קצב גידול האוכלוסייה בישראל נבלם, והוא הנמוך ביותר מאז קום המדינה. כך עולה מניתוח שמפרסם היום (רביעי) מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל. מאז 1950 עמד קצב גידול האוכלוסייה על 1.5% בשנה לפחות (מלבד שנתיים בלבד שבהן היה הקצב נמוך רק במעט), אך השנה החוקרים מעריכים שהאוכלוסייה בישראל גדלה בפחות מאחוז: 0.9% בלבד.
המספר הנמוך הוא תולדה של עלייה במספר הפטירות, ירידה מתמשכת בפריון וגם עלייה במספרי העוזבים את הארץ בהשוואה למספר העולים. עוד מוקדם לומר כיצד תיראה מגמת ההגירה מהארץ בטווח הרחוק, אך בכל מה שנוגע לגידול הטבעי, נראה שהתמונה ברורה: "תקופת השיא של ישראל בריבוי טבעי חלפה", אומר עורך המחקר, פרופ' אלכס וינרב, "הגידול הטבעי יילך ויירד".
ההערכה מבוססת על כמה הנחות המאתגרות את המדדים המקובלים. כך למשל, בעוד שמספר הלידות בעשור האחרון נותר יציב להפליא, ועמד בשנים האחרונות על כ-180 אלף לידות בשנה, ניתוח של מגמות הילודה לפי אוכלוסייה מלמד על מגמה כללית של ירידה בפריון. בקרב נשים מוסלמיות, דרוזיות ונוצריות המגמה כבר ידועה וארוכת שנים, כאשר שיעורי הילודה באוכלוסיות אלה צנחו בשנים האחרונות ב-30%.
אך כעת, אומרים במרכז, אפשר לזהות סימנים מוקדמים לכך שגם בקרב הנשים היהודיות צפויה ירידה בשיעור הפריון: על פי ההערכה במחקר, המבוססת על ניתוח מגמות הילודה של נשים לפי קבוצת גיל תוך ניסיון להקיש ממנה על מספר הילדים הסופי של כל אישה, שיעור הפריון בקרב נשים יהודיות חילוניות ומסורתיות ירד בתוך כעשור מ-1.9–2.2 כעת ל-1.7 ילדים. בקרב נשים דתיות צפויה רמת הפריון לרדת מ-3.74 לכ-2.3 ילדים לאישה, ובקרב נשים חרדיות הרמה צפויה לרדת מ-6.48 ל-4.3 ילדים לאישה.
אמנם, שיעור הפריון בקהילות החרדיות והדתיות עודנו גבוה, אך כפי שמציינים עורכי המחקר, יש לשאול כמה מתוך הילדים נשארים בקהילות הללו לאורך חייהם. נתוני עבר מלמדים כי כ-15% מהילדים שנולדו בחברה החרדית נטשו אותה כשבגרו.
נתון נוסף שמשפיע על הבלימה בשיעור גידול האוכלוסייה הוא מספר הפטירות שנמצא במגמת עלייה, וצפוי להמשיך ולעלות. המגמה מושפעת בעיקר מגודל שכבות הגיל בישראל: קבוצות גיל גדולות של יהודים וערבים החלו היכנס בשנים האחרונות לשנות ה-70 וה-80 בחייהן, גילים בהם עולים בחדות שיעורי התמותה.
לאורך רוב שנות המדינה, גידול האוכלוסייה התבסס ברובו על הגידול הטבעי: מספר הלידות גבוה בהשוואה למספר פטירות נמוך. כעת, כשהמגמה משתנה, על מנת שהאוכלוסייה תמשיך לגדול בקצב של אחוז בשנה לפחות, יש צורך במאזן הגירה חיובי. אך בתחום הזה ישנה אי-ודאות גדולה: בשנים האחרונות עזבו את ישראל יותר אנשים מאי-פעם, ואילו מספר החוזרים והעולים לא הדביק את הקצב. ב-2025 נרשם פער שלילי של כ-37 אלף בני אדם בין הבאים והעוזבים.
נתונים מתשעת החודשים הראשונים של 2025, מלמדים כי מספר העולים לישראל השנה צפוי להיות הנמוך ביותר מאז 2013 (מלבד שנת 2020, שנת הקורונה). נכון להיום, מרבית העוזבים את הארץ הם מי שמלכתחילה לא בהכרח נולדו כאן, ובהם קבוצה גדולה של עולים שהגיעו ב-2022 בעקבות המלחמה באוקראינה. אך למרות שישראלים ילידי הארץ הם חלק קטן יותר מהמהגרים היוצאים, במספרים אבסולוטיים הקבוצה הזאת הולכת וגדלה: אם ב-2022 עזבו את ישראל קצת פחות מ-20 אלף ישראלים ילידי הארץ, ב-2025 מספרם היה למעלה מ-30 אלף.
ואולם, התמונה מורכבת יותר ממה שנראה לעין. לא כל עזיבה היא בהכרח עזיבה קבועה, וכאשר היא זמנית היא לא בהכרח רעה: תנועת "הלוך ושוב" של אוכלוסייה משכילה, למשל בתחום האקדמיה, היא לפעמים מנוף לרכישת כישורים מתקדמים, שיתופי פעולה אקדמיים ומסחריים ושמירה על קשרים אקדמיים. אך לפי שעה, קשה לדעת אם העלייה במספר העוזבים תתבטא גם במספרים גבוהים של ישראלים שעוד ישובו לארץ.
