מוקדם מדי להספיד את משטר האייתוללות האיראני וקשה להפריז בנזק העצום שהוא גרם לבני עמו וליציבות העולמית. קשה גם למצוא פינה ברחבי הגלובוס שאליה לא שלח משטר הרשע הזה את ידיו ואת ארגוני הפרוקסי שלו, ובכל פינה כזאת הוא הקים שלוחות של טרור וכאוס.
מאז המהפכה של חומייני ב-1979 בנה משטר האייתוללות בתוך איראן רשת מבוססת היטב של כוחות הנאמנים לו - משמרות המהפכה והבסיג' - שדיכאו באכזריות וביעילות כל גל מחאות שהתרחש עד היום. הפלתו של שלטון כזה, המבוצר היטב מבפנים ומוגן מבחוץ על ידי ארגוני הפרוקסי שלו, היא אתגר מורכב ולא בכדי נעדר כמעט לחלוטין מהשיח העולמי הדיון על "היום שאחרי" באיראן.
1 צפייה בגלריה
הנשיא דונלד טראמפ. מנסה להשתלט מחדש על מוקדי הכוח הכלכליים דרך הפלת משטרים עוינים | צילום: רויטרס, Evelyn Hockstein
(Evelyn Hockstein, REUTERS)
במבט-על, יכולתו של משטר אימים זה, כמו גם של משטרים אלימים ודכאניים אחרים, לפעול ולצמוח לא באה בחלל הריק. היא תולדה של מאזן הכוחות העולמי ושל שאלת ההגמוניה ומוקדי הכוח בכל תקופה. במידה רבה, גם אם לא בלעדית, התעצמות המשטר האיראני, כמו גם דומיו, הסינים והרוסים, היא תמונת מראה לעוצמתו, או חולשתו, של הממשל האמריקאי.
ההיסטוריה העולמית, הרוויה במאבקים בין אימפריות ומעצמות, מראה כי היציבות העולמית מושגת כאשר מעצמה שלטת אחת משיגה יתרון מובהק על יריבותיה. כך היה בתקופה הידועה כ"פאקס רומאנה" (השלום הרומאי) בין השנים 27 לפני הספירה ל-180 לספירה, שבה האימפריה הרומית שלטה במרחב הים התיכון בשל עוצמתה הצבאית והכלכלית הברורה. כך היה גם בעקבות מלחמת העולם השנייה, בתקופה הידועה כ"פאקס אמריקנה", כאשר ההגמוניה האמריקאית הייתה חד-משמעית, עובדה שהפחיתה את כמות המלחמות והסכסוכים בעולם ויצרה יציבות יחסית.
כדי להחזיר את ארצות-הברית לגדולתה, טראמפ סימן את הכוחות המהווים איום על ההגמוניה האמריקאית ובראשם סין, כמעצמה כלכלית בהווה ובעלת הפוטנציאל להפוך גם איום צבאי בעתיד. במשחק השחמט העולמי הוא מסיר מהלוח את כל הגורמים שכרתו עימה ברית ומייצר בריתות נגדיות.
את מהלכיו של ממשל טראמפ חייבים להבין בהקשר הזה. לכידתו של מדורו בוונצואלה, תקיפת מתקני הגרעין באיראן ואפילו לטישת העיניים של טראמפ לגרינלנד, אינן פעולות אקראיות הקשורות לגחמותיו של הנשיא. זהו ניסיון ברור ותקיף להשיב את ההגמוניה האמריקאית בעולם, להשתלט מחדש על מוקדי הכוח הכלכליים דרך הפלת משטרים עוינים ויצירת חנק כלכלי כלפי אחרים.
הסכם הגרעין כדוגמה
בעשורים האחרונים ידעה מדיניות הפעלת הכוח האמריקאית עליות ומורדות ושינויים קיצוניים. מדיניותם הפייסנית והבדלנית של ממשלי אובמה וביידן תרמה במידה לא מבוטלת לעליית כוחן של סין, רוסיה ואיראן - והניסיונות לנרמל את השיח עם משטר רצחני השואף להשמדת ישראל באמצעות הסכם הגרעין הם דוגמה קלאסית לכך. המחשבה הנואלת שלהם ושל שותפיהם האירופיים, שממילא ויתרו על לאומיותם ומאבדים את מדינותיהם, כי ניתן לרסן את שאיפות ההשמדה של האיראנים, רק יצרה תמריץ להמשך פיתוח הנשק להשמדה המונית.
את אותן טעויות בהבנת המציאות, שאפיינו את ממשלי אובמה וביידן, ניתן היה למצוא במספר הזדמנויות נוספות. בתקופת "האביב הערבי" הפנה אובמה את גבו לבן הברית הוותיק מובארק, מתוך מחשבה שהפיכה שהחלה בקריאות ברשתות לדמוקרטיה, תסתיים באופן דומה. את התוצאה בדמות שלטון האחים המוסלמים של מורסי כולנו זוכרים. אותו ממשל גם שירטט קווים אדומים להתערבות בסוריה, אך נמנע מלממש את איומיו, גם לאחר שאסד טבח בנשק כימי בבני עמו. גם ביידן העדיף להושיט יד לאיראנים ולנסות ליצור משוואה מאוזנת במזרח התיכון שתוביל לשקט מדומה.
ממשלים אמריקאיים בראשות הנשיאים הרפובליקנים רייגן, בוש האב ובוש הבן, פעלו באופן נחרץ יותר להצבת אמריקה במעמד המעצמה החזקה בעולם ולא נמנעו מהחלשת או הפלת משטרים עוינים
מנגד, ממשלים אמריקאיים בראשות הנשיאים הרפובליקנים רייגן, בוש האב ובוש הבן, פעלו באופן נחרץ יותר להצבת אמריקה במעמד המעצמה החזקה בעולם ולא נמנעו מהחלשת או הפלת משטרים עוינים. כך היה בתקופת רייגן ובוש האב, שמדיניותם סייעה בנפילת הגוש הסובייטי, וכך בהפלתו של סדאם חוסיין בתקופת ממשלו של ג'ורג' בוש הבן.
יצירת מארג כוחות חדש בעולם עוברת דרך תהליך ארוך ואלים במידה רבה, כפי שאנחנו רואים לנגד עינינו. חטיפת מדורו מארמונו אולי אינה אסתטית וייתכן שאף מאותגרת על ידי הדין הבינלאומי, אך היא שלב בדרך לפירוק מוקד כוח של טרור וסמים השולט בחלק גדול מעתודות הנפט העולמיות. הפלת המשטר האיראני היא מהלך הכרחי להרגעת המזרח התיכון וליצירת המסדרון הכלכלי מהודו, דרך ישראל ועד לאירופה.
וכמה מילים על היום שאחרי. בזמן שחלף מאז מלחמת עם כלביא, התגבשה אצל הממשל האמריקאי ההבנה המתבקשת שפגיעה ביכולותיו הגרעיניות של המשטר האיראני לא תביא לשינוי של תוכניותיו, אלא לכל היותר לעיכובן. במהלך תקופה זו נפקד מהשיח התקשורתי כמעט לחלוטין הדיון בסוגיית העתיד.
אין מחלוקת שצריך ליצור חלופה לשלטון האיראני הנוכחי - בן השאה הגולה בארה"ב או גורם מקומי אחר - אלא שגם אם המשטר ייפול, תהיה באיראן תקופת מעבר לא פשוטה, עד שתתבסס הנהגה חדשה. המדינה האיראנית הבנויה משבטים ועמים רבים עשויה להיקלע לתקופה כאוטית, וייתכן גם שאם הממשל הנוכחי יפול, חלק מעמים אלה יפעלו להשגת שלטון עצמי נפרד. כך או כך, כוחות אחרים יוכלו לקום ולהוות חלופה רק כאשר המשטר הנוכחי יקרוס לחלוטין.
הלקח הזה צריך להילמד גם אצלנו ביחס לעזה. משטרים אלימים דוגמת זה של חמאס, אינם מאפשרים התפתחות כל אלטרנטיבה שלטונית עד שהם נופלים
הלקח הזה צריך להילמד גם אצלנו ביחס לעזה. משטרים אלימים דוגמת זה של חמאס, אינם מאפשרים התפתחות כל אלטרנטיבה שלטונית עד שהם נופלים. הטענה המושמעת על ידי אישי ציבור בישראל, כי היה עלינו להכין את היום שאחרי בעזה בעוד אנו מנהלים מלחמת חורמה בחמאס, מתעלמת מחוסר האפשרות האמיתית לייצר חלופה כזאת מראש.
את הרוע צריך למגר. התפיסה שאת השטניות של שלטון החמאס יש להחליף בשלטון של הרש"פ, בבחינת רע הכרחי, משולה להחלפתו של משטר האייתוללות האיראני בזה של קבוצה ג'יהאדיסטית אחרת.
