עורכי דינו של ולדימיר דנילוב, שחשוד ברצח אשתו אינה ואף ניסה להימלט אך נתפס, טוענים שהם עדיין "צריכים לברר מה קורה" לפני שיוכלו לענות על שאלות התקשורת.
עזבו, חברים. אחסוך לכם ואסביר, כי אנחנו כבר שנים צועקות וזועקות את מה שקורה, אבל לרשויות ולגורמי אכיפת החוק – למשרד לביטחון לאומי, לרשויות הרווחה ולמערכת החוק והמשפט – פשוט לא אכפת מרצח נשים. נקודה.
כי לו היה להם אכפת – הייתה כבר מזמן מנוסחת הגדרה בחוק שקובעת חד-משמעית מה זו אלימות במשפחה ואלימות כלפי נשים. אבל הצעת החוק בנושא עדיין תקועה בצינורות החלודים של הממשלה האיומה בתולדותינו, שכבר הוכיחה שאם יש מקצוע אחד שהיא מצטיינת בו, הרי זה מקצוע ההפקרה.
אולי אפשר להבין למה התלונות של אינה ז”ל לא הבשילו לכתבי אישום, שהרי זה לגמרי הגיוני שכאשר אין כלל הגדרה בחוק לשאלה מה זו אלימות במשפחה, לא כזה פשוט להאשים
ולו היה אכפת – תלונות שהוגשו במשטרה על אלימות שכזו היו מטופלות, ובמקרה של משפחת דנילוב, ידוע על שתי תלונות שאינה ז”ל הגישה במשטרה כנגד בעלה, האחת ב-2017 והשנייה ב-2018, וסוכם לגביהן שלא הבשילו לכדי כתב אישום. תכלס, אולי אפשר להבין, שהרי זה לגמרי הגיוני שכאשר אין כלל הגדרה בחוק לשאלה מה זו אלימות במשפחה, לא כזה פשוט להאשים, אז פותחים את התיק וסוגרים אותו ומפקירים חיים. לכן נשים רבות מדי כמעט שלא מתלוננות על אלימות במשפחה, כי אנחנו פשוט כבר יודעות לאילו תיקיות אילמות דחפו את התלונות הקודמות.
ולו היה אכפת, הרשויות השונות - בהן רווחה, משטרה, משפט - היו פועלות בסנכרון מקצועי ומדוקדק, וכאשר אחת מהן הייתה מקבלת התרעה על אלימות במשפחה, מיד היה הדבר מנוטר על ידי האחרות ועובר לפסים ברורים ובדוקים של תגובה ופעולה. והבעל המאיים היה נלקח להערכת מסוכנות שהייתה ממשיכה בהרחקתו מהחברה וממשפחתו, עד אשר יעבור שיקום וחינוך מחדש, וחיים רבים ויקרים היו ניצלים. ואנחנו? כאשר היינו נוכחות לדעת שהתגובה לתלונות שלנו מגיעה מיד והיא רצינית ומגוננת – לא היינו פוחדות להתלונן, והתלונות הללו היו מצילות עוד ועוד חיים, במקום להיערם כאקדחים מעשנים דחוסי אימה.
ענת לב אדלר צילום: גל חרמוניאלא שלאף אחד לא אכפת מרצח נשים ואלה הן רק אנחנו שממשיכות וזועקות ריקם, ועוד-ועוד אמהות ונשים נרצחות, ועוד ועוד יתומים נולדים, ועוד-ועוד משפחות נהרסות, ואין משיב. וכך גם הרצח של אינה דנילוב על ידי ולדימיר בעלה, בשבוע הראשון של 2026 מתויק במחלקת ההפקרה וההזנחה וזילות החיים שמאפיינים את ממשלת ישראל. זה לאחר ששנת 2025 הוגדרה כשנת שיא במקרי אלימות כלפי נשים ורצח נשים.
ובתוך כך, המאמרים נכתבים, השכנים שומעים צעקות, אבל לא רצים בעצמם לדווח ולהעיר את הדוב מרבצו, והמפקירים ממשיכים להפקיר, ואין ביטחון פנים ואין ביטחון אישי ויש שוב ציון נכשל בכל הקשור במניעת אלימות כלפי נשים.
ודרושה גם מילה ברורה ונוקבת לחברות האופוזיציה – הגיעה העת שלכן לנקוט צעדים נחושים ומשני מציאות שירעידו כאן את אמות הסיפין. קחו את המושכות לידיים, ופשוט תצילו חיים, כי מנשות הקואליציה אני לא מצפה לכלום.
