החיים של תום דסקלו וגל יוסף, שתיהן שוטרות שעובדות במרכז השליטה של מחוז דרום, נקשרו ב-7 באוקטובר. יוני ואור, בעליהן של השתיים ושוטרים גם הם, נלחמו בשטח מול מחבלים ונפצעו באורח אנוש וקשה, ומשם - החלו השתיים במסע משותף. מהשעות הקשות ב-7 באוקטובר בהן חיפשו אחרי בני זוגן, לשיקום בו השניים חלקו חדר בבית החולים ולחזרה לעבודה.
3 צפייה בגלריה
"שתינו היינו שם לבד, בערבים היינו מדברות". תום דסקלו (מימין) וגל יוסף
(צילום: הרצל יוסף)
תום התגייסה למשטרה בהשראת דודה, ופגשה בעבודתה את יוני דסקלו, שלימים הפך להיות בעלה. בבוקר 7 באוקטובר תום ויוני היו בביתם בבאר שבע, כשנשמעה האזעקה הראשונה הם רצו עם בנם לממ"ד. כשיוני פתח את הקשר המשטרתי הוא שמע דיווחים על קרבות ומחבלים. "אמרתי לו שזה בטח תכף ייגמר, ושיכבה את הקשר. אבל אז התחלנו לשמוע שוטרים שמבקשים עזרה ומספרים שיש מחבלים", תום משחזרת. יוני הבין מיד את חומרת המצב, ביקש מתום לקחת את בנם לבית אביה, ויצא עם אור יוסף ומפקדם - סגן ניצב איציק בוזוקשוילי (בזוקה) ז"ל שנפל בלחימה - אל הקרב.
גל, שהייתה באותה שעה במשמרת, ציפתה למשמרת שבת רגילה ושקטה. "פתאום התחילה אזעקה והעמדה שלי 'התפוצצה' מאירועים", היא נזכרת. "ישבתי בעמדת שידור של שדרות-אשקלון, ושם היה המון בלאגן". היא הודיעה בקשר שהיא נכנסת למרחב המוגן, וסביבה החלה המולה רבה: צעקות של שוטרים, קריאות להזמין חובשים, צוותי חילוץ ודיווחים על פגיעות טילים. "עדיין לא הבנתי. באתי למפקד שלי ואמרתי לו שאי אפשר לשבת בעמדה עם עשרות אירועים, לא דמיינתי שדבר כזה יכול להיות. זה היה אטרף". גל עברה לעמדת שיחות 100, זמן קצר לאחר פלישת המחבלים לתחנת המשטרה בשדרות, העיר בה מתגוררים הוריה.
"אני זוכרת המון שיחות מהנובה. בהתחלה לא הבנתי. לא ידעתי שיש מסיבה. אחרי זה הסבירו לנו על המצב ושאלתי את מפקד המוקד: מה אני אומרת לבחורה? עוד שנייה הורגים אותה. הוא אמר לי 'תגידי לה שתחפור בור ותתחבא בו. אין לי משהו אחר. שתתנסה להסתתר איכשהו'. זה היה כאוס מוחלט", היא משחזרת. "אני בטוחה שהרבה מהאזרחים שדיברתי איתם לא בחיים".
3 צפייה בגלריה
אור וגל יוסף. "שלחתי לו הודעות. הייתי בטוחה שהוא עם שוטרים מהתחנה"
(צילום: דוברות המשטרה)
בעוד שגל ענתה לפניות של אזרחים שמתחננים לעזרה, יוני ואור נלחמו מול מחבלים. בתוך הכאוס הרב, היא ניסתה להבין מה קורה עם אור. לאט לאט החלו להגיע דיווחים על הרוגים, ביניהם המפקד הנערץ של אור ויוני, סגן ניצב איציק בוזוקשוילי (בזוקה) ז"ל. "שלחתי לו הודעות להבין מה מצבו. לא ידעתי שאור נמצא עם בזוקה ברכב. הייתי בטוחה שהוא פשוט יצא עם כמה שוטרים מהתחנה". רק לאחר מכן נודע לגל על פציעתו של אור דרך חברה מהמוקד.
באותו הזמן, תום הרגישה שמשהו קרה. "דיברתי עם החברות במרכז השליטה וביקשתי שאם הן ישמעו משהו מיוני שיעדכנו אותי. שלחתי לו המון הודעות אבל הוא לא ענה לי, ניסיתי לומר לעצמי שהוא בטח עסוק, אבל הרגשתי שמשהו לא בסדר". בצהריים נסעה תום לבית החולים סורוקה עם אביה, בחשש שיוני נפצע. בבית החולים תום פגשה את גל, חברתה לעבודה, שהגיעה לחפש את אור. רק לאחר זמן רב של חיפושים, הבינו השתיים שבני זוגן פונו בכלל לבית החולים שערי צדק בירושלים.
"כשהגענו יחד לבית החולים ראיתי את יוני רדום במיטה, ישר רצתי אליו וניערתי אותו כדי שיתעורר. הוא הסתכל עליי לרגע וחזר לישון", תום נזכרת. "יצאתי מהחדר והעברתי את הלילה עם גל. היינו יוצאות החוצה לדבר ולפרוק. היינו חברות עוד לפני מהעבודה וניסינו להיות עוגן אחת עבור השנייה - שתינו היינו שם לבד".
כשגל הגיעה לבית החולים היא ראתה את אור פצוע, מכוסה בדם ובעיקר מבולבל. "כל הרצפה הייתה דם. אני זוכרת שבכלל לא הצלחתי לתפקד". לשמחתה של גל, תום הייתה שם לצידה בשיקום. "בערבים אני ותום היינו יורדות למטה, שותות קפה ומדברות".
עוד בזמן השיקום של יוני, תוך זמן קצר, תום החליטה לחזור לעבודה - חודשיים אחרי 7 באוקטובר. "אהבתי כל כך את התפקיד שלי, לא היה לי ספק שאחזור", היא נזכרת. "נתתי ליוני את העזרה שהוא היה צריך בהתחלה, אבל לא היה לי ספק שגם הוא יחזור למשטרה מהר מאוד". 5 חודשים בלבד אחרי שנפצע, יוני כבר חזר לעבוד. "העבודה היא חלק מההחלמה שלו. תמיד אמרתי שהמשטרה זו התרופה שלו".
סיפורם והקשר העמוק של שני הזוגות לא נגמר בשיקום. כאשר גם תום ויוני, וגם גל ואור, הביאו חיים חדשים לעולם בהפרש קטן מאוד. "אמרתי ליוני שאני רוצה עוד אח או אחות לבן שלנו", תום מספרת. לפני כחודשיים היא ילדה תאומים, שני בנים - גיא ועומר. השם גיא נבחר לזכרם של שלושה גיבורים שנפלו בקרבות ב-7 באוקטובר - מפקד תחנת רהט סגן ניצב ג'יי אר דוידוב, חברם של יוני ואור לצוות רב סמל בכיר יקיר בלוכמן ומפקדם סגן ניצב איציק בוזוקשוילי.
גם גל ואור החליטו שהם רוצים ילד זמן קצר אחרי שאור התאושש מפציעתו. "אני זוכרת שחששתי, לא ידעתי איך להתמודד עם הדבר הזה. אור עבר שיקום מאוד קשה ולא ידעתי איך הולכים להיראות החיים שלנו", גל מספרת. "אבל ידעתי שילד יעשה לנו טוב, ואור ממש רצה. כשחזרתי למשמרת הראשונה שלי במשטרה כבר הייתי בהיריון. חשבתי שיהיה לי ממש קשה לחזור למשל"ט אבל היה בסדר". הלידה של הבת שלהם - נאיה, הביאה אושר גדול וסייעה לשניהם להתקדם. "הילדה נתנה לנו שמחה ואושר. הוא נלחם בגבורה, כל השוטרים נלחמו בגבורה. זה עדיין משהו שמלווה וילווה אותנו, במיוחד את אור, כל החיים".
פורסם לראשונה: 00:00, 24.12.25
