במהלך סוף השבוע שעבר התכנסו באולם אירועים קטן ביישוב טלמון שבבנימין חברים, מכרים ובני משפחה. רבבות אנשים הגיעו כדי לציין בערב מיוחד שנה לנפילתו של לוחם בגדוד שמשון של חטיבת כפיר, רס"ל (מיל') הלל דינר ז"ל, שנפל ברצועת עזה במהלך מלחמת חרבות ברזל. גם אתמול התכנסו בני משפחת דינר בדרום הארץ לסוף שבוע משפחתי והדליקו נר חמישי של חנוכה לזכרו של הלל ז"ל.
משפחת דינר היא אחת מ-59 המשפחות שהתווספו למעגל השכול בשנתיים האחרונות בבנימין. בכל יישוב במועצה האזורית יש מישהו שמכיר קרוב משפחה חבר טוב או שכן, שאחד מבני משפחתו נפל במלחמה. דינר ז"ל, היה בן 21 במותו, והוא נצר למשפחה ששורשיה נטועים עמוק בבנימין כבר שלושה דורות. סיפורה של משפחת דינר הוא סיפורה של בנימין במלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר.
"לא ישנו בלילות"
איציק שדמי (76), תושב היישוב נווה צוף מיום הקמתו ואשתו, הסבתא ניצה (75), שמתגוררת 47 שנים בנווה צוף, עברה עם המשפחה את כל התחנות. החל מהמגורים במצודה בשנות ה-70, הקמת היישוב, הבית שנשרף בגל ההצתות של 2016, המעבר לחיים בקרוואן בכדי להישאר ביישוב, ובניית הבית החדש. "תרזה התקשרה - דבר שלא קורה כמעט אף פעם", תיאר הסב השכול את הרגע שבו חייו השתנו לעד. "תרזה אמרה לי: 'הלל נהרג'. פשוט בכיתי כמה דקות ברצף, לא יכולתי להוציא מילה".
הבת תרזה, אמם של הלל וששת אחיו, חזרה ארצה אחרי שליחות בקנדה עם בעלה לפני 24 שנה. לפני השליחות הם גרו שלוש שנים בקרוואן בגבעה שהפכה לימים ליישוב חרשה. כשחזרו מהשליחות בקנדה, הלל היה בן שנה, והם התיישבו בטלמון. "הלל אמנם נולד בטורונטו, אבל גדל על נופי בנימין", תיארה אמו. "הוא אהב כל אבן וכל גבעה".
גם זהבה דינר, אלמנתו של הלל בת ה-22, שעלתה מארה"ב כשהייתה בת ארבע, גדלה ביישוב חשמונאים הסמוך, ושם בנתה עם הלל את ביתם הראשון - ביחידת דיור קטנה. לדבריה, הלל הרגיש במשך שנים שהוא ימצא את מותו בקרב על האדמה שכה אהב. "הדחקנו את כל השהות שלו בעזה. הוא תמיד הרגיע: 'אני לא באקשן'. אבל לא ישנו בלילות", תיארה.
"זו מלחמת העצמאות השנייה"
ביישוב טלמון, שבו מתגוררת משפחת דינר, הלל הוא הנופל הרביעי מאז תחילת המלחמה. למרבה הצער, הם נהיו מנוסים בניחום משפחה אבלה. "השכנים לקחו הכל על עצמם", נזכרה תרזה. "במהלך השבעה החלטנו שחצי מהימים נשב בחשמונאים, בכדי לכבד את זהבה. ביום שישי חזרנו מחשמונאים הביתה לנווה צוף רגע לפני שבת והבית כבר עבר אוטומטית ממתכונת שבעה למתכונת שבת. הפלטה חמה, האוכל מוכן. כשחזרנו במוצ"ש שוב, הסלון כבר היה בחוץ, הכיסאות במעגלים. הפח שלנו אפילו נעלם וחזר מרוקן בבוקר, הבית עבר ממתכונת שבת לשבעה".
שני אחיו של הלל, שניהם נשואים, חתמו תוך כדי השבעה על טפסים להתנדב לצה"ל. אחד כבר היה בלבנון ובסוריה, השני העביר את עצמו ליחידת קומנדו בעזה והספיק להיכנס לרצועה אחרי שהלל נהרג. "זו תחושת שליחות. אנחנו נלחמים על הזכות לחיות פה. זו מלחמת העצמאות השנייה", שיתפה תרזה. "הנוער פה בבנימין מרגיש את זה. הם נלחמים על הבתים שלהם, בדיוק כמו הלל. בבתי הספר ובאולפנות של בנימין ממשיכים לספר את סיפורו של הלל. אנחנו נכנסים לשיחות עם בני נוער ועם חיילים. הם שומעים על הלל, על דרכו, על אהבתו לארץ הזו".
