העלייה הדרמטית בעשור האחרון בפשעים חמורים בכל רחבי אירופה היא עובדה ידועה. כמו גם העובדה שחלקם של מהגרים מוסלמים בסטטיסטיקה הזאת גדול הרבה יותר מחלקם היחסי באוכלוסייה. גם זהות הקורבנות לא מהווה הפתעה גדולה: קבוצות מיעוטים של יהודים או חברים בקהילה הלהט"בית, שתי אוכלוסיות שלא ממש יורדות טוב בגרון לאנשי האיסלאם הקיצוני.
אבל יותר ויותר עדויות ונתונים מתארים מצב לפיו בשם מדיניות הזרועות הפתוחות כלפי המהגרים והפליטים החדשים, הועלתה קורבן גם אוכלוסיית הנשים במדינות האיחוד, שמהווה את הרוב בהן. בעשר השנים האחרונות חלה עלייה של 79 אחוז בתלונות על התקפות ואיומים על רקע מיני כלפי נשים (לא כולל איומים ברשת), ועלייה של 141 אחוז בתלונות על אונס. מספרים שרחוקים מהמספרים האמיתיים, בשל העובדה שרבות אינן מעזות או יכולות להתלונן.
"עברתי ממאלמו לברלין לפני חמש שנים כי במאלמו להיות אישה נעשה פשוט בלתי נסבל. לקח לנו שנים כדי שהגברים המקומיים יתאימו את עצמם לדפוסי חיים חדשים שבהם האישה היא חלק אינטגרלי ושווה בחברה, ובשנים האחרונות כל זה נעלם", מספרת לי ליאנט, סטודנטית בת 29 שפגשתי בבית קפה קרוב למכון לאימוני קרב מגע שאליו היא מגיעה פעמיים בשבוע, אחד מני רבים שנפתחו בברלין. מדובר בחוגים לנשים בלבד, שכוללים גם סדנאות ללימוד דפוסי התנהגות להימנעות מסכנות.
"ועכשיו בברלין הדפוס ממאלמו חוזר על עצמו, וזה מה שאני שומעת גם מחברות שנמצאות בכל מקום כמעט במדינות האיחוד. פעם היינו נלחמות על הזדמנויות ושכר שווה, עכשיו אני מתמודדת עם הישרדות. מתי כן ללכת ואיפה לא, מאיזו שעה אני צריכה לבזבז את הכסף שלי על אובר כי תחבורה ציבורית זה כבר לא ממש בטוח לאישה, או מה בדיוק האורך של המיני וכמה חושפנית או צמודה מותר לחולצה שלי להיות כדי שגברים לא יטרידו אותי בכל חלל ציבורי".
אירופה מתהדרת
זה לא שנשים חיות בשוויון באירופה. מדד השוויון של מדינות האיחוד עומד רק על 69.3 נקודות מתוך מאה, אבל אירופה מתהדרת במאמץ שלה לשוויון וצדק מגדרי. מתברר שדיבורים לחוד - ומציאות לחוד. אחת מתוך שלוש נשים, יותר מ-30 אחוז, חשופות מדי שנה לתקיפות על רקע מיני, 30 אחוז מהן בכלל לא מעיזות להתלונן. מדובר במגפה, אבל לא רק שאף אחד לא מדבר על המגפה או על הדרכים למצוא לה מרפא – אף אחד לא מעז בכלל לדבר עליה. הפחד מהזיהוי של המתריעים כגזענים משתק.
הנרטיב מתחדד כשמסתכלים על מדד השוויון. ברוב המדינות שנמצאות מעל הממוצע (מדינות סקנדינביה, לדוגמה) חלה עלייה גדולה באלימות כלפי נשים (כולל רציחות, בעיקר של נשים שהכירו את הרוצח). אלו גם המדינות שקלטו מספרים גדולים של מהגרים חדשים. ואילו במדינות שבהן אינדקס השוויון כלפי נשים מתחת לממוצע, כמו קרואטיה וצ'כיה, מדינות שלא קלטו הרבה פליטים ומהגרים בעשור האחרון, לא חלה תזוזה בסטטיסטיקות.
זאב אברהמי"מדובר במציאות שגברים לעולם לא יוכלו להבין אותה. להיכנס לקרון רכבת, לראות שהוא ריק ומיד לצאת ממנו", מספרת ליאנט, "התפילה שהיום תהיי שוב בת מזל ולא יקרה כלום. הלחץ בחזה, הפה היבש, הזיעה בידיים. את הולכת למועדון וכולם ממששים את הגוף שלך בלי רשות". סקר שנערך לאחרונה על ידי עיריית מינכן גילה כי 66 אחוז מהנשים שנשאלו מרגישות לא בטוחות בתחבורה הציבורית בשעות הלילה, 74 אחוז מנסות להימנע משימוש בה בלילה, ו-28 עברו תקיפה מינית במהלך הנסיעות ברכבת או באוטובוס. וזה בעיר הגדולה הכי בטוחה בגרמניה.
"הבעיה היא לא התחבורה הציבורית", אומרת ליאנט, "הבעיה היא בגברים. בסוג מסוים של גברים, שגדלו בבית ובמסורת שבהם אני רק חפץ. אבל אסור לי לדבר על זה, אני צריכה להיאבק לבד. לפני עשר שנים רצתי לתחנות הרכבת עם ידיים מחבקות למי שהגיע לאירופה, היום אני רק מושפלת".
