שירה גואילי, אחותו של רן גואילי, החטוף האחרון שנותר בשבי ברצועת עזה, יצאה לפני כשבוע למסע מדיני אינטנסיבי בארצות הברית - בלי עוד משפחות, בלי משלחת רשמית, רק היא. "אנחנו המשפחה האחרונה שנשארה במאבק הזה", היא אמרה בכאב, "ההורים נשארו בארץ ומטפלים שם בכל מה שצריך, ואני כאן".
( צילום: ירון ברנר)
עצרת למען השבת של רן גואילי ביישוב מיתר, אמש
(צילום: הרצל יוסף)
במהלך השבוע האחרון הספיקה שירה לשאת דברים בבית הלבן, לנאום מול חברי קונגרס, לבקר בשגרירות ישראל בוושינגטון ובקונסוליה במנהטן, וגם לנאום באו"ם. "אני לא רגילה לדבר באנגלית, בטח לא לנאום, ובטח לא כשזה מצולם ומופץ לכל העולם", היא הודתה, "אבל הכול קטן עליי כשמדובר ברני, כשאני צריכה להחזיר את הדבר הכי קרוב אליי. נסעתי לכל מקום שיכולתי כדי להדהד כמה חשוב שהוא יחזור הביתה. רני הוא סמל של גבורה. אנחנו צריכים אותו איתנו. הוא הגאווה שלנו, לא של חמאס".
המסע שלה מתקיים במהלך חנוכה. "לחג הזה יש עבורי משמעות מיוחדת. אני מאמינה בניסים. זה גם אחד החגים האהובים עליי, כי הוא מקרב את כולם להיות יחד", היא אמרה, "הנס הפרטי שלי יהיה שרני יחזור. הנס הגדול יותר הוא שרני יחזור בחיים".
לצד האמונה, יש גם עייפות עמוקה. "זה עד החטוף האחרון, כולל החטוף האחרון", היא הדגישה, "וזה כולל את רני. גם הוא צריך לחזור. כבר אין לנו כוח להילחם, להיאבק, להתחנן. אבל אין ברירה". כששירה נשאלה אם היא מרגישה לבד, התשובה חותכת: "אני לא מרגישה לבד. אני מרגישה אחרונה".
היא בת 24 בלבד, והמחיר האישי של המאבק נוכח בכל מילה שלה. "בנות בגיל שלי אמורות להיות בתואר, או מאורסות, או פשוט ליהנות מהחיים", היא אמרה, "ולי אין כלום. בעיקר אין לי את אח שלי פה. את מגיעה במאבק הזה לאפס כוחות, ואז את כבר עוברת למינוס. החיים שלי נעצרו ואני לא מצליחה להמשיך אותם". היא הדגישה שהנסיעה שלה רחוקה מלהיות חופשה. "זו עבודה, חופשה בשבילי זה להשתחרר ולהיות בחוף הים, לא לנאום באו"ם או בבית הלבן", אמרה.
ובכל זאת, בתוך השחיקה, היא נאחזת בתחושת שליחות: "אני מרגישה שהשמעתי את הקול של רן במקומות הכי חשובים, אצל אלה שיכולים לעזור. והלוואי שהוא יחזור לפני שחנוכה נגמר, שיחזור לפני שאני חוזרת לארץ אפילו. אנחנו חייבים את סגירת המעגל הזו. יש בארץ תחושה שהכול נגמר, אבל זה לא נכון - רני עדיין שם".
דוד ציוני, דוד של החלל החטוף רן גואילי, שיתף הבוקר בריאיון לאולפן ynet: "אנחנו עייפים, מותשים, אבל אין לנו את הפריווילגיה לעצור לרגע". בצל הדיווחים על התוכניות האמריקניות לרצועת עזה, הוסיף: "הפחד הכי גדול זה שהשיקולים הכלכליים יגברו על הרצון או המוטיבציה של העולם להחזיר לנו את רן. נשאלת השאלה כמה שווה החזרתו של רן אלינו ארצה? מקווה שלא יבנו עליו איזה מגדל שם. מפחיד".
הוא התייחס לכך שהוריו של רן, אליק ואיציק גואילי, יצטרפו לנסיעה של ראש הממשלה בנימין נתניהו לוושינגטון, ואמר כי "הם יצטרפו ביחד לפגישה עם טראמפ. המטרה היא להכניס נופך אישי ולא רק ביטחוני או כלכלי. האישי זה מה שחשוב. סה"כ נראה שטראמפ מונע מהבטן, הוא אמוציונלי, אז אולי זה ישפיע על ההחלטה שלו".
אמש התקיימה עצרת למען השבתו של רן גואילי ביישוב מיתר שבנגב. למקום הגיעו בין היתר אימו טליק, צביקה מור ואיריס חיים. טליק, אימו של רן, פנתה לנוכחים ואמרה: "תודה לכולם שבאתם, אתם הכוח שלנו. גם ראש אמ"ן אמר לנו להדהד את השם שלו כמה שיותר ולהזכיר אותו, בתקווה שבשבוע הבא לא נצטרך לעמוד פה ויהיו ניסים".
פורסם לראשונה: 00:00, 21.12.25
