הנבואה ניתנה לשוטים, בפרט זו העוסקת בקריסת משטרים. מקריסת חומת ברלין, דרך נפילת משטר מובארק במצרים ועד הסתלקותו הבהולה של אסד מדמשק באישון ליל, דומה כי המדע הכי לא מדויק בעולם הוא זה המנסה להתחקות אחר נפילת שליטים. ועדיין, קושי זה איננו מצדיק שיתוק רעיוני בעניין: המתחולל בימים אלה באיראן לא נראה פה בעבר ולא נחזה שכמותו בעשרות שנות הרודנות של משטר האייתוללות. החל משבירת מחסום הפחד, דרך היקף המהומות ועד הלחץ החיצוני הגובר. כל אלה מעידים עד כמה, ולראשונה, המערכת האיראנית חווה ערעור של שיווי המשקל בקרב מוקדי הכוח המסורתיים שהחזיקו את המשטר יציב למול רוחות השעה ומחאות העבר.
היווצרותו של משולש מטאפורי הסוגר על המשטר מעידה על עוצמת המשבר. הצלע הראשונה כרוכה בהיקף המחאות ועומקן - מהמגזרים הנאמנים מסורתית למשטר (סטודנטים, סוחרים) ועד לביזור הגיאוגרפי ברחבי איראן עצומת הממדים. הצלע השנייה טמונה בחוסר האונים של המשטר מול המשבר הכלכלי חסר התקדים, ששיאו בפיחות דרמטי נוסף בערך הריאל, תוצר של הסנקציות השניוניות האירופיות ("מנגנון ההדק") בגין המשך פיתוח תוכנית גרעין צבאית. השחיקה הדרמטית בכוח הקנייה הפרסי היא תוצר ישיר של ניהול סיכונים לקוי, שנבע מתפיסות מיושנות ("מה שהיה הוא שיהיה") והבנה כי בכל דרך ניתן להיחלץ מהסנקציות, כפי שהיה עשורים אחורה. זוהי אחת מבעיות היסוד של הדיקטטורה: הקושי להשתנות ולהיערך בהתאם. הצלע השלישית, משמעותית לא פחות, כרוכה באיום צבאי חיצוני ואמין על יציבות המשטר, ובעיקר המסר האמריקאי הברור לפגיעה במוקדי כוח במקרה שיופעל כוח מופרז ולאורך זמן נגד ציבור המפגינים. ברקע למשולש עומד משבר הירושה סביב המנהיג המזדקן והשמרן חמינאי, שמעורר תסיסה גם בקרב החוגים השמרניים ביותר.
המבנה המבוזר והייחודי של הממסד האיראני, על גווניו ומוסדותיו, מהווה הן סיכון והן הזדמנות מבחינת המוחים. אמנם טהרן של מטה הפכה למחולל - ואולי גם למעצב - המציאות המשמעותי ביותר באיראן, אך גם אם המשטר יתערער תרחישים פחות אופטימיים עודם אפשריים, ובראשם תפיסה של משמרות המהפכה את השלטון במעין הטלת משטר צבאי, שיבטיח העמקת אחיזה של המגזר השמרני-דתי בהגאים של הרפובליקה האיסלאמית. בהתאם, היכולת לצפות את עומק המפנה אינה אפשרית בשלב זה, אך בוודאי מייצרת הר של ציפיות בקרב מבקשי רעתם של האייתוללות.
ההזדמנות ההיסטורית הקורצת לטראמפ בהקרסת אחד המשטרים המסוכנים בתבל עשויה להפוך לאבן-הראשה של מורשתו
כך או אחרת, ההזדמנות ההיסטורית הקורצת גם לנשיא טראמפ בהקרסת אחד המשטרים המסוכנים בתבל, עשויה להפוך לאבן-הראשה של מורשתו ולאירוע השיא של כהונתו בתחום יחסי החוץ. דומה כי רצונו של הנשיא להיצמד למנצחים ידרבן גם כאן להפעלת כוח אמריקאית, שתכליתה האצת הקריסה המשטרית. אך גם אז, אין אפשרות להבטיח כי התוצאה הרצויה תושג, או כי האש לא תתלקח, לרבות לכיוונה של ישראל - בבחינת תמות נפשו של המשטר עם "הכופרים". בהתאם, ייתכן שהמשבר הפנימי באיראן יאיץ את אי-הסדר העולמי ויזין כאוס נוסף. אלה אמנם עשויים להיות מחיריה של התפנית האזורית החשובה ביותר שניתן להעלות על הדעת בעת הזו, אך גם כאלה שיבטיחו שינוי יסודי בפני המזרח התיכון, שנים קדימה.
