ההתעקשות שלא לתחקר את מחדל 7 באוקטובר מלווה באחרונה במאמץ להנדס את הנרטיב לגבי היווצרותו ואת הקביעה מי לקו בקונספציה, ומנגד מי היו (ועודם) המפוכחים שתפקידם לתקן. במסגרת זאת מוטל עיקר האשם על גורמי הביטחון, בפרט גופי המודיעין, ונטען שלקו בחוסר הבנה קיצוני לגבי חמאס; לא הציגו ואף הסתירו מידע קריטי; הלעיטו את הדרג המדיני בהערכות שגויות; וכמובן הפגינו ביצועים ירודים ב-7 באוקטובר מול "פושטקים עם כפכפים" כפי שטען ראש הממשלה בנימין נתניהו בניסיון להוכיח שחמאס לא התחזק עקב מימון קטארי וכי הכישלון כולו של גופי הביטחון.
זהו לא רק ניסיון לשכפל את מסקנות ועדת אגרנט שהקלה מאחריות הדרג המדיני למחדל יום הכיפורים והטילה את רובה על צה"ל - זוהי התעלמות בוטה מכך שהקונספציה לגבי חמאס לא הייתה רק "טעות של גורמי הביטחון" שהזינו בה את הדרג המדיני, אלא חלק מהשקפת עולם שטופחה וקודמה ביודעין ועצמאית בידי רבים מהמדינאים (לצד לא מעט אנשי מדיה ואקדמיה שהידהדו את אותן עמדות), וכי הדבר נבע מאמונות ומאינטרסים ולא מקבלה עיוורת של תפיסות גופי הביטחון.
רבים מקובעי המדיניות של 7 באוקטובר נופפו במשך שנים בתובנה שלפיה חמאס הוא נכס ויש להעמיק את הבידול בין הרצועה לגדה. הם גם התהדרו בכך שהארגון מורתע (בפרט לאחר מבצע "שומר החומות" שבעקבותיו סינוואר הסיק שהקרקע בשלה למימוש המתקפה); שההסדרה הכלכלית עובדת (בין היתר באמצעות הזרמת הסיוע הקטארי והוצאת פועלים עזתים לעבודה בישראל); ושניתן לקדם נורמליזציה עם העולם הערבי גם ללא עיסוק בנושא הפלסטיני.
גם אם מקבלים את הטיעון שלפיו כל תפיסת המציאות של המדינאים נשענה על הערכות שגויות של גופי הביטחון, עדיין מתעוררות שאלות קשות: האם בכל הערכות המצב לא נשמע אפילו קול ביקורת אחד מתוך הדרג המדיני על ההערכות שהציגו גורמי הביטחון בנוגע לעזה? איך התפתחה בקרב קובעי המדיניות חשיבה קבוצתית? והאם אי פעם הועלתה בקשה לבחון כיצד גובשו הערכות המודיעין ועל בסיס איזה מידע? כל אלה הן משימות יסוד של הדרג המדיני והיעדרן או קיומן המוגבל הם ליקוי חמור שנדרש לתחקר עוד לפני שדנים בשאלה מיהם אבות הקונספציה.
הדרג המדיני מציג עצמו כיום כנקי מזרעי הקונספציה (חלק מהמדינאים אף מתעקש שהתנגד תמיד להערכות שהוצגו לפני 7 באוקטובר), ולכן כשיר להביא את בשורת התיקון. זו באה בדמות מגוון מיזמים כושלים שקודמו מאז פרוץ המלחמה, ובכולם נטועים מאפייני קונספציית 7 באוקטובר, ובראשם האמונה בדבר היכולת להנדס מציאות ותודעה באמצעות כלכלה. המיזמים קרסו, הסבו נזק, לא תוחקרו, ולפיכך שימשו מקפצה לפנטזיה הבאה: החל מטיפוח החמולות והמיליציות בעזה, עבור דרך מיזם ה-GHF, וכלה באמונה בדבר האפשרות לריקון הרצועה מפלסטינים. אם תקום ועדת חקירה ממלכתית היא תצטרך לבחון לא רק את מחדל 7 באוקטובר, אלא גם את הפנטזיות שנוצרו לאחר מכן, ולשאול איך התאפשר שכפול שיטתי של קונספציות.
הצד האפל של הנדוס הנרטיב מגולם במעבר החד מהקצה של קבלה לכאורה של הערכות גורמי הביטחון, לניגוח חריף שלהן
הצד האפל של הנדוס הנרטיב מגולם במעבר החד מהקצה של קבלה לכאורה של הערכות גורמי הביטחון, לניגוח חריף שלהן. גורמי הביטחון הואשמו לא פעם בידי המדינאים כי הם ממשיכים להיות נגועים בקונספציה ואף כרופסים; ננקטה התרסה, על סף הזלזול, בעמדותיהם (דבר שהביא נזקים כבדים, כגון התקיפה בקטאר או ההחלטה על כיבוש העיר עזה, מהלכים שהסתיימו בכך שטראמפ אכף את סיום המלחמה על ישראל); וכן התערבות תקדימית במינויים בדרג הביטחוני מתוך כוונה לשבץ אנשים לכאורה נקיים מקונספציה, שמצופה גם כי ימעיטו בביקורת מהסוג שכה היה נדרש ערב 7 באוקטובר, ושאם היה מתקיים תחקיר מעמיק הייתה מתבררת כלקח מרכזי.
לנרטיב המתגבש בדרג המדיני עלולות להיות השלכות חמורות גם על גופי הביטחון שעד כה קיימו תחקירים נוקבים. תיחום המחדל לשאלות טכניות של מי עידכן את מי ומתי, וגידור הקבוצה הטועה כמיעוט שאחראי לקונספציה בעוד היתר היו בעלי חשיבה בריאה, עלולים לסכל דיון בשאלות עומק ובראשן: מהו מבנה האישיות הנדרש בקרב האחראים על הערכות אסטרטגיות (מידת פתיחות וביקורת עצמית); האם המכניזם שבו מתגבשות אותן הערכות יעיל; ועד כמה קיימת הבנת עומק לגבי האחר (כשברקע בעיית היסוד של מיעוט השולטים בשפתו ובתרבותו בקרב גופי המודיעין).
גרירת הרגליים השיטתית בנוגע לתחקור מחדל 7 באוקטובר מונעת חשבון נפש הכרחי ברמה הלאומית, שנועד לברר מה היו הליקויים הקולקטיביים ומהי הדרך לתקנם ולוודא שלא ישובו בעתיד. ישראל משולה לנווט שטועה בדרך ובמקום לחזור אחורה ולבחון היכן החל "להתברבר" ממשיך בריצה רווית ביטחון, עם אותן מפות שגויות ואותו מצפן מקולקל, ותוך התקרבות גוברת לתהום.
חמור מכך: הכרחי להתייחס לתחקיר כערך מקודש שמאפשר לממשל ולחברה בישראל שרידות, היות שהוא מושתת על ערכי יסוד של אמירת אמת, כנות, ונשיאה באחריות. הזלזול בעקרונות קיומיים אלה מבטיח ששורשי אסון העבר ישתמרו ועלולים להתפרץ מחדש בעוצמה רבה בעתיד.
ד"ר מיכאל מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת תל-אביב
