בקטע האלמותי של פרופסור רות גביזון מהכנס של הפורום הישראלי למשפט וחירות בינואר 2020, אומרת גביזון ז"ל: ״אני לא מאמינה שכל החוכמה נמצאת בידי בית המשפט העליון, אני תמיד הייתי קרובה יותר לערכים של בית המשפט העליון מלערכים של חלק מהכוחות הפוליטיים". לגביזון ההגונה זה לא הפריע לעמוד מאחורי הנחת המוצא שלבית המשפט אסור לדון בשאלות אידיאולוגיות שאמורות לבוא להחלטתו של העם דרך נבחרי הציבור שלו. היא מסיימת ואומרת: "אני בעד של העם, על ידי העם, למען העם, בלי להוציא את העם. העם! העם יחליט".
נאומו של אהרן ברק בהבימה
(צילום: בוקסה הפקות)
כשביקשה שרת המשפטים דאז ציפי לבני למנות את גביזון לשופטת בית המשפט העליון, סיכל אהרן ברק את מינויה בטענה ש"האג'נדה של פרופ' רות גביזון לא נראית לי טובה לעליון. היא נוגדת את מה שבית המשפט העליון צריך לעשות ולעת הזו, האג'נדה שלה לא ראויה לעליון". כך למעשה הודה ברק בדבר מאוד פשוט: בניגוד לגביזון, הוא לא סומך על העם, לא סומך על הדמוקרטיה ויותר מהכל - לא אוהב את העם ואת הכיוון שהוא בוחר.
בעוד שאת רוב העם ברק לא יכול לסבול כי הבחירה האידיאולוגית שלו נתפסת אצלו כבזויה, הוא אוהב קבוצה אחרת. קבוצה קטנה אשר לתפיסתו היא המוציאה לפועל של ערכיו. לצערו, בערוב ימיו עליו לראות כיצד הקבוצה הזו כושלת בתפקידה לשמור על מורשתו
היעדר אותה אהבה היא שדוחפת את ברק, נשיא העליון לשעבר ומי שמוביל את ישראל למשבר חוקתי בכוחנות ואלימות במסווה של אינטלקט לא להסתפק רק בדיבורים, בניגוד למה שחלקנו עשויים לחשוב. בהופעתו האחרונה במחאה שהתקיימה במוצ"ש אמר ש"בית המשפט לבדו לא יוכל למנוע את ההפיכה". ברק יודע שיש לו קהל מאמינים קטן אך אדוק שיכול להוציא לפועל את הגיגיו בתנועת מלקחיים שתשאיר את העם שאת ההכרעות האידיאולוגיות שלו הוא לא אוהב - חסר אונים מול הכוח האדיר שלו ושל מערכת המשפט שנבנתה בצלמו.
מכיוון אחד של הצבת, ברק מבקש להפעיל את הכוחות הפוליטיים בכנסת. יאיר גולן, נפתלי בנט ואחרים אמורים לשמור על עליונות בית המשפט מהעם באמצעות הכלים הפוליטיים שמצויים בידם, כשהמטרה של ברק היא שהאג'נדה של הפוליטיקאים האלה תנצח גם בבחירות ותבטיח לא את הדמוקרטיה הישראלית, אלא את מורשתו. מהכיוון השני של הצבת, ברק מבקש להלהיט ולשלהב את רוח אלימות המוחים ברחובות כדי להביא לכאוס ואנרכיה.
הוא הופך עצמו לקדוש מעונה מתוך ציפייה שחסידיו יגנו עליו עליו בכל מחיר, כולל אנרכיה, כשהוא אומר: "אם היו חושבים שלהרוג אותי יפסיק את כל הטלטלה הזו, אני מוכן לעמוד מול כיתת יורים". על הרפורמה אמר שהיא מקבילה ל"מהפכה של טנקים" כשהוא מעודד את ההפיכה הצבאית של תקופת המחאה ואת הסרבנות שפשתה. ויש אמירות נוספות, כמו זו שהרפורמה היא חרוזי רעל, שאנחנו כבר נתינים וכמובן דעתו הבוטה על רצונו של עם ישראל ברפורמה משפטית ש"עם עם כזה ארצה להיקבר כמה שיותר מהר. לא ארצה לחיות". אין מסקנה אחרת.
נוה דרומיצילום: איליה מלניקובבעוד שאת רוב העם ברק לא יכול לסבול כי הבחירה האידיאולוגית שלו נתפסת אצלו כבזויה, הוא אוהב קבוצה אחרת. קבוצה קטנה אשר לתפיסתו היא המוציאה לפועל של ערכיו. לצערו, בערוב ימיו עליו לראות כיצד הקבוצה הזו כושלת בתפקידה לשמור על מורשתו. סוכני הכאוס שלו בתוך מערכת המשפט מאכזבת אותו, ומה שנשאר לו אלו סוכני הכאוס שהוא מפעיל בפוליטיקה וברחובות ובעזרתם הוא מוביל את כולנו למשבר חוקתי. מה אכפת לו, גם ככה הוא לא אוהב את העם שלו.
