ב.ג.ד.
בימים האחרונים לא רק שהאופוזיציה משחררת רסן, לא רק שהשימוש בשורש ב.ג.ד הותר, היא גם מצופפת שורות. מהצד זה נראה כאילו היא מתנהלת עם דף מסרים.
דף מסרים הוא מושג מגונה בעיקרו שנשחק שוב ושוב כדי ללמד על אוזלת עמוד השדרה של הסובבים את נתניהו. אבל יש בו חשיבות בימים שבהם רודפים מתנגדים, ושר משפטים מרשה לעצמו לאיים על חברת כנסת. קל להיות חכם על נעמה לזימי, זה יותר מסובך כשכולם צועקים אותו דבר.
אז כן, לקח הרבה שתיקות, אבל הנה הם צועקים, ועוד יחד. ומפנימים: אם לקואליציה מותר להתכנס סביב דף מסרים של שקר, לאופוזיציה מותר סביב דף מסרים של אמת.
פלדשטיין.
יש לאופוזיציה הרבה סיבות לצאת מעצמה דווקא עכשיו. הקמת ועדת החקירה הפוליטית לטובת בריחה ממלכתית. בליץ החקיקה. המידע שנחשף סביב פרשת קטארגייט וגם הריאיון.
כמו בסיפור אייל גולן, שבו הציבור נזעק כששמע וראה את טאיסיה, כך עם פלדשטיין. הבלתי נתפס הונגש. אבל האמת היא שבפני ראשי המתנגדים לנתניהו היה את מה שנדרש כדי לטלטל את המדינה קודם.
איזנקוט, בפוסט שהעלה לצד פריים מהראיון של פלדשטיין, כתב שמי שלא מסוגל לקבל אחריות, לא ראוי להנהיג מדינה. זה נכון. אבל זה היה נכון גם כשאיזנקוט וגנץ נכנסו לממשלת המחדל, בימים שבהם הבריחה מאחריות של נתניהו הכי זעקה לשמיים. מה השתנה בין זה למסקנה של איזנקוט עכשיו "זה נגמר"? רק ההחלטה של איזנקוט.
ומה השתנה בין הפוסט של בנט, שמדבר על בגידה בלשכת ראש הממשלה, לעובדות הבסיסיות שכבר ידענו קודם, שמספיקות כדי להבין שיש סרחון איום בקודש הקודשים, ושצריך לעצור את המדינה כי המשמעויות בלתי נסבלות? ההחלטה של בנט.
פבלובית.
אלו החלטות בעלות משמעות. במשך שנתיים וקצת אי אפשר היה שלא לדמיין, שוב ושוב, מה היה קורה אם נתניהו היה יו"ר האופוזיציה, ומה היה אומר על שערורייה פה ועל אסון שם. האיש כמו נולד לתפקיד. את הדברים המוסריים והנוקבים ביותר אמר כאופזיציונר. הטרגדיה הגדולה בעת הזו כפולה: גם שהוא ראש ממשלה, וגם שהוא לא יו"ר אופוזיציה.
מבחינת האופוזיציה, למעט בודדים, היו בעת הזו יותר מדי רגעי שתיקה, ויותר מדי יפי נפש, שנהגו בבחינת "כשתותחים רועמים, המוזות שותקות" ו"אנחנו זה לא הם".
עכשיו צועקים שם את המילה ההיא. מבנט, איזנקוט, לפיד ועד בכלל. זו מילה עם מטען בהיסטוריה שלנו. וזו בעיקר מילה מתחת לחגורה של נתניהו, האיש שאומנותו בלסמן אוכלוסיות כלא פטריוטיות, כעוכרות. ישראלים רבים, שרואים עצמם נאמנים למדינה, יישרו קו עם כל צעד של נתניהו. הרי כך לפי ראש הממשלה נוהגים פטריוטים.
ליאור בן עמיצילום: יובל חןבמתקפה הנוכחית, השימוש בשורש ב.ג.ד פועל נגד אותה התניה פבלובית: תמיכה בנתניהו, על המתחולל תחתיו, מקטארגייט ועד ועדת החקירה הפוליטית, כבר לא שווה נאמנות. ההיפך.
מסרים.
כדי להיות ראש ממשלה אתה צריך לרצות באמת להיות ראש ממשלה. לא בכאילו. ואתה צריך להיות מוכן לומר את מה שאחרים מהססים. ולשלם על זה מחיר אם נדרש.
נתניהו הוא אחד שרוצה להיות ראש ממשלה יותר מהכל. יותר ממוסריות, יותר מטובת העם. הרוצה הגדול בתולדות ישראל. מלבדו, באופק, יש כרגע רק את בנט. זה שמוביל את הטון בימים אלה. זה שמכתיב את דף המסרים.
פורסם לראשונה: 00:00, 24.12.25
