במדינה מתוקנת, תינוקות בני שלושה וארבעה חודשים לא מתים במעון. לא שבים לבית ההורים עטופים בתכריכים, כי מישהו לא ראה אותם שוקעים אל מותם. במדינה מתוקנת אנשים לא פותחים מעון בבניין דירות צפוף, לא יכולים ולא מרשים לעצמם לקבל כל בוקר 53 תינוקות בני חודשיים עד גיל שנתיים בבית הפרטי שלהם, לאפסן אותם בחדר המיטות, לדחוף אותם לארונות הבגדים, להשכיב אותם בחדר השירותים, דחוסים בין האסלה לקיר. במדינה מתוקנת לא פועלים עשרות אלפי מעונות יום לתינוקות – 20, או 30 או אולי 40 אלף, תלוי את מי שואלים – כשרק כ–8,000 מהם, במקרה הטוב, מפוקחים על ידי משרד החינוך. אותו משרד חינוך שאמור להגן על הילדים האלה, להבטיח שאור השמש חודר מבעד לחלונות, שלכל אחת ואחד מהם יש מיטה משלו, צעצועים המותאמים לגילו, מטפלות שעברו הכשרה, קשובות ופנויות לצורכיהם. אותו משרד חינוך שכבר שמונה שנים עסוק במיפוי הגנים כולם, כולל אותם עשרות אלפים פיראטיים. ממפה וממפה ואינו מסיים את המלאכה, כאילו מדובר בפרויקט חסוי שהגישה אליו כרוכה בסיכון חיים.
וכך, אם לא היה נחשף האסון הגדול, אם לא היה נשבר הלב נוכח הזוועה, נוכח המחשבה שתינוקות שהגיעו עם בוקר למקום שאמור היה לשמור עליהם, נאספו חסרי חיים אל האמבולנס שהוזעק למקום, קרוב לוודאי שהמדינה בתוך מדינה הייתה ממשיכה להתקיים הרחק מהעין הציבורית. הרחק מהתודעה. מדינת עולם שלישית המתקיימת במרחק קילומטרים בודדים, לעיתים גם מאות מטרים, ממדינת ישראל המסודרת לכאורה, התקנית לכאורה. מדינת עולם שלישית שמתקיימת בשכנות לנו, רק שאנחנו לא ממש מכירים אותה, לא ממש מכירים בה, בערים החרדיות, ביישובים ערביים, בפזורה הבדואית ובשכונות המצוקה של העובדים הזרים.
"בניכוי הערבים והחרדים", אמר בנימין נתניהו לפני 14 שנים, "מצבנו מצוין". זה היה בקדנציה השנייה שלו כראש ממשלה. ויכול להיות שיואב קיש, האיש והיד המנפנפת, חותם על המשפט הזה גם היום. רק שמדינת ישראל היא גם ערבים וחרדים. היא גם מעונות יום בתת-תנאים, שתינוקות לא אמורים לגדול בהם. מעונות שהם עניינו של הממסד, החל ממשרד ראש הממשלה, דרך משרד החינוך, דרך הרשויות המקומיות. הם עניינם של ראשי המפלגות החרדיות, אלה שעלו על הגל, הראשונים להטיח אשמה באחרים. "במדינת ישראל ילדי העובדים הבלתי חוקיים זכאים למעונות יום", אמר חבר הכנסת משה ארבל, "אבל בשם המאבק בציבור החרדי ילדי אברכים מגורשים ממעונות היום המפוקחים. קול דמי תינוקות של בית רבן זועקים מן האדמה", אמר ושכח לציין שגם היה שר בממשלה שרווחתם של תינוקות בית רבן מוטלים על כתפיה, כבר עשרות שנים.
זו טרגדיה אישית למשפחה, אבל גם צער גדול ותסכול ותדהמה לציבור שלם שלא ידע שכך הדברים נראים שם
זו טרגדיה אישית למשפחה, אבל גם צער גדול ותסכול ותדהמה לציבור שלם שלא ידע שכך הדברים נראים שם. במקומות האלה, תינוק שרגליו, במכנסיים כחולים, מבצבצות מתחת לאסלה. ועוד לפני שהתבררו הדברים כבר היה מי שדפק על חזות אחרים, שכרך את היועמ”שית, כאילו רגע לפני לא שמענו שהמקום הזה, כמו מקומות דומים לו, פועל כבר עשרות שנים. ככה, במתכונת הזו. כי זה מה שהחיים בשכונות וביישובים האלה מציעים. מעון שהוא סוג של מחסן לאפסון תינוקות עד שההורים יבואו לאסוף אותם, ויברכו על עוד יום שעבר איכשהו. אז עכשיו יובאו שני התינוקות לקבורה. וקיש יקים ועדה כאילו זה מה שיכבה את הזרקור שנדלק על המעון הנסתר ההוא בשכונת רוממה. אור פתאומי שהדגיש כמה גדול שם החושך.
פורסם לראשונה: 00:00, 20.01.26
