הפרשן האמריקאי בן שפירו נזף בחבריו לתנועה השמרנית בארצות-הברית. שפירו הסביר כי התנועה האידיאולוגית שלה הוא שותף נמצאת במשבר עמוק. הוא טען כי העקרונות שבעבר היו משותפים לכל – שלום מתוך עוצמה במדיניות חוץ, ערכים מסורתיים במדיניות חברתית ושווקים חופשיים – ננטשו על ידי חבריו לתנועה. השרלטנים שחטפו את התנועה השמרנית, טען שפירו, הם נוכלים "שסוחרים בקונספירציות ובחוסר יושר, מציעים רק מרה שחורה וייאוש".
בדרך כלל, כשמדברים על הדמויות שמייצגות את השינויים המתחוללים בתנועה השמרנית, מדברים בין היתר על טאקר קארלסון וסגן הנשיא ג'יי.די ואנס, ועל יחסם לישראל. אבל יש שיעור שעלינו ללמוד משפירו: לשרטט מחדש את קווי היסוד של המחנה הלאומי. לכאורה, בימים אלו, זו סוגיה מיותרת. ממשלת הימין-על-מלא מקדמת יוזמות שעליהן חלם הימין שנים רבות, בראש ובראשונה מהפכת סמוטריץ' ביהודה ושומרון. לצד זאת, ניתן למנות גם השינויים האגרסיביים במערכת המשפט, תיקון האנומליה הגל"צית וצעדים מתחום הימין הכלכלי כדוגמת הרפורמה בשוק החלב.
בזמן שהעם זקוק לתיקון וריפוי, מנהיגי הימין הפוליטיים נותרים דבוקים לא רק בכיסאותיהם, אלא גם בתפיסותיהם הישנות. התיקון יתחיל כשניזכר ברעיון של קיר הברזל ולמה מוכרחים לדבוק בו
אבל אלו רעיונות ישנים, שהתאימו לעולם שהיה. קיר הברזל הרעיוני שניסח ז'בוטינסקי אומץ והפך לשיטת עבודה בשטח. מייסד התנועה הרוויזיוניסטית היטיב להבין כי הערבים יילחמו בנו עד שיבינו שאין טעם לכך. רק כאשר ייתקלו בקיר ברזל בלתי עביר, ייכנעו. לפני יותר משנתיים האמנו שהם נתקלו בקיר כזה, ושמנו מבטחנו במכשול שהוצב מול עזה. אך החלפת קיר הברזל התודעתי במכשול הפיזי כשלה, והעזתים פרצו לישראל. במקום לחפש אחר פתרונות חדשים, הודיע בשבוע שעבר משרד הביטחון על בניית מכשול חדש, בגבול המזרחי.
קיר הברזל לא היה רעיון כושל. אדרבה. בדרך למקום תחת השמש, טעינו לחשוב שהפלסטינים יאפשרו לנו לדלג עליהם. יורשו הרעיוני של ז'בוטינסקי הוא ראש הממשלה נתניהו. נתניהו שירטט את מרובע העוצמות של ישראל: עוצמה מדינית, צבאית כלכלית ולצידן עוצמת הרוח הישראלית. למרות השיקום שחווינו בחודשים האחרונים, לא די בהם לעידן החדש.
במקום ליהנות מפירות השלטון ארוך השנים כדי להוביל שינויי עומק וביסוס רעיונות חדשים, הימין מוטרף מקונספירציות וחששות ממי שמנהל קרב מאסף על המדינה שפעם הייתה פה. כמו באמריקה, היושרה הוחלפה בסחר קונספירציות. בזמן הצבת הזרקור על בית המשפט העליון ועל הייעוץ המשפטי לממשלה, הם מדחיקים את קריסת מעמדה של הכנסת. תיאוריית הבגידה תפשוט כאש בשדה קוצים כשהחשדות העולים מפרשת קטארגייט יזכו להתעלמות. אנשי שמאל שעודדו סרבנות יוקעו בזמן שיועברו תקציבי עתק למשתמטים חרדים.
עקיבא לםצילום: דניס ויסלפובזמן שהעם זקוק לתיקון וריפוי, מנהיגי הימין הפוליטיים נותרים דבוקים לא רק בכיסאותיהם, אלא גם בתפיסותיהם הישנות. התיקון יתחיל כשניזכר ברעיון של קיר הברזל ולמה מוכרחים לדבוק בו. הבריתות ההרסניות עם ועדי העובדים ועם המפלגות החרדיות מוכרחות להסתיים. את מערכת היחסים בין האזרח למוסדות המדינה יש לכתוב מחדש. אנו זקוקים למישהו שיעמוד מול המחנה שלו, כמו שפירו, ויאמר באומץ: עד כאן. הקונספירציות אינן תחליף למדיניות. אחרת, כשנתניהו יוחלף, נגלה שעגלת המנהיגות שלנו ריקה – בדיוק כמו זו של יריבינו מהשמאל.
