בשנים האחרונות הפכה האקדמיה המשפטית החוקתית בישראל דומה יותר ויותר לחוגי הכתיבה היוצרת של מדעי הרוח. כל חוקר נהיה אמן יצירת טקסטים שמטרתם להשפיע על הציבור בדרך שתתקבל כלא-מופרכת באופן מוחלט על ידי מי שמכיר את השיטה וההיסטוריה המשפטית בצורה שטחית.
כך למשל, נהפך אחד מגדולי המהפכנים המשפטיים בעולם, מורי ורבי הנשיא אהרון ברק, לחבר בקבוצת השמרנות המשפטית לצד בני הפלוגתא החריפים ביותר שלו כמו שופט בית המשפט העליון האמריקאי אנטונין סקאליה. כך תוארה התערבות בג"ץ בהליכי החקיקה של הכנסת טרם סיומם (שעד היום נתפסה כלא-ראויה) כצעד ראוי להגנת הכנסת מפני הממשלה השולטת בה, כשנטען שהכנסת גם תרוויח מכך שתימנע ביקורת שיפוטית מאוחרת ופסילה של חוק. (הנה הצעה טובה יותר: הכנסת תגיש את הצעות החוק שלה לנשיא העליון להליך אישור מקדמי. רק הצעות שיאושרו יקודמו. זה יחסוך זמן ותסכול מיותרים). התפתחות זו נתמכה על ידי שאר חברי האקדמיה המשפטית מהטעם שבו הודה פרופסור יואב דותן, דיקן הפקולטה למשפטים בעברית לשעבר: "אם אני צריך לבחור בין ממלכת הכזבים של אהרון ברק לבין מלכות הטרור של איתמר בן גביר, אני נשאר עם האפשרות הראשונה". לא מקצועי, אבל למצער ישר.
שכתוב ההיסטוריה
כחלק מהפריון היצירתי הזה החל גם שכתוב ההיסטוריה המשפטית הישראלית. מגילת העצמאות תוארה לפתע כיצירת רבים שמייצגת את רצון העם כולו, אף שבכתיבתה היו מעורבים רק מעט גברים, כולם יהודים וכמעט כולם אשכנזים ילידי אירופה. רבים מהחותמים עליה ילמדו על תוכנה שעה לפני ההכרזה ויסתייגו ממנה, אך בן–גוריון ירגיעם שזו "קריאה ראשונה" ו"גם אם יצביעו בעד הנוסח בכללו - אין פירוש הדבר שהסתלקו מהערותיהם". זה יוביל לאישור פה אחד ולהקראתה לציבור. אחרי יומיים יודיע בן-גוריון שלא ניתן לתקנה, הטענות ייכנסו לפרוטוקול ותו לא. טוב, בשביל זה הוא היה בן-גוריון ובזכות יכולות אלה הצליח להקים לנו מדינה.
השבוע נטען שבן-גוריון רצה בחוקה ורק בשל לחץ הדתיים נסוג ממנה. מי שמכיר את בן-גוריון לא יכול שלא לחייך. מי היה יכול לעצור את האיש, ולמה שהדתיים יסרבו לאותה חוקה שהגנה דווקא עליהם? האמת היא שבן-גוריון חזר בו מהרעיון מטעמים אחרים. בין הדברים ששינו את דעתו היה שאחד משופטי בג"ץ באותם ימים קבע שהוא "חייב להעביר את החוק תחת שבט בקרתו. אם הוצא בהתאם לחוקה או בניגוד לה. יפה כוח של בית הדין, לפי השקפה זו, גם לעקור חוק ולבטלו מעיקרו, אם פסול הוא בעיניו". זה הכעיס את הזקן, שבנאום בכנסת שאל: "הדרושה לנו חוקה מיוחסת, נוקשה, הכובלת ידי המחוקק והעם הריבוני ומטילה על השופטים להכריע אם החוק שרוצה בו העם כשר או פסול? לא!" במיוחד משום שלשיטת בן-גוריון "כל יוריסט יודע שאפשר בנקל לארוג קורי עכביש יורידיים להוכיח הכל ולסתור הכל... אני יודע שאין כיוריסט מומחה לקיים כל כתוב ולהמציא סברות מפולפלות ופירושים מבלבלים". לכן טען שהמודל הבריטי נעדר החוקה מתאים יותר לישראל. החלטת הכנסת לכונן את החוקה בפרוסות-פרוסות של חוקי יסוד הייתה הדרך הקלאסית להרוג אותה באיטיות.
יובל אלבשןצילום: אלכס קולומויסקי לשיטתי, זו טעות נוראה שלו שאנו משלמים עליה בימים אלה מחיר כבד, אבל זו המציאות ומי שרוצה להיתלות בה כנימוק לחוקה חייב להיצמד לאמת. מי שמנגד רוצה לכתוב היסטוריה חלופית (עוד ז'אנר ספרותי שחביב עליי מאוד) מתבקש לעשות זאת לא בפקולטה למשפטים, בשביל זה יש את הפקולטה למדעי הרוח.
