6 ביוני 2022, יום ב', 12:00 בצהריים, משרדה של עו"ד עמית מררי, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, משרד המשפטים, רחוב צלאח א-דין, ירושלים. אני זוכר בדיוק. את המאבטח חמור הסבר, המעלית החורקת, המסדרון הארוך. לא רק ניצחונות נחרתים היטב, גם השפלות אינן נמחקות בקלות.
ידענו לאן זה הולך. צוות מררי, שמונה בזריזות לבדיקת השימוש ברוגלות בידי משטרת ישראל לאחר חשיפות כלכליסט, פרסם עוד טרם פגישתנו דו"ח ביניים חפוז, שבו לא מצא ראיות לממצאים שחשף העיתון. הצוות לא נפגש – לא לפני פרסום דו"ח הביניים, לא אחריו, לא עד היום - עם תומר גנון, העיתונאי שחשף את הפרשה. אז התעקשנו והזמנו את עצמנו, העורכת גלית חמי ואני, לפגישה בלשכתה.
צעדנו בעיניים פקוחות למלכודת, אבל לא היה מה להפסיד. פרסנו בפני מררי את המידע הכי קונקרטי שהיה לנו: שמות חוקרי המשטרה שעשו שימוש בתוכנות הריגול ומספרי הטלפון שלהם; מיקומי החדרים שלהם ביחידה והמחשבים שניצבים עליהם; התיקיות במחשבים שבהן שמורים החומרים; המדפים בחדרי האנליסטים שעליהם קלסרים פיזיים עם מידע שנשאב מטלפונים ותויק. חזרנו והפצרנו, כמעט התחננו, שידברו עם האנשים. הסברנו שוב ושוב שהמקורות שלנו רק ממתינים שיגיעו אליהם כדי לדבר. ושוב ושוב ענו לנו האנשים שישבו מולנו "תביאו ראיות".
אילו מררי רצתה באמת לחשוף את מה שהתחולל, הסמכויות שיש לה היו מאפשרות בקלות להגיע לשיטת הפעולה של המשטרה, שהולידה את הפגיעה הגדולה ביותר בפרטיות של אזרחי המדינה
אילו מררי רצתה באמת לחשוף את מה שהתחולל, הסמכויות שיש לה היו מאפשרות בקלות להגיע לשיטת הפעולה של המשטרה, שהולידה את הפגיעה הגדולה ביותר בפרטיות של אזרחי המדינה. אך היתה בעיה אחת: עו"ד מררי היתה בכובעה העיקרי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (לענייני פלילים). היא זו שמתחת לאפה התרחשה הפרשה. ישבנו שם, הקשבנו למילים הגבוהות שאמרה, ויכולנו – כנראה רצינו - להאמין שמררי אכן מבקשת לרדת לחקר האמת. היום, בצער ואכזבה, אפשר כבר לומר שמררי לא באמת רצתה למצוא. בטח שלא לחשוף הכל. בפרשה הזו, מררי מעלה בתפקידה כשומרת החוק שאמורה לפקח על המשטרה, וגם בתפקידה כבודקת של הכשלים שהתגלו.
מסמך מצמרר של הסתרה
דו"ח המבקר מאמת את תחקירי כלכליסט, והפך את דו"ח מררי למסמך מצמרר של הסתרה: "אין כל אינדיקציה לנכונות הטענות לפיהן הודבקו טלפונים ללא צו", כתבה מררי. "ביחס לכלל המספרים עלה כי משטרת ישראל פעלה כשברשותה היתר כדין...". והנה, המבקר דווקא מצא אינדיקציות לתופעה בממדי ענק: "מ-2016 השתמשה המשטרה בכלי טכנולוגי מסוים מאות פעמים בלי שהשימוש בו הוסדר בחקיקה; בלי שנבחן ואושר על ידי גורמי הייעוץ המשפטי לממשלה; בלי שהמשטרה קיימה דיון משפטי עקרוני בנושא עם הגורמי הללו", כותב המבקר.
מררי קבעה ש"לא נמצא בסיס לטענה כי המשטרה מדביקה ניידים של אנשים שאין בעניינם חשד פלילי ובלי צו שיפוטי... קיימת בחטיבת הסייבר הקפדה על ביצוע האזנה רק לאחר קבלת צווים". לעומתה המבקר מצא "19 מקרים בין 2019 ל-2021 שבהם המשטרה ביצעה התקנות אסורות של כלי טכנולוגי...".
מררי קבעה ש"הצוות לא מצא כי המשטרה פעלה כדי להסתיר מידע מבית המשפט". המבקר לעומתה מצא שיטת פעולה קבועה של המשטרה להטעיית בתי המשפט, באמצעות ניסוח פתלתל במכוון של בקשות האזנה, באופן שפגע גם בחפים מפשע, בקורבנות עבירה ובקטינים. אפשר להמשיך עוד ועוד. חקירת המבקר קורעת לגזרים את הממצאים שעליהם חתמה מררי, משום שתכלית הדו"ח שלה היתה כיבוי הפרשה.
צילום: אוראל כהןנדרשו ארבע שנים מפרסום תחקירי כלכליסט עד שהאמת יצאה לאור. מררי כבר לא בתפקידה, היועץ המשפטי התחלף, קציני המשטרה מיחידת המודיעין הטכנולוגי כבר לא שם. האמת המצערת היא שמדינת ישראל של 2022 כבר לא שם. ארבע שנים של טלטלות שאיש לא היה יכול לדמיין, הפיכה משטרית, וטבח נורא, ומלחמות, וממשלה שנאחזת בשלטון בכל מחיר, וריקבון עמוק שפשה במשטרה הופכים לכאורה את הסיפור הזה למשני. אבל רק לכאורה. גם בישראל של 2026, אף אחד, משום צד של המפה הפוליטית, לא רוצה משטרה שחודרת לטלפון שלו ואוספת מידע אישי בלי סמכות ופיקוח. זו נקודת המוצא שממנה התחלנו, והיא נכונה כיום בדיוק באותה מידה.
פורסם לראשונה: 00:00, 21.01.26
