הבחירות החשובות ביותר שייערכו השנה אינן הבחירות לכנסת. בבחירות האלו - שצריכות להיות הרבה יותר מדוברות - ישתתפו פחות מ-150 אלף מתושבי המדינה, המועד לקיומן עדיין אינו ידוע, והן יקבעו את רשימת הנבחרים של מפלגת השלטון הכמעט-בלעדית, המוסד הפוליטי החשוב ביותר ביובל האחרון בפער אדיר: הליכוד.
כמה חשוב הליכוד? מאז המהפך של בגין עברו כבר למעלה מ-48 שנה, וב-36 מהן הליכוד הייתה מפלגת השלטון שהרכיבה את הממשלה. מעבר להיותה המפלגה המצליחה בישראל, היא גם ה"הרווארד" - או אם תרצו מחנה האימונים הטוב ביותר - לפוליטיקה לאומית. במאה ה-21 כיהנו ראשי ממשלה מטעם הליכוד (או כאלו שהתחילו את דרכם בליכוד) בלמעלה מ-97 אחוז מהזמן. שרון, נתניהו, אולמרט ובנט בילו שנים כפוליטיקאים או כעוזרים של פוליטיקאים בליכוד. ברק ולפיד הם לא רק היוצאים מהכלל, אלא גם אפיזודות חולפות וקצרות שלא הותירו חותם.
1 צפייה בגלריה
פריימריז בליכוד. למרות החסרונות, השיטה הזאת שמרה על נבחרי הציבור של המפלגה מחוברים למציאות
(אלכס קולומויסקי)
המציאות הזו אינה מקרית. הליכוד היא המפלגה המוצלחת ביותר בהגעה לשלטון ובהחזקה בו, כיוון שהיא הטובה ביותר באיתור, בהכשרה ובתמרוץ של מנהיגות. אפשר לכתוב הרבה מאוד דברים בגנות הפריימריז, אבל הדמוקרטיה הליכודית נהגה לשמור על נבחרי הציבור שלה מחוברים יותר למציאות, ערים יותר ופעלתנים יותר מכל מפלגה אחרת.
ליש עתיד יש 24 חברי כנסת, אבל רק ראש אחד. כל כמה שנבחר ציבור מטעם המפלגה יהיה חכם, מוכשר וטהור לבב, הוא תמיד יידע שכדי להבין לאן נושבת הרוח, עליו להרים ראש ולהסתכל למקום אחד בלבד: לשכת היו"ר. רוחב האופקים, עומק התובנות ומכאן מרחב האפשרויות הפוליטיות של כלל נבחרי יש עתיד מצויים בין האוזניים של לפיד, הקובע לבדו את הרשימה. חברי הכנסת שם, כמו אלו במפלגת גנץ ובמפלגת ליברמן, הם למעשה עוזרים פרלמנטריים עם משכורת משודרגת ורכב שרד. באופן פרדוקסלי, ברגע שחבר כנסת במפלגה דיקטטורית מחליט להקשיב לציבור במקום לבוס, הוא מתקרב לאיבוד עבודתו כ"נבחר ציבור".
חבר כנסת בליכוד, לעומת זאת, אינו עסוק במתיחת צווארו למעלה ללשכת היו"ר, אלא בפתיחת חלון והקשבה אל מחוץ לכנסת, לעשרות אלפי המתפקדים ששלחו אותו. הציבור העצום הזה, המהווה למעשה את מועצת המנהלים של המפלגה, לא מצפה לציות עיוור, אבל הוא כן שופט את הנבחר על פי נאמנות לדרך, יצירתיות, גמישות ואותה תכונה הפכפכה הקרויה מנהיגות.
נבחרי הליכוד נזהרים להישאר קולגיאליים ליו"ר המפלגה, אך טורחים לשמור על קו עצמאי. כך למשל, עמיחי שיקלי הצביע נגד עסקת החטופים השנייה; יולי אדלשטיין, שהיה יו"ר ועדת החוץ והביטחון, הוזז מתפקידו בעקבות התנהלות עצמאית; יואב גלנט פוטר מתפקיד שר הביטחון על רקע התנהלות לעומתית; ואילו דן אילוז, אליהו רביבו ושורה של חברי כנסת מהליכוד יצרו אופוזיציה פנימית שקטה ונחושה נגד חוק הגיוס, שמונעת עד רגע זה את העברתו.
בבחירות הקרובות הליכוד ינצח כנראה שוב כיוון שהוא המפלגה התוססת, הדמוקרטית והתגובתית ביותר בסביבה; כיוון שהמפלגות המתחרות בחרו להתבצר בחשבונות האישיים שפתחו הדיקטטורים שעומדים בראשן עם נתניהו במקום להציע לציבור דרך חדשה
בבחירות הקרובות הליכוד ינצח כנראה שוב כיוון שהוא המפלגה התוססת, הדמוקרטית והתגובתית ביותר בסביבה; כיוון שהמפלגות המתחרות בחרו להתבצר בחשבונות האישיים שפתחו הדיקטטורים שעומדים בראשן עם נתניהו במקום להציע לציבור דרך חדשה, והוא ינצח בגלל האופן שבו הוביל נתניהו את ישראל במלחמה.
סביר להניח שנתניהו ישתמש שוב במנדט כדי להמשיך ולהוביל תמורה היסטורית במעמדה של ישראל במזרח התיכון. אלא שהכנסת הבאה תעסוק בדבר נוסף. היא תהיה עסוקה בהכרה בכך שמעבר לאופק ולעידן נתניהו מצויה תקופה חדשה, שבה יצטרך דור המנהיגים הבא לתרגם את התובנות הכבדות שרובצות לפתחנו מ-7 באוקטובר לתיקון ישראל מבפנים.
לדחות את הכץ
בעולם מתוקן, הפריימריז הקרובים היו מרוץ בין שורה של כוחות צעירים ומקוריים, שהיו מבקשים לפרוץ לפוליטיקה הלאומית דרך עמידה במבחן האש המנהיגותי האולטימטיבי של שיח ושכנוע של ציבור ענק ומחויב. אלא שלמרבה הצער, המציאות כבר אינה כה פשוטה.
העובדה שהליכוד הוא המשחק היחיד בעיר לא נעלמה מעיניהם של טפילים פוליטיים, שמפוררים את ההיגיון הפנימי של הדמוקרטיה הליכודית. הנחשון לקבוצה הזו היה איש הוועדים חיים כץ. אחרי כהונה בכנסת במפלגת השמאל הסוציאליסטית עם אחד, הוא עבר לליכוד. במקום לשכנע את חברי המפלגה שהעבר שלו אינו פוגע בהתאמתו לתפקיד נבחר ציבור, הוא פקד אלפי עובדים שאוגדו בוועד התעשייה האווירית שהיה נתון תחת חסותו. ההתארגנות הזו יצרה קבוצת כוח שהבסיס לקיומה אינו רעיוני אלא ארגוני ואינטרסנטי. ההצלחה של כץ הובילה לכניסתם של ועדים נוספים וקבוצות מאורגנות, כדוגמת עובדי רשות שדות התעופה, הנמלים, הליכודניקים החדשים, וגם קבוצות מאורגנות של מתיישבים מיהודה ושומרון. המשותף לכל הקבוצות הוא התפקדות סיטונאית של אנשים שהעניין המרכזי שלהם אינו מימוש הליכוד והצלחתו, אלא ציות לראש הקבוצה החולק איתם אינטרסים או אידיאולוגיה עצמאית.
כיום קרוע הליכוד בין המצביעים החופשיים, המחויבים לדרכה של המפלגה, לערכיה ולטובת המדינה, לבין קבוצות מאורגנות של "מסמרים בלי ראש" - חיילים הפועלים בליכוד לא מתוך זהות, אלא מתוקף רישום שמם בטבלת אקסל המאפשרת למארגן להסיע אותם להצבעה חמושים בפתק עם שמות שלפעמים אינם אומרים להם דבר. חיים כץ לא חידש שום דבר. הוא פשוט ייבא לליכוד שיטה רעה שהעולם הדמוקרטי מכיר: מפקדי רפאים של קבוצות לחץ. מפלגות במערב השכילו פעמים רבות להילחם ברעה החולה הזו על ידי רישום אישי למפלגה עם אימות ביומטרי; ביטול חידוש התפקדות אוטומטי, ובעיקר: חרם פוליטי פנימי על מועמדים שסוגרים דילים עם הקבוצות המאורגנות.
אם בפריימריז יצליחו החיים-כצים והפנחס-עידנים להחדיר לרשימה עסקנים הסרים למרותם על חשבון מנהיגות חדשה שהתכונות המאפיינות אותה הן עצמאות ומצפוניות, הליכוד יהפוך מהפתרון למצוקת המנהיגות - לעוד בעיה הרובצת לפתחה של ישראל
על הכף מונח לא רק גורל הליכוד, אלא גם במידה רבה עתידה של ישראל. אם בפריימריז יצליחו החיים-כצים והפנחס-עידנים להחדיר לרשימה עסקנים הסרים למרותם על חשבון מנהיגות חדשה שהתכונות המאפיינות אותה הן עצמאות ומצפוניות, הליכוד יהפוך מהפתרון למצוקת המנהיגות - לעוד בעיה הרובצת לפתחה של ישראל. ההסתאבות הסופית של הליכוד בשעה הגדולה הזו תסתום את הגולל על הפלטפורמה המרכזית שדרכה צומחת מנהיגות לאומית, ותסכן את ישראל של אחרי עידן נתניהו בהנהגה בינונית שעלולה להיות נגועה בשחיתות, דווקא בשעה שבה נדרשים כישרון ושיעור קומה.
אם המוכשרים והראויים מתוך מנהיגי הליכוד לא ישכילו לשבור את קשר השתיקה ולהילחם בתופעה, הם יבגדו לא רק באינטרסים של עצמם ושל המפלגה, אלא גם ביכולתה של ישראל להתחדש, לקום ולשגשג מתוך המשבר וההזדמנות המצויים בעת הזו. שקט הוא רפש.
פורסם לראשונה: 00:00, 02.01.26
