האפשרות למהפכה באיראן (שבינתיים מצטיירת כקלושה, שכן עד כה לא נראה שההפגנות מניבות כוח אלטרנטיבי מגובש שמייצג חלופה למשטר) משמחת מסיבה פשוטה: השלטון באיראן עוין לישראל, חותר להשיג נשק גרעיני ואף תומך בארגוני טרור שמאיימים עלינו מזה עשורים.
אבל קריסת שלטון האייתולות עשויה להיות ברכה לישראל מעבר לזווית הביטחונית. המהפכה האיסלאמית שהביא עימו חומייני ב–1979 השפיעה לא רק על איראן, אלא על העולם כולו. עד שנות השישים של המאה שעברה רווחה במדעי המדינה ״תזת החילון״, שסברה כי ככל שהזמן מתקדם, וככל שנהיה יותר מודרניים, כך יילך העולם ויהיה חילוני יותר בשל ההתפתחויות המדעיות והטכנולוגיות. המהפכה האיסלאמית הוכיחה שהדברים אינם נכונים: הדת יכולה לשגשג לצד התפתחויות מדעיות וטכנולוגיות שאף יסייעו להפצת רעיונות דתיים קיצוניים. הדבר ניכר, למשל, בפעילות של דעאש שמיזגה טכנולוגיה מתקדמת עם אלימות רצחנית.
ואומנם, מאז 1979 חלה הקצנה בעולם המוסלמי כולו, וגם משטרי העבר במזרח התיכון, שהתבססו בעיקרם על רעיונות לאומניים–חילוניים – כמו זה של נאצר וסאדאת במצרים, או מפלגות הבעת׳ בעיראק ובסוריה – נעשו רווים יותר במזיגה בין דת ולאום.
נסיקת כוחה של הדת לא נעצרה רק בעולם המוסלמי. במקביל אפשר להצביע גם על העלייה בכוחם של האוונגליסטים בעולם הנוצרי והמתנחלים המשיחיים בעולם היהודי כהוכחה לכך. לכן אפשר להעריך שלמהפכה שתגדע את משטר האייתולות יכולה להיות השפעה חיובית גם על מיתון כוחה של הדת, בגרסתה הפוליטית–לאומנית, גם מחוץ לאיראן. אצלנו ובמקומות נוספים.
כל עוד באיראן נמצא משטר פונדמנדליסטי, ההנהגה הישראלית – ונתניהו מצטיין בכך – נטתה להצביע על האיום קיומי כמחייב היערכות קבועה ומיוחדת, והתרכזה בכך
יתרה מכך: כל עוד באיראן נמצא משטר פונדמנדליסטי, ההנהגה הישראלית – ונתניהו מצטיין בכך – נטתה להצביע על האיום קיומי כמחייב היערכות קבועה ומיוחדת, והתרכזה בכך. אם וכאשר ינטורל האיום מטהרן, גם הציונות תוכל להיחלץ מהממד הקטסטרופלי, שמאפיין אותה תחת ימי נתניהו, להחליש במקביל את השפעת הדת על הפוליטיקה שלנו, ולהציע גישה מתונה שמבקשת להשתלב במרחב ללא חרדה קיומית. אחרי הכל, ההיסטוריה מעידה כי רבים מהשיעים, בהיותם מיעוט בעולם המוסלמי, דווקא ראו בעין חיובית יותר את הציונות בראשיתה. לכן חשוב להסתכל על האופציה למהפכה באיראן כדבר שיכול להקרין גם על עיצובה של ישראל מחדש, מעבר להסרת האיום הביטחוני.
¿ ¿ ¿
הסרטון שהפיצה מפלגת כחול לבן של בני גנץ, ובו מואשמת רע״מ של מנסור עבאס בכך שנוכחותה בקואליציה תניב לישראל אסון נוסף, כבר זכה לגינויים. אבל הבעיה בסרטון אינה נעוצה רק בכך שהוא שקרי: שהרי בעת צרה יש בכנסת רוב ציוני עצום שיכול להתגבש ולהחליט מה שהוא רוצה. הבעיה בסרטון גם אינה הגזענות שבו: שהרי הוא מניח שרק בגלל שעבאס ערבי, עמדותיו לא חשובות כי בתוך תוכו הוא רק רוצה שיהודים ייפגעו. והבעיה בסרטון אינה רק בהסתה שבו: שהרי עולה ממנו שעבאס הוא בכל מקרה אויב ולא חבר הכנסת המתון ביותר בקרב הערבים (וגם מתון מהרבה יהודים).
הבעיה העיקרית בסרטון טמונה בכך שלכולם ברור שגנץ בחר להיטפל לרע״מ רק כדי למקם את עצמו ימינה מגוש השמאל–מרכז (כאילו שלהיות ימני פירושו לפחד ולהסתייג מערבים). לכן אפילו עבאס בעצמו אמר שאינו נפגע, ובהסתלבטות חיננית הכריז שגנץ הוא עדיין ״בחור טוב״. וכשלכולם ברור שהסרטון רק נועד לעבוד על הציבור, הפוליטיקה כולה, שנועדה לקדם מציאות טובה יותר, נעשית לבדיחה.
פורסם לראשונה: 00:00, 15.01.26
