הפרשה שהרסה לנער בן 17 מאשקלון את החיים, לאחר שהופעל ב"מבצע השפעה" על ידי אוגדה בצה"ל בפיקודו של (אז) תא"ל רומן גופמן ואז הופקר לחקירות שב"כ ומשטרה, למעצר בכלא נוער ואז לשנה וחצי (!) במעצר בית, נחשפה על ידי מיכאל האוזר טוב ב"הארץ" בינואר 2024. בשלב זה, הפרקליטות כבר חזרה בה מכתב האישום נגד אורי אלמקייס ובצה"ל הודו ב"פעולות אשר חרגו מסמכות ובוצעו ללא קבלת אישורים מתאימים ושלא בהתאם לנהלים". כלומר, עוד לפני שפורסם מה מפקד האוגדה ידע ולא ידע לגבי "מבצע ההשפעה" שהשתמש בנער וזרק אותו לאכול מזון מתובל בחרקים בכלא, העובדות הצביעו על אירוע חמור.
אבל זה לא הפריע לצה"ל, שגם ככה היה שקוע בטראומת המחדל ובמאמצי המלחמה, לטמון את ראשו בבוץ. ממילא כבר אז גופמן נתפס בחוגים מסוימים בתור קונטרה לרפיסות המטה הכללי ערב המחדל, והלך הרוח הציבורי היה שצריך עוד ממנו. אין פלא שראש הממשלה, ממילא לא טיפוס רגיש להשלכה מתחת לגלגלי האוטובוס (פרטים: אלי פלדשטיין), מינה אותו למזכירו הצבאי, תפקיד רגיש מאין כמותו ועוד בתקופה שבה היחסים בין הדרג המדיני והצבאי הידרדרו לשפל. האמת היא שגם רוב התקשורת הביקורתית שתקה: רצו "סוס דוהר", ולמי אכפת שמא שיקול הדעת שלו רמס נער בן 17. אפילו תחקיר "המקור", מינואר 25', לא יצר עניין מחודש בסוגיה פעוטה: האם הפרשה לא מטילה כתם גם על אלוף בצה"ל, שכיום כבר לוחש על אוזנו של ראש הממשלה, ונראה שראש הממשלה מבסוט ממה שהוא שומע?
גם אם הוועדה תתרצה בסופו של דבר ותכשיר את המינוי, די במה שפורסם כדי להבין עד כמה הסיפור מלמד על התפרקות טוטאלית של הנורמות באזורים שנחשבים לקודש הקודשים
והנה, חשיפתו של יוסי יהושוע ב-ynet מעידה שלפחות בוועדה לאישור מינויים בכירים יושבים אנשים, ככל הנראה מוזרים מאוד ולא מחוברים להוויה העכשווית, שמבחינתם לא הגיוני למנות ראש מוסד מבלי להבין קודם מה קרה שם: אולי מה שהתגלה בפרשה (למשל: האם גופמן מסר גרסאות סותרות בעניין הפעלת אלמקייס?) יכול לסכן את אחד התפקידים הכי רגישים לביטחון המדינה? כן-כן, רק על סף כניסה ללשכה שבה מילה אחת של הראש חורצת גורלות (והוא אינו כפוף לחוק ספציפי בסגנון ראש שב"כ, הרמטכ"ל והמפכ"ל), צצו סימני שאלה בגודל של פיל (דוהר!) שנמצאים שם כבר שנתיים.
עינב שיףגם אם הוועדה תתרצה בסופו של דבר ותכשיר את המינוי, די במה שפורסם כדי להבין עד כמה הסיפור מלמד על התפרקות טוטאלית של הנורמות באזורים שנחשבים לקודש הקודשים: הרי הסיבה שבגללה הוועדה בכלל נדרשת לחפור בעצמה בפרשת אלמקייס, היא שלא התקיימה חקירה מקיפה ובלתי תלויה (ולא "תחקיר פנימי", שתי מילים מהמצחיקות בשפה העברית) כדי להבין מי לעזאזל הרשה לעצמו להתעלל ככה בנער בן 17. ואם לפרקליטות הצבאית לא אכפת והיועצת המשפטית לממשלה לא נקפה אצבע (כאילו שהפרקליטות לא הובכה קשות), אז למה שהרמטכ"ל יתערב? ואם הרמטכ"ל הקודם לא דרש, אז למה שהרמטכ"ל החדש יעשה משהו? ואם שניהם לא בעניין, אז מה רוצים מבנימין נתניהו? שיגלה עניין בסיוט הקפקאי שעבר על נער בן 17 מאשקלון? להפך: להפקרה צריך להתרגל מגיל צעיר.
