השינויים הזהותיים שחוללו שנות הלחימה מאז מתקפת חמאס על אנשים שכל פשעם היה עצם היותם יהודים עצומים. את חלקם אנחנו ממש רואים, חלקם עוד יפתיעו אותנו בהמשך. זה קורה בארץ אבל גם בעולם, בימים אלו אי-אפשר לברוח מזה.
1 צפייה בגלריה
הדלקת נרות בסורוקה עם החטופה ששוחררה אורי מגידיש ועוד 7 מהפצועים הכי קשים שטופלו בסורוקה
הדלקת נרות בסורוקה עם החטופה ששוחררה אורי מגידיש ועוד 7 מהפצועים הכי קשים שטופלו בסורוקה
(צילום: הרצל יוסף)
האנטישמיות ופיגועי הטרור הנוראיים מזכירים לנו שוב ושוב שאנחנו לא עם ככל העמים, אנחנו עם שונה עם זהות, אמונה ותרבות שונות. הגאווה הלאומית יצרה צורך משמעותי בחיבור למורשת ולשורשים, באולפני הטלוויזיה השכילו להבין את זה ודאגו להציב חנוכיות גדולות, משקפים לקהל הצופים שגם הם מחוברים. לאורם של שמונת הנרות המאירים שמסמלים את ניצחון היהודים קשה שלא לראות שהיוונים, ובעיקר התרבות שהביאו איתם ושנגדה יצאנו למאבק, עדיין כאן.
הדלקת חנוכייה היא חלק חשוב ומרכזי, אבל השאלה הגדולה היא באיזו תרבות אנחנו בוחרים, ובהיבט הזה קשה להגיד שהיוונים הפסידו. למרות השנים הרבות שחלפו מאז הניפו משפחת חשמונאי את נס המרד, אנחנו עדיין עסוקים בבירור עמוק בשאלת הזהות התרבותית שלנו כעם יהודי. אל תוך לוח השנה העברי הולכים וחודרים אט-אט שני "חגים" חדשים, שניהם מיובאים מעבר לים ובפני שניהם קשה מאוד לעמוד. ליל כל הקדושים (קדושים של מי, בדיוק?) עם התחפושות והממתקים מספק הזדמנות נהדרת להתחבר לאווירה המוכרת מספרי הילדים והנוער ומהסרטים שמגיעים היישר מהוליווד. הילדים קוראים, צופים ומתרגשים, הדלעות המאירות ואווירת החג הייחודית - למה שרק נקרא על זה? בואו נהיה חלק מזה. זה הרבה יותר נוכח בחיים שלהם מפורים שמופיע רק פעם בשנה, החג נמצא כמעט בכל סרט כל השנה. המועד השני, שהשנה פוגש אותנו ממש בסוף חנוכה, הוא כריסמס. החנויות בחלקן כבר צבועות בגווני ירוק-אדום-לבן, ואווירת עצי חג המולד המנצנצים שמבטיחים גרביים מלאות במתנות וישיבה משפחתית מול האח. גם החג הזה פוגש אותנו תרבותית הרבה יותר מחגים אחרים במסורת היהודית, והוא מביא איתו איזה קסם, שמחה והרבה רומנטיקה. הכל כל כך פסטורלי בחגים האלו, אין בהם את הכובד והמתח שמוכרים לנו מהחגים שלנו ועל המסך נראה שלכולם כל כך כיף יחד, אז למה לא, בעצם?

תמר אסרףתמר אסרףצילום: מהאלבום הפרטי


הדלקת חנוכייה מסמלת לא רק את הניצחון הפיזי, היא בעיקר מסמלת את ניצחון הרוח. הרוח שנתנה לנו את הכוח להילחם בעוז ובמסירות לצד גילויי אהבה ואחווה מדהימים בשנתיים וחצי האחרונות היא תוצר של זהות מיוחדת, שונה, כזו שאם תאמץ לעצמה תרבות אחרת היא תחדל להתקיים. אלו שבחרו לדבוק בתרבות יוון כבר מזמן אינם חלק מעם ישראל, זה תהליך שקרה שוב ושוב לאורך ההיסטוריה והוא מתחיל בלייבא חגים מדתות אחרות. לא מספיק להדליק חנוכיות, אנחנו צריכים להשקיע מאמצים רבים כדי לעודד יצירה מקורית מקומית, כזו שמשקפת את עולם הרוח, הערכים והתרבות היהודית. כשזה יקרה נוכל להגיד באמת שניצחנו את היוונים.