פרוצה מאי פעם, שסועה ממחלוקת, רווית סכסוכים ומשוועת להגנה על כבודה, ירושלים הבירה נחבטה אתמול בשוליים הקשים של מציאות שאליה נזרקה בידי ממשלת סרסורים. בצידה האחד מבקר המדינה מתניהו אנגלמן, שומר סף מאובן וחסר שיניים שמתריע על גבולותיה השבורים ואין שומע, ובצידה השני הורים שכולים לילדים שנטבחו באכזריות ב-7 באוקטובר, עדה קדושה שתובעת צדק מנבחריה ואין רואה.
אם היא הייתה אישה, כבר מזמן היו קוראים לה זונה. כל אחד יכול לגשת לתוכה כמו שעשו בשנתיים האחרונות עשרות אלפי שוהים בלתי חוקיים שמחזיקים בתעודת זהות פלסטינית ומכירים כל מטר בחומת ההפרדה המקוטעת. גם הם יודעים שרק 61 אחוזים מקו התפר שעוטף את ירושלים מוגנים על ידי מכשול, והשאר מופקרים כמו אחרוני היישובים בגבול עזה לפני הטבח. היא מוחלשת כמו משרתת בבית של אדונים, מנוצלת לטובת תפילות וחלומות על ציון שממנה תצא תורה, נקראת להופיע בפני נשיאים וראשי ממשלות ומוזעקת לדגל בכל פעם שמתחשק לאיזה שר לאכול אינתיפאדה לארוחת ערב.
לראש הממשלה ושריו אין מושג איך שומרים עליה. לא רק סדרי עדיפויות לקויים - יד ביטחונית אחת סוגרת תחנת שידור ותיקה וממששת בלי בושה את גלי צה"ל כאילו הייתה שב"ח במעבר גבול, ויד שנייה רפויה, מנוונת וחסרת תנועה שאין בה כוחות אפילו לסתום פרצות בחומת ההגנה - גם ערכים שהתקלקלו ופג תוקפם. במקום פדיון שבויים קיבלנו מלחמה, במקום אחריות אנחנו מקבלים טיוח, ובמקום כבוד לחקר האמת קיבלנו מוטיבציה נאלחת לחישול השלטון המתמשך. הבירה מארחת את מופע הפילוג המתמשך, נאלצת לשאת על כתפיה פריטים של תפאורה דוממת: כותל, עיר עתיקה, מוזיאון יד ושם וספרייה לאומית, ולצפות במו עיניה איך מורידים את ההורים השכולים מהבמה.
אין טעם לשאול איכה הייתה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה. התשובה לא השתנתה מאז הנביא ישעיהו שאיבחן: "מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ, וְעַתָּה מְרַצְּחִים: כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים, סָבְאֵך מָהוּל בַּמָּיִם". ואם זה לא מספיק, אז "שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים", ושורת המחץ: "יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם". רפי בן שטרית, אביו של אלרואי ז"ל ששירת כבלונאי בבסיס אורים, ואייל אשל, אביה של רוני ז"ל ששירתה כתצפיתנית בנחל עוז, שתובעים דין וחשבון עבור ילדיהם, אינם מורשים לגשת לראש הממשלה ולשריה ונכפים להמשיך ולהיאבק יחד עם שלל קורבנותיה הרבה אחרי שהסתיימה המלחמה. יתומים ופצועים מתקשים לקבל הכרה, נפגעי גוף ונפש זוכים מהממסד לכתף קרה, וניצולי המסיבה נגררים לתהומות חדשים של ייאוש.
כל זמן שהמנהיגים לא נתנו את הדין על המשמרת הקודמת שבה כשלו, אנחנו עלולים להיפגע גם במשמרת הבאה שלהם
זה גם הרעיון הלאומי של בירת ישראל כמרכז עולמי המונח בבסיס הציונות וזוהם בשקריה של הקואליציה ובמחדליה, לא רק הפרקטיקה המיושנת של מחיקת פשעים מדפי ההיסטוריה. ממשלה מכהנת שעסוקה פול-טיים בהגבלת חופש הביטוי ובעבודות אינטנסיביות של טיוח, פשוט לא פנויה להגן על ביתה, או כפי שאמר זאת המבקר אנגלמן: "הליקויים בדוח מטרידים וחייבים להדיר שינה מעיני ההנהגות, המדינית והביטחונית... האחריות לתיקון הליקויים המדאיגים מונחת לפתחם של ראש הממשלה, שר הביטחון, השר לביטחון לאומי, הרמטכ"ל, המפכ"ל, אלוף פיקוד המרכז, מפקד מחוז ירושלים במשטרה ומפקד מג"ב, כל גורם ברמתו".
אלא שמי שמסרב לוועדת חקירה על הטבח בדרום חזקה עליו שיסרב גם לקחת אחריות על אירועי קצה המוניים שעלולים להתרחש מכיוון יהודה ושומרון לתוככי הבירה. מה שלא קיבלנו מהם עד 2025 כבר לא נקבל לעולם: לא אוזן כרויה לקריאות השכמה מסוג דוח מבקר מדינה, לא בטן רגישה של מנהיג לאזהרות טרם אסון, לא הודאה בטעויות, לא הרכנת ראש מול הורים שנתנו את היקר מכל, לא דין וחשבון בפני בוראם ולא מצפון אנושי אל מול עצמם. רק התחפרות נואשת בביצת הפוליטיקה, התעקשות קרנפית על מנוסה דורסנית, ביזה יסודית של מצרכי יסוד כמו זכותו של האזרח לחיות בביטחון ולא להיחטף, להירצח או סתם להיאנס על ידי המון משולהב שחצה בקלילות את הגדר.
ירושלים העיר שחוברה לה יחדיו הפכה השבוע לעיר שבה מפורקים החיבורים האחרונים שעדיין מחזיקים את החברה הישראלית מהודקת סביב אידיאלים כמו הגנת מולדת, צבא העם, הסכמות רחבות, דמוקרטיה דינמית ויהדות שמתעדכנת לפי רצון האזרח ולא בעקבות פסק הלכה. בחסות ממשלה צינית שרוממות הבירה בפיה וחרב השלטון בידה, נפלה העיר בשבי פוליטיקאים חסרי מעצור ששכחו מה זה להיות יהודים, מעלו בתפקידם כשומרי חומות ב-2023 ויתמידו בכך כל זמן שהם יכולים.
אלו מנהיגים שניצלו את כוחם כדי להפשיט את הבירה מכל בגד מוסרי והותירו אותה עירומה וחסרת הגנה. כל זמן שלא נתנו את הדין על המשמרת הקודמת שבה כשלו, אנחנו עלולים להיפגע גם במשמרת הבאה שלהם.
