הגשם שהכה בחוזקה בגג הדיר של חוות דורון הרעיש כל כך עד שלא יכולנו לשמוע את עצמנו. כבר כשהתחלנו לטפס בכביש 899 וחלפנו על פני המושב יערה התעצמה הסופה ובקושי ראינו את הדרך. מיערה עד מושב גורן, שניהם בתחומי המועצה האזורית מעלה יוסף המשתרעת בסמוך לחלק המערבי בגבול לבנון, ליווה אותנו ברד כבד, וכשפנינו לדרך צדדית מול גורן ונכנסנו בשער החווה סימן לנו בעל הבית דורון דדוש לרוץ פנימה אל המשרד. משם הלכנו עם אשתו אילנית אל העיזים שבדיר שהתרגשו מבואנו והחלו לרוץ.
שני זני עיזים יש כאן בחווה, שניהם צרפתיים. עז אלפינית, שנותנת חלב שמן יותר המתאים לגבינות קשות, ועז מסוג זאנן, שמייצרת חלב דל שומן המתאים יותר ליוגורט וגבינות רכות. אבל איפה צרפת והאלפים ואיפה גורן, מושב שכמו שאר היישובים שעל גבול לבנון מתקשה להשתקם מהמלחמה הארוכה שהסתיימה כבר לפני יותר משנה ולחזור לשגרה נורמלית.
5 צפייה בגלריה
אילנית ודורון דדוש בדיר העיזים. "מרגישים שהממשלה עושה הכל כדי שלא נישאר פה. זו תחושת בגידה"
(צילום: שאול גולן)
זה לא סיפור רומנטי על שני נוקדים שמגדלים את הצאן שלהם לצד מטע אגסים שעציו קרחים עכשיו. אילנית ודורון נלחמים כאן כדי לשרוד כשמולם ניצבת המדינה שממאנת לסייע או לפחות לא להפריע. כמו גורן כך גם קריית-שמונה, שתולה, זרעית, מרגליות. אפשר לעבור יישוב-יישוב על המפה. כל קו הגבול משווע לתוכנית שיקום יסודית מגובה בתקציבים רציניים, כזו שתבנה תשתיות חדשות, תשפר ישנות ותחזיר לכאן את אלה שטרם שבו לבתיהם ואף תעודד אחרים לבוא ולחיות כאן.
בעוד לקריית-שמונה לא חזרו יותר מ-30 אחוז מהתושבים, בשתולה מדובר ב-50 אחוז, בגורן ב-20 אחוז וכך הלאה. דווקא ביישובים שמצביעים מסורתית ברוב גורף לליכוד ניכרת ההזנחה. קריית-שמונה, שנתנה למפלגת השלטון 49.47 אחוז מהקולות בבחירות 2022, מוחרמת על ידי שרי ליכוד רק כי תושביה הצביעו עבור מועמד לראשות העירייה שלא רץ מטעם המפלגה. שתולה, שנתן 34.55 אחוז מהקולות לליכוד, נראה ביום שלישי בבוקר כמו עיירת רפאים. וגורן, שנתן לליכוד רוב סובייטי של 58.9 אחוז, לא נראה הרבה יותר טוב.
אצבע מאשימה בלי כתובת
זו הסיבה שהידיעה על כך שיאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה, מונה לחבר מרכז הליכוד מטעם סניף מעלה יוסף, כל כך קוממה השבוע: תחושת ההפקרה וההזנחה של הממשלה והעומד בראשה מול חוסר הבושה של בנו לשבת על המשבצת של קו הגבול. הוא בן 34, חי במיאמי, מלווה במאבטחי שב"כ ולא ברור ממה הוא מתפרנס. בתמונה אחת תפסו אותו בשעת בוקר מאוחרת עם פנים נפוחות משינה במרפסת מתחם היוקרה שבו הוא גר, ובאחרת מבלה עם ידידה בגן חיות של דיסני. הוא מפיץ תיאוריות קונספירציה ומשרשר נאצות נגד הרמטכ"ל ומתנגדי הממשלה, וסגנון חייו רחוק, כמרחק מאדים מכדור הארץ, משגרת יומם של הדדושים שקמים מוקדם לפנות בוקר, כשעוד חשוך בחוץ, כדי לדאוג לעיזים. מה לנתניהו שבמיאמי ולמעלה יוסף?
מי שסידר לו מקום ברשימת חברי המרכז מטעם מעלה יוסף הוא בן המקום, ח"כ ששון גואטה, תושב גורן ובנו של ראש המועצה האזורית שמעון גואטה. האב היה רוב חייו איש ש"ס, אבל בעקבות הבן התפקד לליכוד. ששון נכנס לכנסת במסגרת החוק הנורווגי כשיואב קיש, שר החינוך, התפטר ופינה לו מקום.
בלשכתו בכנסת ביום שני בערב נשמע גואטה באמת מלא כוונות טובות. הוא נאבק למען החקלאים מכל המגזרים, מהמושבים והקיבוצים, נלחם על הורדת מחירי המים לחקלאות, מוביל את המאבק נגד הרפורמה בענף החלב ומאיים במפורש שלא יתמוך בתקציב המדינה אם היא תעבור. הוא עצמו מגלם את הסתירה הפנימית שמשקפת חלקים גדולים בתוך הליכוד: מצד אחד ביקורת קשה על אוזלת היד בשיקום הצפון והמצב הבלתי נסבל שממנו סובלת הפריפריה, ומנגד תמיכה עיוורת בנתניהו, ראש הממשלה הנערץ, מבלי להפנות אליו אצבע מאשימה כמי שאחראי למצב.
הנה, ח"כ ששון מבין את אלו שלא חזרו לגור בגבול הצפון. "שמונה יישובים במועצה שלנו פונו במלחמה, בהם גורן, המושב שלי", הוא אומר. "מה אני אגיד לך, בפינוי נחשפנו לפערים שיש בין הפריפריה הרחוקה לבין העיר. זה לא שלא ידענו את זה, אבל עד שאתה לא באמת גר בעיר אתה לא מבין עד כמה. יש לי חברים שנשארו בזכרון יעקב, חברים שנשארו בפרדסיה וכאלה שעברו לנהריה. אנשים הבינו איזה מחיר הם משלמים על עצם העובדה שהם חיים על הגבול. הם ראו את הפערים בכל תחומי החיים, בחינוך, בבריאות, בתרבות, בתחבורה, בַּכל, ולא בא להם לחזור אחורה. הם גילו את החיים".
והפערים האלו לא צומצמו תחת ממשלות נתניהו? חוץ מהפסקה של כשנה וחצי הוא שולט כאן כבר שני עשורים.
"אי-אפשר להגיד שהליכוד לא עשה. הוא עשה, אבל יש עוד הרבה עבודה. הליכוד חייב לדאוג לפריפריה, שם הלחם והחמאה שלנו. את כל העניין הזה של הרפורמה בחלב מוביל פורום קהלת. הם מתנגדים להטבות במס לפריפריה, הם אלו שמפילים את האשמה השקרית שהחקלאים אחראים ליוקר המחיה, הם אלו שלוחצים להוריד מכסי יבוא ולפתוח את השוק לתחרות, כאילו זה מה שיוריד מחירים. הם דוחפים לרפורמות שיהרסו את החקלאות וההתיישבות בגבולות. הם הרסניים, לא ציונים. שייצאו לנו מהחיים. בעיניי הם בין האחראים לחורבן שיש לנו במדינה".
"רפורמה? קדחת"
לפני המלחמה היו בחוות דורון יותר מ-2,000 ראשי צאן. הדי הפיצוצים הכניסו את העדר לסטרס שגרם למחלות ובעקבותיהן מתו עשרות רבות של עיזים. "בנוסף ללחץ, העדר נדבק בדבר מזן טורקי שהגיע מדרום לבנון", אומר דורון, "וגם זה הרג לנו כמה עשרות עיזים".
הם לא התפנו מביתם בגורן אפילו ליום אחד. אתה לא יכול להשאיר עדר עיזים לבד אפילו לחצי יום בלי אוכל, מים וטיפול שוטף של חליבה ומעקב. "ועם כל הכבוד לעובדה שלא זזנו מפה, אנחנו מרגישים שהממשלה עושה הכל כדי שלא נישאר פה", אומרת אילנית, "להגיד שהשיקום של האזור תקוע זה אנדר-סטייטמנט. העסק לא תקוע בגלל התושבים שלא משתפים פעולה, אלא בגלל שהממשלה פשוט לא שמה עלינו. לא מעניין אותה מה קורה פה. תראה איך אני רותחת, ממש רותחת. אני בתחושה קשה של נבגדות, שהממשלה שלי בוגדת בי. ממש ככה".
5 צפייה בגלריה
יורם חתן משתולה. "שש הנחלות שלידנו חטפו במלחמה ולא חזרו" | צילום: שאול גולן
(שאול גולן)
דורון: "אני לא יודע מאיפה להתחיל. אין פה תחבורה ציבורית רצינית. מה שיש זה בדיחה. קו אחד שעובר פעם בכמה שעות. בן אדם שגר כאן לא יכול לבנות חיים, לתכנן לימודים, קריירה ומשפחה על סמך התחבורה הציבורית שיש כאן. כלום אתה לא יכול לתכנן כאן. הכל רעוע, לא מפותח".
אילנית: "או למשל הרפורמה בשוק החלב. אם היא עוברת אין לנו מה מה לחפש פה. ולא רק לנו. 63 אחוז מחלב העיזים מיוצר בגליל, 31 אחוז ממנו ביישובי הגבול. אם הרפורמה עוברת, למחלבות הגדולות לא תהיה סיבה להמשיך לקנות מאיתנו. הטענה כאילו זה יוזיל את יוקר המחיה שקרית. תראה מה קרה כשפתחו את השוק ליבוא תפוחים, בשר, גבינות קשות ודגים. אתה כצרכן הרגשת שהמחירים יורדים? קדחת! מי שמרוויח מזה אלה היבואנים ורשתות השיווק. אז כשהתיירות מתה כי אנשים בקושי מגיעים לאזור וגם החקלאות לא כדאית, מה נשאר לנו לעשות פה? ממה נחיה?
"יש לנו שלושה ילדים, לשניים מהם קנינו שטח במושב כדי שיבנו עליו בית. למה שהם יישארו פה אם הממשלה עושה הכל שלא תהיה להם סיבה? תשמעו, אני באמת רותחת. אתם רואים באיזה עצבים אני. אני רואה את קריית-שמונה וזה משגע אותי. בושה וחרפה. ידעתי שהפוליטיקה שלנו סקטוריאלית, אבל ככה? להחרים עיר בתקציבים רק בגלל שהתושבים שלה הצביעו למועמד לראשות העירייה שהוא לא נציג הליכוד? ואנחנו כולנו כאן ליכוד. אנחנו רואים איך הכסף זורם בערימות ליהודה ושומרון, איך הוא זורם בערימות לציבור החרדי, ואומרים בסדר, גם הם אזרחים, גם להם מגיע. אבל הכל, הכל הולך אליהם. מה איתנו? עם מה אנחנו נשארים? עם כלום".
לא רק סמל סטטוס
התחושות הקשות הללו באות יחד עם מיאוס מהפוליטיקה המפלגתית. לפני 50 שנה הזעם הופנה כלפי מפא"י. הליכוד של היום לקח את המפלגתיות כמה צעדים קדימה, ועל סטרואידים. זו מפלגה שדואגת למקורבים וחברים, ולאינטרסים של אנשי עסקים פרטיים וקבוצות כוח ולחץ כמו ועדי עובדים גדולים. ח"כ גואטה מנסה להמעיט מחשיבות עניין חברות המרכז של נתניהו הבן, אבל גם הוא מבין שחבוי פה אינטרס.
"חבר מרכז ליכוד לא עושה כלום, יש לו פריוויליגיה אחת והיא שהוא יכול להצביע למוסדות הליכוד", הוא אומר. "תראה מה זה, אני מעורב בלא מעט מאבקים כלכליים-חברתיים ועד היום התקשורת לא התעניינה בי. פתאום צץ השם של יאיר נתניהו בהקשר של מעלה יוסף, ובום, מהבוקר כל התקשורת רודפת אחריי".
יאיר נתניהו ביקר פעם במעלה יוסף? הוא יודע איפה זה בכלל?
"וואלה, אני באמת לא יודע. אני אישית לא ראיתי אותו".
5 צפייה בגלריה
ח"כ גואטה: "חברים שלי לא חזרו אחרי הפינוי. בעיר הם גילו את החיים"
(צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת)
אתה בכלל מכיר אותו?
"שלום-שלום, לא יותר. יש לנו חבר משותף שאני לא יכול למסור את שמו כי הוא ביקש במפורש שלא אזכיר אותו, והחבר הזה אמר לי שיאיר רוצה להיות חבר מרכז".
אתה יודע למה?
"אחי, אני אומר לך באחריות שעוד הרבה אנשים היו רוצים להיות חברי מרכז. זה סמל סטטוס יוקרתי. זה נחשב. עובדה שיש יותר אנשים שהיו רוצים להיות חברי מרכז מאשר מקומות לחברי מרכז".
עם כל ההבנה לכבוד ולסמל הסטטוס, לחברי מרכז ישנה השפעה על הרכב רשימת הליכוד ולחוקים פנימיים, למשל זה שיקבע כמה שריונים ברשימה יקבל יושב ראש התנועה. במקרה של יאיר מדובר באבא שלו. חברי מרכז מארגנים דילים וקבוצות כדי לקדם אג'נדות, חלקן נסתרות, שלא תמיד תואמות את האינטרס הציבורי. לא סתם נתניהו הבן הביע רצון להצטרף למרכז המפלגה.
לגואטה, מתברר, היו כמה מקומות פנויים ברשימה. "לסניף מעלה יוסף יש 23 מקומות במרכז, ואחרי שרשמתי 20 חברים נשארו לי שלושה מקומות", הוא מסביר. "אחרי שצירפתי את יאיר נתניהו פנה אליי חבר ואמר לי שיש לו גיס שגר בטבריה, סימו וקנין קוראים לו, שגם רוצה להיות חבר מרכז. אמרתי 'תפדאל, אני רושם אותו אצלי'. אבל על סימו וקנין מטבריה אף אחד לא שואל אותי, רק על יאיר ממיאמי.
"ואתה רואה אותה", הוא מצביע על תאיר עמרוסי, העוזרת שלו בכנסת, "גם אותה רשמתי כחברת מרכז ברשימה של מעלה יוסף, והיא בכלל גרה בבית דגן. מה, עמרוסי מבית דגן לא מעניינת? זה כי היא לא יאיר ממיאמי, אה?"
אין מכולת ופעוטון
התקשרנו לאבי שטרית, יו"ר סניף הליכוד בקריית-שמונה. הוא חבר מרכז ותיק שמשתמש בהיכרותו עם חברי הכנסת והשרים של הליכוד כדי לסייע לעיר. כידוע, זה לא כל כך עובד, אבל לנסות כדאי. "בגדול, בתור חבר מרכז אתה מקבל פעם בשנה טלפון ביום ההולדת שלך מהשרים וחברי הכנסת", הוא אומר. "לקראת הפריימריז מחזרים אחריך יותר, באים לאירועים, לשמחות".
אבל חבר מרכז אחר מסניף גדול במרכז הארץ טוען שלקולגות שלו, במיוחד מסניפים בפריפריה, ישנה יכולת להשפיע גם על היחס והקשב של חברי הכנסת והשרים לאזור שלהם. "נכון שרוב הזמן זה כלום ושום דבר", הוא אומר, "אבל חברי מרכז שפועלים בקבוצות יכולים ללחוץ על שרים וחברי כנסת לקדם פרויקטים בעיר או במועצה שלהם, ליצור מחויבות. הפוליטיקאים צריכים אותנו לא פחות מאשר אנחנו אותם. תראה איך כל חברי הכנסת והשרים מתחילים לבוא עכשיו לאירועים. זה רק בגלל שזו שנת בחירות ויהיו פריימריז. זה הזמן שלהם בצפון להביא שרים וחברי כנסת ולהוציא מהם הבטחות. שיטיסו את יאיר ממיאמי לאחד המושבים במעלה יוסף לכמה ימים. עבורו אין שר שלא יגיע".
את בני הזוג דדוש זה לא משעשע. 1,400 ראשים נשארו להם בעדר והם מושקעים בחווה במיליונים, רובם בהלוואות שלקחו. "איך ששמעתי על יאיר נתניהו ומעלה יוסף, הרמתי גבה", אומרת אילנית, "יכול להיות שאנחנו כל כך לא מיוצגים, כל כך לא מטופלים ולא רואים אותנו, עד שהיה צריך להביא שחקן חיזוק שידאג שיראו אותנו. שאלתי את עצמי אם הוא בכלל יודע איפה אנחנו נמצאים".
"זה רק מראה איך עוד פעם משתמשים בנו", סיכם בעלה דורון בייאוש.
משם נסענו לשתולה. ברחוב הראשי של המושב, עולי בבל, ראינו שועל הולך בנחת. לא היה מי שיפריע לו עד שבאנו. המקום נראה נטוש ובתים רבים עדיין פרוצים עם סימני פגיעה של רקטות ורסיסים. 70 בתים נפגעו במושב, ובקושי 50 אחוז מהתושבים חזרו לגור כאן. חצי שעה נסענו לאט בין הרחובות ורק אדם אחד ראינו, את יורם חתן מרחוב הלבנון. יש לו שם בית ומתחתיו מתחם אירוח בשם "וילה ארט", עם שישה חדרי שינה, בריכה, ג'קוזי-ספא, שולחנות ביליארד ופינג פונג ומטבח גדול.
"עד לפני המלחמה המקום הזה היה מוזמן חצי שנה קדימה", אמר בתסכול, "זו הייתה הפרנסה שלנו. אני נולדתי וגדלתי פה. אשתי ואני חזרנו עם הילדים ב-1 במארס, ברגע שאישרו לנו לחזור. בגלל הבומים שלא פסקו אשתי ילדה שלושה ימים אחר כך מרוב סטרס. היא הייתה רק בחודש השמיני. עברה מאז כמעט שנה ואנחנו עדיין לבד ברחוב. יש לידנו עוד שש נחלות, כולן חטפו, כולם לא חזרו.
"מה אני אגיד לכם, עצוב לי לומר אבל אין תקומה למקום הזה. הממשלה נעלמה לנו. כלום אין פה. לא מכולת, לא פעוטון, לא גן ילדים, לא חיי חברה. כלום, כלום. וכולם פה ליכודניקים, זה מה שמדהים, כולם פה 'רק ביבי', כולל אני. לא יודע להסביר את זה. תאמין לי שאני לא יודע.
"שכחו אותנו כמו ששכחו את קריית-שמונה, כמו ששכחו את גורן ואת מרגליות ואת אביבים. את כל האזור. תסתכלו לשם", הוא הצביע על שטח קרוב לווילת האירוח שלו, "שם פגע נ"ט ונפלו פצמ"רים. ושם", עכשיו הוא פונה לשכנים, "נפל בורקאן, לא רחוק מהבית. אנחנו כולנו בטראומה עדיין. מה אתם שואלים אותי על יאיר נתניהו? מה לנו וליאיר נתניהו?".
