אין דרך מדויקת יותר לתאר את המעגל הפוליטי בישראל ביחס לשירות המילואים מאשר כפרדוקס מובנה: מנגנון שבו עצם ההתגייסות של המשרתים משמשת ככלי להשתקת המצוקה שלהם. המציאות הזו פועלת בשיטתיות אכזרית: בכל פעם שמתעורר צורך ביטחוני, קמים המילואימניקים לעמוד על משמרתם.
ברגע שמשתררת מעט רגיעה והם שבים לביתם, השיח הציבורי מתפנה לעסוק במחיר הכבד שהם משלמים. אז מתעוררות המחאות וצפים הקשיים, ומשרתים רבים מוצאים את הקול להביע זעם על חוסר הצדק שבהפניית משאבים לעידוד השתמטות.
כמובן שזו אינה תמונה אחידה; בתוך ציבור המילואים קיימים גם קולות אחרים, לוחמים אשר מתוך תמיכה בממשלה או מתוך השקפת עולם אידיאולוגית, מקבלים את חוק הגיוס ככורח פוליטי או כחלק מברית רחבה יותר. בכל אופן, בהפוגות שבין התעסוקות, מתקיים הוויכוח הכאוב הזה על השירות.
אלא שברגע של הסלמה ביטחונית הדינמיקה משתנה. הוויכוח מתגלה כוויכוח לא סימטרי, ואפילו נצלני: כיוון שהמערכת הפוליטית מחזיקה בסמכות, בעוד המילואימניקים מחזיקים באחריות. המערכת "כולאת" את המשרתים בתוך עולם הערכים שלכם; היא יודעת שבשעת מבחן, ללא קשר לעמדתם הפוליטית, המילואימניקים יקטעו את הוויכוח אבל לעולם לא ינטשו את המערכה על המדינה.
כך, במערכת היחסים שבין המילואימניקים למוקדי הכוח החרדיים בקואליציה, נוצר מצב שבו ערב מתקפות גורליות, כאשר עתיד המדינה עמד על הכף, היו מי שניצלו את ידיעתם המוקדמת על המצב הביטחוני כדי לדחוף מתווה פטור מגיוס. שעות ספורות לאחר מכן, מילואימניקים שחשו את הסכין הפוליטית בגבם, יצאו בפעם המי יודע כמה להגן על המדינה.
קשה שלא לראות כאן את הסיפור המצמרר על משפט שלמה. כדי להכריע מי האם האמיתית, איים המלך לחתוך את הילד לשניים; האם האמיתית הייתה זו שהתחננה שייקחו ממנה את הילד ובלבד שיישאר שלם.
ברמה הפוליטית הקרה, נדמה שאין למשבר הזה פתרון, שכן האחריות של האחד היא תמיד כלי הניצול של האחר
זהו המילכוד שבו אנו נמצאים: המילואימניקים, כ"אם האמיתית", אינם מוכנים לתת לתינוק, למדינת ישראל, להיחתך לשניים. מנגד עומדים אלו שלא אכפת להם שהתינוק ייחתך כל עוד הם יקבלו חלק שמן, והם שולחים את המשרתים שוב ושוב אל הקרב תוך הפקרת זכויותיהם האזרחיות. ברמה הפוליטית הקרה, נדמה שאין למשבר הזה פתרון, שכן האחריות של האחד היא תמיד כלי הניצול של האחר.
היום אין לנו שלמה המלך. ועדיין, אנחנו אנשי אמונה. ואנו מאמינים שכמו במשפט שלמה - גורל הילד יוכרע לחיים, וההקרבה של המילואימניקים לא תהיה לשווא. אולי בממשלה הזו, או בממשלה הבאה – האחריות הלאומית תנצח.
עוז בן נון הוא מנכ״ל מרכז ריבוא הבית הרעיוני של ברית המשרתים
פורסם לראשונה: 00:00, 15.01.26
