ההכרזה האמריקאית על הרכב מועצת השלום והכינוס הראשון של ועדת ניהול הרצועה בקהיר בסוף השבוע ממחישים שלמרות הפערים הקיימים עדיין לגבי מימוש השלב הראשון של ההסכם בעזה, נכנסנו למעשה לשלב השני. שינוי דרמטי של המציאות לא צפוי מיידית, אבל שאיפת טראמפ להציג הישג עמוקה מאוד - ולכן ייתכן שנראה בקרוב מראות שנועדו לשווק מציאות חדשה, כמו למשל הגעת נציגי ועדת הניהול לעזה, פריסת צוותים הסרים למרותה במעברי הגבול או במשרדי ממשלה, ואולי אפילו מחזה סמלי של איסוף נשקים כהוכחה לתחילת המימוש של פירוז הרצועה.
השיח בישראל מחייב הכרה בכמה אמיתות ובכמה שפחות סיסמאות. הראשונה היא הזיקה לרשות. הגם שהוועדה המנהלת לא מוגדרת בצורה ברורה ככפופה לרמאללה, הדבר משתקף מתוך הרכב חבריה: ראש הוועדה עלי שעת' היה מנכ"ל משרד התחבורה בעבר; אחר היה במעמד שר בממשלה הפלסטינית; ויש גם בכיר לשעבר במנגנון המודיעין הכללי הפלסטיני. הרשות כמובן בירכה על הקמת הוועדה, שרבים מחבריה הצטלמו בעבר או מצטלמים בהווה כשתמונת אבו-מאזן תלויה ברקע.
אמת שנייה, כואבת ומטרידה במידה רבה, נוגעת לחמאס. הארגון קיבל בברכה את הקמת הוועדה, דבר שממחיש כנראה כי הוא לא חושש ממנה וסבור שהיא תשמש כסות קוסמטית ותהיה אחראית על אספקת צורכי העזתים בלי להגביל את פעילותו במישור הביטחוני או להתערב בעבודת המערך האזרחי שלו (הדעווה). חמאס למעשה חותר לבסס מודל חיזבאללה בעזה - כלומר להישאר הגורם הדומיננטי בשטח, כשברקע ממשלה פורמלית חלשה.
אמת מטלטלת במיוחד נוגעת למרחב הפעולה של ישראל: ראשיה ממשיכים להתעקש כי תוכל בכל שלב לחזור ללחימה, אולם בהדרגה פוחת חופש הפעולה שלה ברצועה והיא מצויה בפיגור אחר המהלכים שמאיץ טראמפ ולמעשה הופך למקבל ההחלטות העיקרי. כך, בוועד הביצועי של מועצת השלום שעליה הכריז האחרון חברים בכירים מקטאר ומטורקיה (כולל שר החוץ הטורקי) - שתי מדינות שישראל לא רוצה שיינכחו בעזה ביום שאחרי. על רקע זה מתפתח מה שנראה כעימות הפומבי הראשון בין ירושלים לוושינגטון בנושא עזה, כפי שגולם בהודעה החריגה שפרסמה אמש לשכת ראש הממשלה ובה נטען כי הרכב המועצה לא תואם עם ישראל ומנוגד למדיניותה.
חמור מכך - רכבת השלב השני יצאה לדרך למרות ששני עניינים מהותיים עבור ישראל לא הושלמו: חזרת רן גואילי ופירוק חמאס מנשקו. לגבי הנשק - נראה שמתקיים אף ניסיון להוציא עבור חמאס את הערמונים מהאש, על ידי המתווכות (בעיקר קטאר ומצרים), וזאת באמצעות גיבוש פשרה שתחייב אותו לוותר על "נשק התקפי" בלבד. המאמץ כרגע הוא לשכנע את טראמפ שמדובר ביישום מדויק של דרישותיו, ואין לשלול כי הוא עלול לקבל זאת.
סימן שאלה ממשיך לרחף גם לגבי היכולת של ישראל לבלום לאורך זמן נוכחות טורקית בכוח הרב-לאומי בעזה ולמנוע מהלכי שיקום כל עוד חמאס לא פורק מנשק
ישראל נתקלת כבר עתה בלחץ גובר לפתוח את מעבר רפיח לשני הכיוונים, על אף שלא מולאו כל תנאי השלב הראשון, ובראשם חזרת גואילי. אם גואילי ישוב לישראל, יתפתח גם לחץ להעמיק את הנסיגה מהקו הצהוב, שהוצג כהישג המרכזי של ישראל עם סיום המלחמה וכוויתור הגדול ביותר שעשה חמאס. סימן שאלה ממשיך לרחף גם לגבי היכולת של ישראל לבלום לאורך זמן נוכחות טורקית בכוח הרב-לאומי בעזה ולמנוע מהלכי שיקום כל עוד חמאס לא פורק מנשק.
בהקשר הזה מומלץ שיתפתח בישראל דיון הכרחי לגבי מהות האחיזה בקו הצהוב, שרבים מאמינים כי תתקיים לאורך שנים. זה מוצג כדוקטרינת הביטחון הלאומי העדכנית, ובמוקדה נוכחות בעומק שטח האויב: מלבד עזה, הדבר מיושם גם בזירה הסורית, ויש שמנסים להכיל את אותו ההיגיון גם ביו”ש. הגישה הזאת משקפת ביסודה מענה צבאי לטראומת 7 באוקטובר, אבל לא מגובה בדיון אסטרטגי מעמיק. כך עולות כמה שאלות מהות שלא מבוררות: כמה זמן אמורה להתקיים אותה רצועת ביטחון? עד כמה רציניים ההרהורים לגבי סיפוח והקמת יישובים בה (כפי שהכריז שר הביטחון באחרונה, וטראמפ פסל בנחרצות)? והאם הרעיון להקמת עזה חלופית בשטח הישראלי הוא בר-מימוש, ואם כן מתי יתרחש?
הפגנת כוח בלי חשיבה אסטרטגית מעמיקה, קל וחומר המשך דבקות בפנטזיות ובסיסמאות, יעמיקו את הפער הגובר בין מה שתובעת ישראל מאז תחילת הפסקת אש בעזה למציאות המתהווה. ישראל צריכה לנסח מהם יעדיה ברי-המימוש ולדבוק בשלוש תביעות עקרוניות: החזרת גואילי, שימור חופש פעולה נגד כל איום שמתפתח ברצועה (כפי שמיושם בלבנון), ובנוסף וידוא שבציר פילדלפי ובפרט במעבר רפיח יתקיים פיקוח נוקשה בשליטה אמריקאית. הוועדה שהוקמה רחוקה מלהיות תחילת מהפך חיובי בעזה, וספק אם יהיה בכוחה להתמודד ברצינות עם חמאס, אולם היא הרע במיעוטו בנסיבות הנוכחיות. הדבר בוודאי עדיף כרגע על פני "מדיניות סרבנית", קל וחומר חזרה למלחמה עצימה וניסיון להשתלט על הרצועה - מהלכים שניצבים בסתירה למה שטראמפ שואף אליו.
ד"ר מיכאל מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטינים במרכז דיין באוניברסיטת תל-אביב
