אחרי שנסגרה בשיאה של האינתיפאדה השנייה, חטיבת השריון 500, שבה שירת הרמטכ"ל אייל זמיר בצעירותו, חוזרת לחיים. ראשוני מפקדיה בגלגולה הנוכחי מתמנים בימים אלו לקראת הקמת שני גדודים ראשונים, שיועמדו עד למחצית 2026.
כחלק מהחלטת הרמטכ"ל אייל זמיר להגדיל את כוחות היבשה של צה"ל כלקח מרכזי ממלחמת 7 באוקטובר, בצה"ל מתקדמים במהירות להקמת חטיבת השריון החדשה-ישנה, 500 (עוצבת כפיר) שפורקה ב-2003 כחטיבת טנקי מגח סדירה. החטיבה תוקם כמסגרת מילואים, כנראה תחת אוגדת החוד הסדירה 162 של פיקוד הדרום, שתחתיה גם הופעלה היסטורית, עוד בשנות ה-70, במלחמת יום הכיפורים.
חטיבה 500 תקבל טנקי מרכבה סימן 4 שייפלטו מהחטיבות הסדירות, כמו 401, בזמן שהסדירות יתחדשו במרכבות 4 חדשות, ובהם ברקים, הגרסה המתקדמת ביותר של הטנק הישראלי. לחטיבה 401 הסדירה יש כבר שתי פלוגות עם טנקי ברק שהספיקו להילחם גם בתוך עזה. משום שקצב הייצור של הטנק הישראלי מרכבה הוא איטי יחסית, כמה טנקים בודדים מדי חודש, הצפי הוא שקודם יהיו לוחמים בחטיבה 500, לפני שכל הטנקים יגיעו עבורם. מפקדי הפלוגות בחטיבה 500 יהיו קציני אג"ם קיימים במילואים, והשלמת הקמת החטיבה צפויה עד סוף 2027, עם תרגילי גדוד ראשונים בתוך כשנה מהיום.
הסמל והתג יחזרו הביתה
מאז פירוקה של חטיבה 500, התג והסמל שלה הועברו לאוגדת ההכשרה סיני שבצאלים, וכעת הם ישובו ליחידתם המקורית. עם זאת, השם העברי של החטיבה צפוי להשתנות, מפני שחטיבת החי"ר הסדירה כפיר לא הייתה קיימת בשם זה בשנת 2003. מאות הלוחמים שייקלטו בחודשים הקרובים בחטיבה 500 יגיעו "מהקיים", כתוצאה משינוי גדול שבוצע בחיל השריון במהלך המלחמה: פלוגות שריון במילואים שהיו שייכות לגדודים סדירים הפכו בהחלטה שהתקבלה בתחילת המלחמה לפלוגות סדירות. צה"ל הכפיל לצורך כך את מספר החיילים שהתגייסו לשריון במחזורי הגיוס במלחמה.
צה"ל אף ביטל את ההחלטה שהתקבלה לפני מלחמת "חרבות ברזל", למכור טנקים ישראליים ישנים למדינות בבלקן או בדרום אמריקה או לגרוט אותם לטובת התכת ברזל. טנקים ישנים הושמשו מחדש במהלך בזק, ו-30 מהם שימשו את יחידת השריון במיל' החדשה שהוקמה בן-לילה, "עוף החול", שהורכבה מלוחמים מתנדבים מבוגרים שכבר פרשו משירות מילואים ושבו למערכה.
תחילת המלחמה חשפה גם את ההזנחה הצה"לית ארוכת השנים ביחידות המילואים: מאות טנקים לא היו כשירים ללחימה וגם לאורך המלחמה. בצה"ל אף הודו באחת העתירות לבג"ץ כי יש שיעור גבוה של טנקים שנפגעו בלחימה וטרם שבו לכשירות. גם כיום יש עשרות רבות של טנקים שעדיין מטופלים בסדנאות האחזקה והתיקון בתקופות שיקום של בין שלושה לשישה חודשים, ואחדים מהם אף מטופלים במשך כשנה. גם לאמברגו הנשק נגד ישראל במהלך המלחמה הייתה השפעה על כך, שכן חלק מחלקי הטנק מיוצרים באירופה.
"לקחנו טנקים ישנים שלנו וחיברנו להם אמצעים טכנולוגיים חדשים, כמו מערכת השליטה והבקרה מענ"ק, שכבות מיגון מתקדמות, אמר"לים ומצלמות, בעיקר מסדרות מרכבה סימן 3", תיארו בחיל השריון. "את הטנקים הכי ישנים, כמו מרכבות סימן 2ב', השארנו בצאלים לטובת חלקי חילוף. ביטלנו את הדיפרנציאליות שהייתה בין חטיבות סדירות לחטיבות מילואים".
ואולם, בחיל הודו באותה נשימה שצה"ל לא תמרן הלכה למעשה במלחמה, שכן תמרון בעגה המקצועית ובתכנון האופרטיבי של צה"ל מתייחס לזירת לבנון, לאורך עשרות קילומטרים הרריים מורכבים. כלומר, חיל השריון לא עמד במבחן הגדול והממשי שלו, בטח לא מול הקורנטים של חיזבאללה בתמרון מלא, ובהשוואה למהלך הקרקעי הקצר של שלושה עד ארבעה קילומטרים מהגבול עם הגליל לפני כשנה.
המלחמה הארוכה חשפה גם את הכישלון הצה"לי בתכנון המערכות הבאות: אחרי שנים ארוכות שבהן צמרת צה"ל והדרג המדיני פחדו להפעיל את הכוחות הקרקעיים, ובהתאם הזניחו את ההשקעה בפלטפורמות ובאימונים של יחידות אלו, מצאו עצמן יחידות שהיו בתחתית שרשרת המזון של התעדוף הצה"לי נלחמות בחוד הפעולה הקרקעית של צה"ל ברצועה לאורך חודשים ארוכים. כך למשל היה עם אוגדה 252 של פיקוד הדרום, שבמהלך המלחמה חסרה כ-30% של טנקים לעומת התקן. פער זה צומצם אמנם, אך גם כעת מורגש חוסר באוגדה גדולה זו בטנקים, בשיעור לא מבוטל ובהשוואה ליתר יחידות השריון.
שינוי נוסף כתוצאה מהמלחמה יכלול את פלוגת החי"ר של גדוד השריון במילואים: בחטיבה 500 יהיו אלו פלוגות "מסייעת" במקום פלוגות החרמ"ש המיתולוגיות. הפלוגה המסייעת תכלול מחלקות של מרגמות מתקדמות, איסוף ותצפית, רחפנים תוקפים, פינוי וחפ"ק חי"ר למג"ד השריון.
טנקיסטיות מתמרנות
בנוסף, בחיל השריון עדיין לא ויתרו על הרחבת השימוש בטנקיסטיות: בשנים שקדמו למלחמה הפרויקט נתקע בהיקף של פלוגה וחצי תחת גדוד קרקל, ולטובת משימות בט"ש בלבד בגבול מצרים. לוחמות אלו הוכיחו עצמן כאשר זינקו בבוקר 7 באוקטובר מהגבול עם סיני להילחם בדרום העוטף, חיסלו עם הטנקים עשרות מחבלים ומנעו כך כיבוש של יישובים כמו כרם שלום. במלחמה עצמה הן ביצעו משימות גם בתוך רצועת עזה, אך בכך המומנטום נעצר שוב.
כעת מתכוונים בחיל השריון לקיים עבור המהלך פיילוט נוסף, על בסיס לקחי המלחמה, כאשר הפעם הכוונה היא שהטנקיסטיות יהיו תחת כוח מתמרן בעומק שטח האויב, בדיוק כמו לוחמים בחטיבה 7 או 188.
הפיילוט יחל ברבעון האחרון של השנה, ועד אז יגויסו מפקדות למהלך. המטרה היא להשאיר את טנקי הלוחמות מגדריים, על טוהרת הנשים. אחת הסיבות לכך היא לקח כואב מהמלחמה: אורגניות של צוותים נפגעה בכל פעם מחדש כאשר לוחמים בצוות נפצעו או נהרגו ולמחליפיהם נדרש זמן, מטבע הדברים, כדי להתחבר מחדש לצוות שאיבד את חברו.
"הפסקנו לבדוק עניינים כמו גובה ומשקל של בנות", אמרו בחיל. "יש בחיל השריון גם לוחמים קטנים ורזים. ברור שיש הבדלים פיזיולוגיים בין המינים, אבל הלוחמות הללו עשו עבודה מעולה במלחמה, והמבצוע שלהם יהיה בגזרה מבצעית כמו עזה או רמת הגולן".
בינתיים, הפיילוט לשילוב לוחמות במחלקות ניוד ביחידות חי"ר נכשל, בעוד הניסיונות לשלב לוחמות ביחידות מובחרות עדיין נמשכים.
פורסם לראשונה: 00:00, 06.01.26
