עוד בטרם התברר מה סיבת המוות, פוליטיקאים חרדים – ואיתם עדר של עיתונאים חרדים – יצאו במסע האשמות. יהדות התורה סימנה את "ביטול סבסוד המעונות שהוביל לצפיפות הקטלנית". אריה דרעי אמר ש"כשדוחפים בבת אחת אוכלוסייה גדולה מאוד למצוקה, אנשים נאלצים לחפש פתרונות אחרים והתוצאות עלולות להיות קשות ומרות", ואילו סגן השר המיועד מאגודת ישראל ח"כ ישראל אייכלר אמר "הגזירות שלהם יהרגו את הילדים שלנו".
מי שפך דם? ומי דחף? ומי גזר?
כמו ילדים נצחיים בפעוטון נצחי, אפשר לסמוך על העסקנים החרדים בדבר אחד – שלא ייקחו אחריות, שיגלגלו אותה הלאה בציניות במקום שבו עליהם לקשוט עצמם או לפחות לשתוק. אבל בשונה מילדים שלא חטאו, כאן נוסף להתנערות גם ספין פוליטי וריקוד מהיר על הדם, דם של שני תינוקות שלא חטאו. הצייצנים החרדים כבר נקבו בשם המפורש: היועמ"שית, אצלה "הדם על הידיים". העיקר הנרטיב ולמי אכפת שמאות פעוטונים פיראטיים פועלים בריכוזים החרדיים כבר עשרות שנים? גם הפעוטון הזה לא נולד עם "גזירת המעונות" כביכול.
צריך להיזהר מלקפוץ למסקנות, אסונות קורים לדאבוננו גם במקומות עם רישיון כדת וכדין. מה שלא קורה בכל מיני מקומות, הוא התפוצה המסוכנת של פעוטונים לא מורשים, תחת העלמת עין ממוסדת של המדינה. המדינה לא חודרת לקיום של הפעוט החרדי, וכך קורים אסונות שכאלה. מאות פעוטונים, אלפי ילדים, במשך שנים רבות. בפעוטון הספציפי הזה, קיבלנו הצצה פנימה – אל הצפיפות והמתקן הלא-ראוי, והצצה אל האנרכיה. לא אוטונומיה, אנרכיה.
לא רק חרדים, אבל המרחב החרדי נראה לא אחת כמו מערב פרוע בלתי נשלט. לא על ידי המדינה, לא על ידי ההנהגה, ולצערנו גם לא תמיד בידי היחידה הבסיסית ביותר בטבע, זו שקודמת למדינה ולחברה ולתרבות – ההורים. במרחב החרדי, ככל שההורים תמימים יותר ואדוקים יותר, הציפייה החברתית מהם היא לא לשאול שאלות, לשלוח את הילד, לסמוך, לא להתפנק.
מבינים את זה רק אחרי אסונות, וגם אז לא באמת: אסון מירון 2021 (45 הרוגים, מעל 100 פצועים), קריסת הטריבונה בגבעת זאב 2021 (שלושה הרוגים, מעל 200 פצועים), ובין לבין אין-ספור דוגמאות – הזלזול בקורונה, ובחיסוני שחפת, ובהיתרי בנייה, ובפריחתם של שרלטנים בתפקידים "טיפוליים". ואתמול, פעוטון לא מורשה, שבו מצאו את מותם שני תינוקות רכים.
מה משותף למקומות הללו? אלה מקומות שבהם המדינה כלל לא קיימת ולא מתעניינת בפרט, לא כאשר הוא תינוק, לא כאשר הוא מועמד לשירות ביטחון.
מה שהתחיל ב"אוטונומיה" של מערכת החינוך החרדית לפי מסמך הסטטוס קוו, הפך לאנרכיה לאורך עשרות שנים בהתאם לנוחות של מפלגות השלטון, תודה בן-גוריון, תודה בגין, תודה נתניהו
מה שהתחיל ב"אוטונומיה" של מערכת החינוך החרדית לפי מסמך הסטטוס קוו, הפך לאנרכיה לאורך עשרות שנים בהתאם לנוחות של מפלגות השלטון, תודה בן-גוריון, תודה בגין, תודה נתניהו. זו הייתה ועודנה עסקה נוחה לכל הצדדים שבה המדינה מוותרת לחרדים, ובעצם דופקת אותם.
אין היום מי שלא מבין עד כמה החוזים המגזריים הפרוצים יצרו עבור המדינה והחברה בעיות שאיש לא יודע לפתור, ע"ע המחסור החמור של צה"ל בלוחמים. אבל האם מישהו נותן את הדעת על היקף הפגיעה בילדים החרדים, שאיש לא לוקח אחריות על חינוכם ולפעמים גם על בריאותם ושלומם? המדינה בוודאי לא מתעניינת.
אבל הנה העניין: כל זה לא בא לפטור את ההורים מאחריות. אדם לא יכול לצפות שהמדינה תאהב את הבן שלו יותר ממה שהוא אוהב את בנו. יש לו אחריות לשלומו ולרווחתו של הילד, גם כאשר הוא שולח אותו להילולה במירון או ליום רגיל בפעוטון. אלה עניינים של חיים ומוות.
הכותב הוא עיתונאי כאן חדשות
פורסם לראשונה: 00:00, 20.01.26
