השיער פזור, הסיגריה בפה, ובמקום מצית – זו תמונתו הבוערת של נשיא איראן, חמינאי. התמונה הזו, שצולמה על ידי צעירה איראנית בקנדה, כבשה את הרשתות ויצרה טרנד: נשים איראניות רבות הצטלמו באופן דומה, בלב ליבן של המחאות האלימות, בידיעה ברורה שהתמונות הללו עלולות לעלות בחייהן. אבל התמונה הזו היא הרבה מעבר לטרנד, היא אייקון שמתעד באופן בהיר את תפקידן האמיץ והקריטי של נשים במאבק להפלת שלטון האייתוללות.
המשטר האיסלאמיסטי הוא משטר נורא לכל נתיניו: הוא פגע בחירויות של כל האזרחים, פעל באלימות בלתי נתפסת והפך את איראן למדינה שקורסת כלכלית וחברתית. אך מי ששילמו את המחיר הכבד ביותר היו נשים. הנשים האיראניות מופלות בחוקה, בדין האישי (בכל מה שנוגע לנישואין, גירושין וילודה) וביכולתן לקחת חלק במוקדי קבלת ההחלטות, אבל אין ספק שהפגיעה הקשה ביותר היא המשטור האכזרי של גופן. חוק החיג'אב באיראן מחייב נשים לכסות את ראשן, והוא נאכף במשך שנים בצורות מבהילות, שכוללות מעקב של רחפנים, סריקת פנים, כליאה ואלימות מינית כנגד מי שהעזו למרוד בחוק הדכאני.
מחאת החיג'אב החלה בשנת 2018, עם אישה אחת שטיפסה על ארון תקשורת כשהחיג'אב הלבן שלה תלוי על מקל, מונף אל על. אישה אחת, שהפכה את כיסוי הראש שלה לדגל לבן. הנערה מרחוב אנקלאבּ הפכה לסמל, והשלטון עצר אותה. למרות זאת, נשים רבות ראו בה סמל – ופעלו בדיוק כמוה. העונשים היו אכזריים: מאסרים ממושכים ומלקות בפומבי.
בשנת 2022 המחאה התחדשה בעוצמה יוצאת דופן, לאחר שמשטרת הצניעות עצרה את מהסא אמיני, צעירה שלטענתם לא לבשה את החיג'אב שלה כראוי. אמיני מתה בכלא, ככל הנראה אחרי התעללות קשה. למרות השקרים של המשטר, חוקרי האו"ם אישרו בסופו של דבר כי איראן אחראית לאלימות הפיזית שהובילה למותה. מותה של אמיני הצית את הרחובות. אלפים יצאו להפגנות במשך חודשים ויותר מ-500 בני אדם נהרגו. מחאת החיג'אב היא נקודת מפנה דרמטית, ממנה המחאות הלכו והחריפו. כעת הן מגיעות לשיא שאולי יביא למשטר האכזרי סוף.
נשות איראן מסרבות להיות קורבנות ומערערות על הסדר השלטוני באמצעות פעולות יום-יומיות. באמצעות הגוף שלהן, בעצם היותן, הן קוראות תיגר על הדיכוי האיסלאמיסטי. הפעולות הללו, כביכול קטנות, הן עוד דרך למוטט את הדיכוי. אם ב-2018 עמדה האישה מרחוב אנקלאב כמעט לבדה, הרי שאחרי יותר משבע שנים נשים כבר מעיזות להתנהל כרצונן בכל חלקי המדינה. הסיכון שהנשים הללו לוקחות על עצמן הוא אדיר, אבל הנראות שלהן במרחב מציירת אופק: מציאות שבה חופש באמת יכול להתקיים. כל אישה שיוצאת לרחוב בלבוש מערבי, שמגלה את שערה, שמסרבת לחיג'אב – מוכיחה על גופה עד כמה האישי הוא הפוליטי, ועד כמה המאבק הזה הוא מאבק על נשמתה של האומה האיראנית.
בשבת קראנו את פרשת שמות, שמתארת את שיעבודו של עם ישראל במצרים. בתוך העבדות הקשה, כשחירות לא קיימת אפילו בדמיון, היו אלו הנשים שמרדו בסדר הקיים
בשבת קראנו את פרשת שמות, שמתארת את שיעבודו של עם ישראל במצרים. בתוך העבדות הקשה, כשחירות לא קיימת אפילו בדמיון, היו אלו הנשים שמרדו בסדר הקיים. הן סירבו להמית את התינוקות, כמצוותו של פרעה. היו אלו שפרה ופועה, שיילדו את התינוקות הזכרים בניגוד לחוק. הייתה זו מרים, ששמרה על אחיה במי היאור הגועשים. הייתה זו בתיה, בת פרעה, שמשתה את הילד העברי מהמים וגידלה אותו כבן בארמון המלך. הנשים העבריות שברו את הכללים והן אלו שאיפשרו את הגאולה, שהגיעה כמה שנים אחר כך. חז"ל אמרו בצדק: "בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל". כעת, במבט אל המחאות באיראן, ניתן לומר על הנשים האיראניות כי "בזכות נשים צדקניות עתידין להיגאל".
