעים מהפריפריה. האקדמיה הישראלית עושה מהלך דומה, המוכיח עצמו כראוי. כך למשל, באקדמית אחוה נפתח מסלול ללימודי קדם-רפואה במסגרת תואר במדעי החיים. תוכנית תמיכה בשיתוף קרן פילנתרופית למצטייני מסלול זה, הביאה לכך שחלק משמעותי מבוגרות ובוגרי המסלול המשיכו בהצלחה ללימודי רפואה בתוכניות ארבע-שנתיות, והרופאות הראשונות צפויות לסיים השנה ולהצטרף לצוותי הרפואה בדרום הארץ המשווע להן, כשוות בין שווים.
צילום: ריאן פרויסחמישית, חשובה הצבת היעדים, לצד גמישות במקרה של אי-עמידה בהם. הצבת יעדים נחשבת ככזו שבהכרח תוריד את רף המקצועיות, אלא שכפי שראינו לעיל, ברגע שאפשרות המיון ניתנת למי שכבר עברו את האתגר המרכזי של מבחנים, חשש זה פוחת. וכמובן, ברגע שניתנת האפשרות להצדיק אי-עמידה ביעד תוצאתי, הופך תהליך המיון לשקוף ולכזה שיש לתת עליו דין וחשבון. שקיפות כזו מגבירה אתיקה במיון, מודעות לקיומן של הטיות, סטריאוטיפים ועוד. במובן זה, היא מסייעת לא רק למועמדים, אלא גם לממיינים. מחויבות שכזו להפחתת סטריאוטיפים, מתבטאת בדרישת התוכנית שבוועדות המיון יישבו מי שבאו בעצמם מהפריפריה.
ואחרונה, כדי להניע מהלך שישנה תרבות ארגונית, יש לוודא מעורבות של ראש הארגון. כפי שראינו, ראש אכ"א, אלוף בר כליפא, הוא מי שהכריז על התוכנית שזכתה לברכת הרמטכ"ל ושר הביטחון. מעורבות בכירה שכזו היא תנאי הכרחי ליצירת שינוי עומק שכזה, שפועל לכאורה לטובת הפריפריה, אבל בפועל, לטובת כולנו.
פרופ' יפעת ביטון היא משפטנית בכירה ונשיאת האקדמית אחוה
