לפי כל פרמטר המוכר לאנושות מאז המצאת מבחן התוצאה, השר איתמר בן גביר הוא כישלון מהדהד, אבסולוטי, מביך ומזיק. אפשר להתאבד בקפיצה מהבטחות הבחירות הפומפוזיות שלו לקרקע של מציאות מדממת ומופקרת. למעשה, יש רק דבר אחד יותר מסוכן מהקפיצה הנ"ל: להיקלע לשטחי ההפקר שבהם חיי ישראלים וישראליות חשובים פחות מזבובים.
לו ראש הממשלה באמת היה מתעניין, ובכן, בממשלה, בן גביר היה אמור להתעסק רק במה שהוא באמת טוב בו – סרטוני טיקטוק – במקום להרקיב עוד יותר כל דבר שהוא נוגע בו, ובראשם המשטרה. מצד שני, זה אותו בנימין נתניהו שהבטיח שבן גביר כלל לא יהיה שר בממשלתו, ובעצם אותו נתניהו נקודה. אלא שכל זה חונה, עדיין, במישור הציבורי. לבן גביר אמנם גיליון הרשעות מפואר, אך לא מימיו כשר.
אולם בן גביר, כפי שטוענת היועצת המשפטית לממשלה, "מנצל לרעה את תפקידו כדי להשפיע באופן פסול על פעילות משטרת ישראל בתחומים הרגישים ביותר... ופוגע בעקרונות דמוקרטיים בסיסיים". הדוגמאות מוכרות לכל צרכן אקטואליה מחוץ לבועה הפרו-שלטונית (אם כי גם שם מדברים על זה, פשוט בעיניים בורקות ולא דומעות): דיכוי מחאות מצד מסוים, הסטטוס-קוו בהר הבית, שליטה במינויים מדרגה מסוימת וכד'. לכן, לפי גלי בהרב-מיארה, נדרש "סעד חוקתי-משטרי חריג": הנחיה של בג"ץ לראש הממשלה לפטר שר ללא כתב אישום. היועצת, במילים כאלה ואחרות (והרבה מהן), טוענת שעשתה הכל כדי לא להגיע לשם, אבל באמת שאין ברירה: או שבן גביר יודח, או שהמשטרה תיפול ויחד איתה יתערער הסדר הדמוקרטי כולו.
הבעיה היא שגם הרחבה דרמטית של התערבות בג"ץ בעניין מינויי ופיטורי שרים, ועוד בשנת בחירות כביכול, לא נשמעת כמו מתכון לחיזוק יסודות המשטר. אותו בג"ץ, שכבר הכשיר את ריצתו של בן גביר מלכתחילה ואחר כך את מינויו לשר ועוד לאחד התפקידים הרגישים במדינה, יצטרך להסביר היטב אם טענות היועמ"שית מצדיקות פגיעה משמעותית בסיבה מרכזית שבגללה אנשים הולכים לקלפי: הרצון שאדם זה או אחר יחליט מי יבצע את מדיניותו.
האיום המוחשי והמסוכן, לא לקיים את פסיקת בג"ץ ולהכניס את ישראל חגיגית ורשמית לעידן המשבר החוקתי, לא אמור לבטל דיון אמיתי בשאלה: מה בעצם בג"ץ מתבקש לעשות כאן? האם לתקן תקלה חמורה אך נקודתית, או להכתיב לחלק ניכר מהציבור סטנדרטים שהם מצביעים נגדם? האם בן גביר הוא קלקול מינהלי שלא נותר אלא להטיל עליו פצצה חוקתית, או הכרעה ערכית ומוסרית של מיליוני ישראלים וישראליות? כיצד בית המשפט התיר להם אופציה בשילוב הקטלני של פאשיזם אידיאולוגי וחובבנות מקצועית, ועכשיו אומרים שזה בעצם לא בסדר?
עינב שיףבהקשר הזה, ראוי לחזור לנאום של אהרן ברק מלפני שבוע. דווקא הוא, שבשכלו המשפטי ותבונתו הפוליטית הגדיר מחדש את היחסים בין הרשויות, אמר את המובן מאליו: "בית המשפט לא יוכל למנוע לבדו את ההפיכה המשטרית. רק העם, זה העומד במרכז הדמוקרטיה הליברלית, יכול לעצור את ההידרדרות". הדברים נכונים במיוחד לרגע שבו בית המשפט יכפה פיטורים תקדימיים של שר: התוצאה לא רק שלא תעצור הפיכה משטרית, שחלק ניכר בציבור רוצה בה ו/או אדיש כלפיה; היא תמלא את המכל שלה בדלק טילים.
