אין מחלוקת שלעבירת המרמה והפרת האימונים אין מקום במשפט דמוקרטי. עמימותה מתאימה למערכות משפט של משטרים טוטליטריים אשר פועלות לפי הכלל "אמור לי מי האיש, ואגיד לך במה הוא אשם". שם לא בודקים אם אדם פשע אלא מתאימים פשע אליו. בדמוקרטיות זה הפוך. עיקרון החוקיות מחייב שאדם יידע מראש לגבי האיסורים הפליליים החלים עליו כדי שיוכל לעשות את בחירותיו מתוך חירות מירבית, והרשות לא תוכל להפעיל שרירותיות באכיפת החוק.
זו הסיבה שעשרות שנים מתחו כל מומחי המשפט הפלילי בישראל ביקורת נוקבת על העבירה ודחפו לתקנה. ניסוחה ללא יסודות ברורים הותיר בידי התביעה שיקול דעת רחב להחליט מתי ואת מי להעמיד לדין בגינה. ניחא אם הכללים הגורפים היו נאכפים באופן שוויוני ושקוף, אך העובדה שעד היום לא הוגש ולו כתב אישום אחד על עבירה זו נגד מי מאנשי המערכת המשפטית אומרת דרשני. כיצד ייתכן שמכל מאות הפרקליטים ויועצים המשפטיים שנתנו חוות דעות מסייעות לגופים מסוימים, ואחר כך כשיצאו לשוק הפרטי נהנו מפירות העבודה איתם, לא היה תפוח רקוב אחד? ומבין כל השופטים שדנו בתיקי עורכי דין מייצגי ההון ואחר כך קיבלו מהם בוררויות רווחיות? קשה להאמין אבל קל להסביר. בשל העובדה שהעבירה לא "בנויה על יסודות מוגדרים באורח מדויק" בירורה מתרכז באשמו המוסרי של החשוד הנובע ממניעיו, אלא שמניע הוא דבר שקשה לאמת ונתון לאמון הפוסק. לכן ברגיל המניע מהווה רק שיקול בגזר הדין ולא חלק מהכרעת הדין. מי שסבור שהפוליטיקאים מושחתים יתקשה להאמין בטוהר מניעיהם בעוד שחבריו ייהנו מאמונתו במידותיהם הטובות. זו אחת הבעיות בעבירה.
מכאן ברור שהתיקון שמציע להחליף את העבירה הכללית בשורת עבירות ספציפיות מבורך. הוא יחזק את עיקרון החוקיות, זכויות ההליך ההוגן והשוויון בפני החוק. אלא שכל זה לא רלוונטי. לא ניתן לקיים כיום דיון ענייני בתיקון העבירה כשראש הממשלה ורבים משריו ומיועציו נאשמים בה ואנשיו הם שמבקשים לבטלה. בניגוד להתנגדות הגורפת והלא מקצועית של היועמ"שית וחסידיה בעבר לכל יוזמה משפטית שבאה מהממשלה הזו, הפעם חובה להידרש להקשר. גם אם החוק נכון ומוצדק משמעותו עתה היא למעשה: "החוק לזיכוי ראש הממשלה נתניהו, שריו ויועציו". לכן אסור לחוקקו. ולא, אין דרך משפטית לקבוע שהוא לא יחול על התיקים המתנהלים עתה. אותו עיקרון חוקיות מקודש מחייב שביטול איסור פלילי יביא להפסקת ההליכים נגד הנאשם בו ולביטול התוצאות הנובעות מההרשעה. חקיקת התיקון עתה שמשרתת פרסונלית את נתניהו ואנשיו מהווה ככזו פגיעה חמורה בשוויון בפני החוק.
תומכי התיקון טוענים שלפי טיעון זה לעולם לא ניתן יהיה לדון בעבירה. לשיטתם התביעה תדאג בכל פעם שהוא יעלה לדיון להגיש כתבי אישום נגד מציעיו כדי שנשק רב עוצמה זה יישאר בחזקתה. אף שחששם מוצדק לאור השימוש הלא אחראי והפופוליסטי שנעשה בעבירה זו, הם טועים. ראשית כי הם מייחסים למשפטנים את מה שהאחרונים מייחסים להם: שכולם מושחתים ואין זה כך. שנית, התנהגותם היא שתקבע אם הם בכלל נכנסים לגדר עבירה אף שגבולותיה עמומים. יתכבדו ויזהרו כפל כפליים בהליכותיהם ואז יקדמו את התיקון הדרוש.
אירוני ככל שזה יישמע, חקיקת התיקון בנסיבות הנוכחיות תהווה כשלעצמה עבירה של הפרת אמון. והפעם איש מהמחוקקים לא יוכל לטעון לחוסר הגינות בשל העמימות
אירוני ככל שזה יישמע, חקיקת התיקון בנסיבות הנוכחיות תהווה כשלעצמה עבירה של הפרת אמון. והפעם איש מהמחוקקים לא יוכל לטעון לחוסר הגינות בשל העמימות, שכן הם אלה שהציעו להגדיר את אחת מהעבירות הספציפיות כ"מעשה (של עובד ציבור) בקשר עם מילוי תפקידו ומשפיע על עניין אישי של קרובו". עבירה שהם מיקמו בראש סעיף "הפרת אמונים". תרתי משמע.
