ב-74 שנים יש 27,010 ימים, 648,240 שעות - הרבה פחות ממספר האנשים בארץ ובעולם שנעזרו ונעזרים בפועלו של אורי לופוליאנסקי שהלך שלשום לעולמו, מייסד "יד שרה". הגמ"ח השכונתי, שהקים מי שחיפש משאף לבנו הקטן ובדרך יצר רשת ארצית-מקצועית של חסד עם השפעה עולמית.
הארגון, שהוכר על ידי האו"ם לפני כ-20 שנה, הינו אחד הארגונים הישראליים הבודדים שאפילו רבב של ביקורת לא דבק בו, גם בלהט החרב המתהפכת של האנטישמיות הסוחפת את המערב מ-7 לאוקטובר. זאת, הרבה הודות למייסדו ומי שעמד בראשו, שידע כל חייו לחבר בין עולמות. שכאב את הסבל, שחיפש והשקיע בכבודו של החולה, הנכה, הערירי. וכמו בני ישראל ששמרו על זהותם גם בגלות מצרים, כי לא שכחו את "שמם , לשונם ולבושם"; מעולם לא ניתן היה לטעות לאיזה מגזר אורי ז"ל שייך.
ב-2005 כשנפטר יאיר, נכדו יקירו, במהלך זריקת טשטוש בעת טיפול שיניים, והוא אז ראש עיריית ירושלים, ראש העיר החרדי הראשון בעיר מעורבת, אורי הודיע מיד: "אנחנו לא מחפשים אשמים", מתוך קבלת הדין ומחילה, שרואה גם את רופאת השיניים המתייסרת שמאחורי הטיפול. מהר מאד פתח במבצע טיפול שיניים מונע חינם לכל בני השבע בעיר, משום שחוסר כסף מנע מרבים מהם תחזוקת שיניים ראויה הסביר אז מתוך הכאב האישי.
כשהגה מחוץ לקופסה, כהרגלו, את מלון "ירמיהו 33" השיקומי בירושלים, הפרויקט פורץ הדרך הגדול האחרון שהוביל, ראשון מסוגו בעולם: שילוב מרכז שיקומי במלון יוקרה תוך תמיכה הדדית. התעקש שהבריכה השיקומית האולימפית תמוקם בקומה ה-15 עם חלונות שמקיפים אותה סביב, למרות הוספת מיליונים לתקציב. לדבריו, גם המשותק שמגיע לשחות בבריכה במסגרת שיקומו ובני משפחתו ראוי שיבלו מול נוף ירושלים מעורר ההשראה ומדכא המסכנות.
אורי ידע שלצד הבכיה והאבל יש לטפל בבניה - הן של השבט האישי שהקים, עם אשתו מיכל שתבלח"א: 12 ילדיהם וצאצאיהם וגם בארגון החסד, לו קרא, כמה ראוי, על שם סבתו שרה, שנספתה בשואה.
אורי היה איש שקם יום אחד בדירה פרטית צנועה וסגר ואקום, במקום קופות החולים, במקום מדינת ישראל להם אנחנו מזרימים מיליארדים בשנה. הוא הפך לספק של כסאות הגלגלים של המדינה, מחוללי החמצן, חיתולים למבוגרים, מיטות בית חולים בבית.
ים של מוצרים, עשרות סניפים, אסופה של שירותים: ממרכזי לימוד נגישים ועד הטסת מינשמים בראשית הקורונה, שידה של מדינת ישראל קצרה מלהשיג.
מעולם לא גבה ליבו, ולרגע לא איבד את אמונתו. גם לא בימי מחלתו ואף בתקופות הקשות של משפטו. אורי הואשם בפרשת "הולילנד" והורשע בלקיחת שוחד מהכסף שהועבר ל"יד שרה". ימים שבמהלכם התפרצה מחלתו.
זוכרת אותו כשהגיע לביתי, זמן לא רב אחרי הקמת הארגון כדי להסביר לי מה זו "יד שרה" שהתחילה בדירתו דאז, בת שלושת החדרים בשכונת עזרת תורה החרדית
זוכרת אותו כשהגיע לביתי, זמן לא רב אחרי הקמת הארגון כדי להסביר לי מה זו "יד שרה" שהתחילה בדירתו דאז, בת שלושת החדרים בשכונת עזרת תורה החרדית. שישה או שבעה ילדים בבית, גם הם מיומני השאלות, שצמחו גם הם לשבט הענק של חסד משפחתי ותורה. הסיפור שלו והתוכניות שלו נשמעו לי הזויות לחלוטין. הוא צדק.
אגב, סניף "יד שרה" שהפעילה המשפחה בדירתו המשיך גם בימיו כראש עירייה וגם אח"כ, פתוח לכולם. תוך הקפדה, כמו הארגון עצמו, שלא להפלות בין חרדים לחילונים, בין מתנחלים לערבים, דרוזים או צ'רקסים. גם על פי פסק הלכה של הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל, שאורי היה מקורב אליו עוד לפני שנולד הארגון.
"בשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד" - אומרת המשנה בפרקי אבות. משנה שאורי ידע וחי. לו רק יכולנו גם אנחנו לדבוק כהכרת טובה על מה שנתן לכולנו בחמלה, ברחמים, בחסד וביכולת לגשר בין עולמות. כשם שאורי ידע שאהבה לאדם באשר הוא אדם ברוא אלוקים יוצרת אדם גדול מהחיים.
